הוכחת חבלה במונה חשמל בתביעה לגניבת חשמל

לפניי תביעה לתשלום בגין צריכת חשמל שלא נרשמה עקב חבלה במונה הרשום על שם הנתבעת והמוצב בחצרים שבהחזקתה.

כך, לשיטתה, בתאריכים שבין ה-28.06.07 ועד ל-01.03.08 היא צרכה לפי רשומי התובעת 3,095 קוט"ש לעומת הצריכה לאחר החלפת המונה בסוף תקופת השב"ח, בתקופה שבין 26.02.18 ועד ל- 26.06.18 שבמהלכה צרכה 3,123 קוט"ש, כך שההפרש בגין תקופת צריכה זהה הנו סך של 38 קוט"ש בלבד ולכן היה על התובעת לערוך את חישוביה לפי 38 קוט"ש. דיון והכרעה האם הוכח שנגרמה חבלה במונה שכתוצאה ממנה נרשמה ירידה בצריכת החשמל בחצרי הנתבעת? התובעת צרפה לחומר הראיות מטעמה דו"ח מיום 14/5/18 שנערך על ידי הבודק מטעמה, מר אליהו מרדכי.

הטענה שהיה על התובעת לעקוב אחר נתוני המונה בחצרי הנתבעת עקב ה"היסטוריה המשפחתית" של חשד לגניבת חשמל הוגדרה היטב על ידי ב"כ התובעת כ"זעקת הקוזק הנגזל" ועדיף היה לו לא הייתה מועלית כלל.

...

דין טענה זו להידחות, שכן מרוץ תקופת ההתיישנות לא יכול להתחיל לפני שנודע לתובעת על החבלה שאפשרה צריכת חשמל שלא כדין.

לאור האמור, דין טענת ההתיישנות להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,790 ₪.

מוסיף ב"כ המשיב, שהסתמכותה של המבקשת על חוסר אחידות בצריכת החשמל, אין די בה כדי להוכיח גניבת חשמל, המוכחשת, ואין בה כדי להצדיק הוצאת שומה מופרזת המכריחה את הצרכן לשלם או שינותק מרשת החשמל.

" (ההדגשה במקור - י.ג.) אוסיף, שבהליך משפטי קודם שהתנהל בין המבקשת לבין אבו ג'בל (ת"א 31628-08-12) הורה בית-משפט השלום (כב' השופט א. שדה) ביום 30.8.12, על מתן צו-זמני המורה למבקשת לחבר בחזרה את דירת המשיב לרשת החשמל, עד לבירור התובענה, בציינו: "היות ולכאורה עולה כי הנתוק כולו או חלקו נובעים מטענה לחיבור בלתי-חוקי לחשמל/חבלה במונה והיות ויש לשמוע את כל הראיות בצורה מסודרת ולהכריע פעם אחת בצורה מושכלת ומבוססת הנני מורה כדלקמן..." (ההדגשה שלי – י.ג.).

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט הבכיר א. גופמן) מיום 20.11.18 ב-ת"א 26024-11-18, לפיה נעתר לבקשתו של המשיב למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת, ולפיו נאסר על המבקשת לנתק את אספקת החשמל למבנה בו מחזיק המשיב בכפר ג'סר אל-זרקא, וזאת בגין חובו של המשיב, שנוצר עקב שימוש בלתי-חוקי בחשמל שהתגלה, לטענת המבקשת, בחצרו של המשיב.

עיינתי בטיעונים שהניחו באי-כוחם של שני הצדדים בפני בית-משפט קמא ובפניי ומסקנתי היא, שאין להתערב בהחלטת בית-משפט קמא מיום 20.11.18 ליתן סעד זמני לחיבור מחדש של בית המשיב לרשת החשמל.

המחלוקת העובדתית הנטושה בין הצדדים חייבת להילקח בחשבון על-ידי בית-המשפט בבואו להחליט האם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, ובבואו לקבוע את התנאים בהם יינתן הסעד המבוקש.

על יסוד כל המפורט לעיל, אינני סבור שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא שנעתר לבקשה למתן סעד זמני, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

ראשי הנזק הנתבעים במסגרת כתב התביעה העקרי גניבת חשמל – טענות הצדדים התובעת טוענת שבניגוד למצג שהציג אלי בעת השכרת המבנה לתובעת, לפיו לכל מבנה במיתחם יש שעון חשמל נפרד והתובעת תחויב בתצרוכת החשמל בגין השמוש במבנה בלבד, התברר לה כי ל"בוטקה" המצוי במיתחם אין שעון חשמל ולכן הגיעה להסכמה בעל פה עם אלי, לפיה היא תישא בתשלומי החשמל עבור המבנה וה"בוטקה" והוא יישא בתשלומי המים והארנונה עבור המבנה וה"בוטקה".

גניבת חשמל – דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח שאכן שילמה 20,000 ₪ מעל לצריכת החשמל שלה.

כפי שדחיתי תביעתה של התובעת בעיניין גניבת החשמל בהעדר ראיות, כך אעשה בנוגע לתשלום זה. קריאת המונה הייתה לכאורה למועד מאוחר בשלושה חודשים לפינוי המושכר על ידי הנתבעת שכנגד, לא ברור כיצד נעשה החישוב היחסי של הסכום.

...

אולם אינני מקבלת את התביעה אף ממועד זה. על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת שכנגד, השיפוצים שדרושים בנכס הם בסכום קטן ובעיקר מדובר על צביעה ומילוי חורים בקירות.

סוף דבר חייבתי את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 16,000 ₪ ואת הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סכום של 15,450 ₪ ועל כן בקיזוז הסכומים חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 550 ₪.

הנתבעת תשלם סכום זה לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

על כן, אני קובעת שהתובעת הוכיחה את כל רכיבי תביעתה: הוכחה חבלה במונה החשמל, הוכח שימוש בלתי חוקי בחשמל אף הוכח גובה החוב הנתבע.

בנוסף, אינני מאמינה לנתבע כי "לא ידע" על גניבת החשמל בעסק; עדותו לפניי והתרשמותי הבלתי אמצעית ממנו מובילה למסקנה ברורה אחת: הנתבע ידע על החבלה במיתקן החשמל, הן בביתו הפרטי והן בעסק, ובהיותו בעליו בפועל של העסק (כאשר השמוש שעשה בחברה נועד להיתחמק מתשלום התחייבויות, ומכאן הרמת המסך בינו לבין החברה) – אף נהנה באופן ישיר מתוצאות החבלה האמורה.

...

ההודעה לצד ג' נדחית.

התוצאה 16.1 אשר על כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 255,710 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה (13.12.18) ועד התשלום בפועל.

16.3 ההודעה לצד ג' נדחית; הואיל וצד ג' לא השתתף למעשה בהליך (למעט הגשת כתב הגנה קצר), אין צו להוצאות.

טענות התביעה יפורטו להלן בתמצית: חברת החשמל מייחסת לתובע, שלא כדין, חוב כספי בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל (שב"ח), וזאת בשל חבלות שנמצאו, לטענתה, במונה החשמל המשמש את המיתחם ובשל צריכה תנודתית ומוגברת של החשמל; חברת החשמל פעלה בבריונות עת הוציאה צו חפוש למיתחם ואף פעלה לניתוק החשמל בביתו ובמתחם הצימרים עת שהו בו אורחים, ורק לאחר שהתובע הפקיד בידי חברת החשמל פקדון בגין סכום החוב הנטען לא נותק החשמל.

טענת התובע כי לא היה כל פגם במונה בעת הבדיקה, וכי החבלות בוצעו ע"י עובדי חברת חשמל נטענה בעלמא ולא הוכחה.

בת"א 5447-06-09, אלבשר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (נבו, 15.3.2010) הפנה כב' השופט לבנוני לפסק דינו בת"א (חי') 3458/99, כיאל נ' חברת חשמל (לא פורסם), שם נקבע כי "מקום שנעשית חבלה במונה, היא נעשית מן הסתם, על מנת לבצע שב"ח הוא שימוש בלתי חוקי", וכי "החשד הטבעי המתבקש והמתחייב מופנה כלפי הצרכן. למי מלבד הצרכן, יש אינטרס שהצרכן יחויב באספקת חשמל נמוכה יותר, זולת הצרכן עצמו?". הינה כי כן, ומשנמצאו חבלות במונה החשמל, אך טבעי הוא שיעלה חשד מצד חברת החשמל כי התובע עושה שימוש בלתי חוקי בחשמל.

זאת ועוד, מעדותה של הגב' מורן טופר, עובדת במדור מג"ח (מניעת גניבות חשמל) בחברת חשמל עלה כי בדיקת נתוני צריכת החשמל של מיתחם התובע העלתה שינויים משמעותיים בצריכת החשמל אשר העלו אף הם חשד לשימוש בלתי חוקי בחשמל.

...

בדיקה זו נעשתה בנוכחות שוטרים, ולאחר שהוצא צו חיפוש למקום; התובע נכח במהלך הבדיקה וממצאיי השב"ח הוצגו בפניו במקום ובטרם הוסר המונה; בסיום הבדיקה הוחלף מונה החשמל במונה חדש ותקין, והתובע הוזמן אל משרדי חברת חשמל להמשך בירור; מאחר שהתובע הכחיש בפגישה את ממצאי השב"ח ערכה חברת החשמל תחשיב ממנו עלה כי צריכת החשמל של התובע בפועל הייתה גבוהה מזו שהייתה רשומה במונה החשמל, ולכן נשלחה לתובע דרישת תשלום בגין מלוא צריכת החשמל; בתחילה נקבע חשבון השב"ח על סך 45,243.77 ₪, אולם לאחר מכן, ובשל טעות סופר שנמצאה, תוקנה הדרישה וסכום החוב הופחת לסך של 33,947.66 ₪; לאחר שכל דרישותיה והתראותיה של חברת החשמל לתובע להסדרת חשבון השב"ח נתקלו בסירוב, פעלה חברת החשמל בהתאם לסמכותה על פי דין לניתוק החשמל אצל התובע; התובע מסר לעובדי חברת החשמל שהגיעו למקום לצורך ניתוק החשמל, המחאה על סך חשבון השב"ח, ובטרם הופקדה ההמחאה, הוגשה תביעה זו, והחשמל לא נותק; לחברת החשמל מוקנית סמכות על פי דין לנתק מרשת חשמל מקום בו נמצא שימוש בלתי חוקי בחשמל וכן לגבות מהצרכן תשלום בגין צריכת חשמל שלא כדין, כפי שנעשה במקרה דנן; משפעלה חברת החשמל כדין אין מקום לקבל את התביעה, ודינה להידחות.

דיון והכרעה אקדים ואומר כי דין התביעה להידחות.

על רקע האמור נבחן את המקרה שלפנינו.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה.