הוכחת אי-הפרשה לפנסיה על ידי המעסיק

בעניינינו, התובעת לא טענה ואף לא הוכיחה כי הייתה מבוטחת בקרן פנסיה כלשהיא, בטרם החלה לעבוד אצל הנתבע.

חודש מס ימי עבודה בחודש מזכים גובה שכר חודשי סה"כ הפרשות לפנסיה 6% 12/14 9 ימים - 72 2,160 ₪ 129.60 ₪ 1/14 22 ימים -186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 2/14 12 ימים- 96 שעות 2,880 ₪ 172.80 ₪ 3/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 4/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 5/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 6/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 7/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 8/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 9/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 10/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 11/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 12/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 2/15 12 ימים- 96 שעות 2,880 ₪ 172.80 ₪ 3/15 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 4/15 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 5/15 עבדה עד 15/5 2,790 ₪ 167.40 ₪ סה"כ -83,250 ₪ סה"כ 4,995 ₪ התובעת טוענת, כי זכותה לקבל את מלוא הפצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, ואילו הנתבע טוען מנגד, כי לאחר התפטרותה הופקדו כספים לקרן פנסיה בחברת הביטוח "מגדל" על שמה של התובעת.

על פי ההלכה הפסוקה, כשהמעסיק לא הפריש כספים עבור עובד לקרן פנסיה, דרך המלך היא חיוב המעסיק להפריש את שהחסיר לקרן הפנסיה של העובד ישירות ורטרואקטיבית.

צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה, קובע זכאותו של עובד לביטוח פנסיוני, הכולל מרכיב של פצויי פיטורים, מיד בתום 6 חודשים מתחילת עבודתו, אלא אם היה העובד מבוטח בביטוח פנסיוני בטרם החל לעבוד אצל מעסיקו, שאז קמה לו זכאות להפרשות לקרן פנסיה על ידי המעסיק, לאחר שלושה חודשי עבודה רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו, ללא תקופת המתנה.

...

לפיכך על פי חישוב, זכאית התובעת לסך של 4,995 ₪ בגין הפרשות לרכיב פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה - חודש מס ימי עבודה בחודש מזכים גובה שכר חודשי סה"כ הפרשות למרכיב פ"פ 6% 12/14 9 ימים- 72 2,160 ₪ 129.60 ₪ 1/14 22 ימים -186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 2/14 12 ימים- 96 שעות 2,880 ₪ 172.80 ₪ 3/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 4/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 5/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 6/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 7/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 8/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 9/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 10/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 11/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 12/14 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 2/15 12 ימים- 96 שעות 2,880 ₪ 172.80 ₪ 3/15 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 4/15 22 ימים-186 שעות 5,580 ₪ 334.80 ₪ 5/15 עבדה עד 15/5 2,790 ₪ 167.40 ₪ סה"כ -83,250 ₪ סה"כ 4,995 ₪ לאור האמור, אנו קובעים, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבע בסך של 4,995 ₪ נטו, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 1,500 ₪.

ומאחר ואין חולק שהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת להתפטרותה, מתקבלת טענת קיזוז של הנתבע, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין פיצויי פיטורים סך של 2,595 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בסך 1,500 ₪.

בענייננו, משקבענו כי הנתבע לא קיים את חובתו החוקית במסירת הודעה לתובעת על תנאי עבודתה, ואף לא ערך רישום שעות נוכחות של התובעת בעבודה ולא ניהל פנקס חופשה ולא הנפיק תלושי שכר בזמן שהעסיקה (בהעסקתה לפני 1.7.14, ס' 6.2 לכתב ההגנה), ובנסיבות המתוארות לעיל, בהן העדרו של הסכם העסקה ומסירת תנאי עבודה של התובעת, אינו טכני בלבד, אלא נושא אופי מהותי, נוכח המחלוקות בין הצדדים בדבר גובה שכר העבודה, היקף שעות עבודתה, מועד תחילת העסקתה ועבודה בשעות נוספות, הימנעות מלהעביר כספים לקרן פנסיה ולשלם לתובעת שכר בגין עבודה בשעות נוספות, אי תשלום החזר הוצאות נסיעה, דמי חופשה ודמי הבראה - אנו פוסקים כי הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין רכיב זה. לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת הסכומים מטה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 11,620 ₪ נטו פדיון חופשה בסך 3,780 ₪ נטו החזר הוצאות נסיעה בסך 1,580 ₪ פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 4,995 ₪ בכפוף לאמור בסעיף 50 לפסק דין זה פיצויי פיטורים בסך 2,595 ₪ נטו פיצויי הלנת כספי פיצויי פיטורים בסך 1,500 ₪ פיצוי בגין התנהלות בחוסר תם לב בסך 3,000 ₪ בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בעניינינו, מדובר בעובד שבמשך כל תקופת העסקתו לא הייתה לו כל ידיעה על אי ביצוע הפרשות פנסיוניות על ידי המעסיק.

אין חולק כי התובעות זכאיות לקבל פיצוי בגין אי קבלת קצבת שארים, אולם בהתאם לפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי לעבודה, תביעה כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה לתקופה שקודמת ל-7 שנים למועד הגשת התביעה לבית הדין – היתיישנה.

וכדברי בית הדין הארצי לעבודה שם: "כפי שנאמר לעיל, תובענות המופנות כלפי המעסיק, שעילתן הפסד גימלה בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, מתאפיינות בדרך כלל בריחוק ניכר, שיכול להישתרע על פני עשרות שנים בין מועד ההפרה לבין מועד תחילת ההתגבשות של הנזק. זאת, בנסיבות שבהן אין חלה על המעסיק חובה לשמור בידיו מסמכים וראיות הנוגעים לתקופות עבר רחוקות או להערך אליהן מבחינה כלכלית (זאת בשונה כמובן מקרן הפנסיה). משכך, ככל שהייתה מתקבלת עמדתו של המערער בסוגיית ההתיישנות שלפיה, יש להגדיר את מועד קום העילה בהתאם למועד קרות הארוע המזכה, כמשמעו בתקנון קרן הפנסיה - הרי שהדבר עלול היה להוביל להגשת תביעות רבות לפצוי עשרות שנים לאחר תום יחסי העבודה ועשרות שנים לאחר מועד ההפרה הנטענת האחרונה של החובה לבצוע התשלום לקרן הפנסיה. זאת שעה שמנגד, ניהול הליך לבצוע הפרשות בזמן אמת הנו פשוט יחסית ואינו דורש לרוב השקעת משאבים משמעותיים. במיוחד, שעה שמקור החובה הנו בהוראות הסכמים קבוציים או צוי הרחבה אשר לעיתים אין מחלוקת לגבי עצם תחולתם, ובשים לב לכך שהוכחת תביעות מסוג זה, בזמן אמת, נסמכת על רישומים שיש חובה לנהלם על פי החוק ועל נטלי ראיה הבאים להקל על העובד בהסתמך על חובה זו. בין שמדובר בתלושי שכר ובין שמדובר ברישומים של קרן הפנסיה. על כך יש להוסיף את המגמה המסתמנת של העצמת הכלים המשפטיים שנועדו להביא להגברת האכיפה של חובות המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה באופן שוטף. בין באמצעות הכלי של תובענות ייצוגיות, בין באמצעות שכלול והגברת האפקטיביות של המנגנונים שמקורם בהסכמים קבוציים ובין באמצעות השמוש בכלים שהעמיד לשם כך המחוקק (ר' החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011). זאת מתוך הכרה בחשיבות הרבה של הביטוח הפנסיוני עבור העובד ובני משפחתו מחד ובאנטרס הצבורי שבהטלת עלות הפצוי בשל קרות ארוע בטוחי על הגורם הערוך לכך מבחינה כלכלית.

...

לפיכך, גם הטענה לחיובו האישי של הנתבע 2 מכוח מעשיו או מחדליו או מכוח היותו מעסיקו של המנוח להידחות.

לפיכך, משהנתבעת נמנעה מלפרט מהו החזר ההלוואה שהושב לה וטענה באופן סתמי להשבת הלוואה ללא כל פירוט בנדון, ממילא ראוי היה לדחות את טענתה גם מטעם זה. סוף דבר : הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים תוך 30 ימים מהיום: החזר עלות חוות דעת אקטוארית בסך של 11,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.1.16 ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בהיעדר עילה.

עם זאת, התובע עותר לפצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 12,667 ₪, המהוה מחצית מסך הפצוי בגין חלק המעסיק בפיקדון שהיה צריך להיות מועבר לטענתו לקופה ועומד על סך של 25,334 ₪ (30 ₪ * 182 שעות * 29 חודשים * 16%).

יצוין כי שעה שאישור המחלה מכיל את התנאים הנדרשים לפי סעיף 2(א) לתקנות דמי מחלה, ומשעולה מצילום הכרטיס הזמני שהציג התובע כי הכרטיס הונפק לו רק ביום בו ניתן לו אישור המחלה ולא הוכח על ידי נתבע 1 כי סיפק לתובע כרטיס קופת חולים טרם מועד זה - הרי שאין בידינו לקבל את טענתו של נתבע 1 כי האישור מזויף או כי יש להטיל בו ספק משניתן באופן רטרואקטיבי ביחס לחלק מתקופת המחלה.

...

ובהמשך הצהיר כי: "חבר שלי ששמו אדם (חזר לסודן) הביא אותי לעבודה במלון והכיר לי את סטיב וככה התחלתי לעבוד במלון. אחרי כמה חודשים שהשכר שלי התעכב בכמה ימים, ביררתי עם סטיב מדוע לא משולם לי השכר, וסטיב אמר לי שיש קבלן בשם משה ושהוא לא הביא את המשכורת." (ר' סעיף 10 לתצהיר התובע) ערים אנו לסתירה שעל פניו עולה מתצהיר התובע בהקשר זה. עם זאת, עיון בפרוטוקול דיון ההוכחות מעלה כי התובע הסביר סתירה זאת כך: "ש. למה לא אמרת שזה לא נכון סעיף 3, ושאתה הגעת לעבודה דרך אדם ואת משה אביר הכרת רק אחרי כמה חודשים כשהתעכב השכר שלך? ת. אדם אמר לי שיש קבלן בשם משה, אבל לא ראיתי אותו כל הזמן הזה. ש. אז איך משה אביר הציב אותך לעבודה אם בכלל לא ראית אותו? ת. אתה שלחת אותי למלון באמצעות החבר שלי. ש. מה עשיתי שנוצרה ההצבה שלך לעבודה? איך אני קשור לזה? ת. הפועלים אמרו לי שהקבלן זה משה." (ר' עמ' 10 שורות 14-20 לפרוטוקול) שעה שמר אביר לא הזמין לעדות את פרשס, אשר לטענתו שימש כקבלן כוח אדם וככזה היה צריך להיות הגורם שקיבל את התובע לעבודה - מקבלים אנו את הסבר התובע לטענתו בראשית התצהיר ביחס לגורם האחראי להצבתו בעבודה.

לפיכך, ומשלא הוצג תחשיב נגדי, אנו מקבלים את תחשיב התובע וקובעים כי על הנתבעים לשלם לו דמי מחלה בסך 8,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מסיום תקופת העסקה ועד לתשלום המלא בפועל.

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה כלשהו נוכח המחלוקות נשוא תיק וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען באופן כללי וללא כל פירוט.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעים לשלם לתובע (ביחד ולחוד) את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על תנאי העסקה.

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר מבלי לכלול את עמלת המכירה המכונה "בונוס תמריץ" – לטענת המבקשת, עומדים לזכותה הפרשים בגין הפרשות לפנסיה (רכיב גמל מעסיק בשיעור 6% ורכיב פיצויים בשיעור 6%) בסך של 732 ₪, בעבור 18 חודשי עבודה בהם הייתה זכאית המבקשת להפרשות לפנסיה.

משכך ולו מטעם זה לא הוכח כי קיימת למבקשת עילת תביעה אישית בגין עניין זה. מעבר לנדרש יצוין כי גם המשיבה לא הציגה תחשיב משלה.

יצוין כי על פי הפסיקה עמלות אישיות הן חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום חופשה שנתית: "אין ספק, שהגדרת שכר העבודה הרגיל ככוללת "כל תמורה בכסף או בשווה כסף המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות", למעט סכום המשתלם לכסוי הוצאות מיוחדות, כוללת בתוכה גם תשלום עמלה.

עילת אי הפרשה לפנסיה בגין "בונוס תמריץ" אין חולק כי המשיבה לא הפרישה לפנסיה בגין "בונוס תמריץ". כאמור בפסיקה כאשר תשלום הבונוס מותנה בתנאי הוא אינו "עמלת מכירה" אלא תשלום הדומה במהותו לפרמיה המשולמת על ביצועים שמעבר לנורמה, המהוה "תוספת" לשכר, שאינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים: "על פי הסכם ההעסקה, המערער זכאי לבונוס מכירות בשיעור של 1.5% אם סכום המכירות יעלה על 2.8 מיליון דולר, כאשר הבונוס משולם רק על בסיס ההפרש בין סכום המכירות לבין 2.8 מליון דולר. המערער טען כי דין הבונוס כדין עמלת מכירה, ולפיכך הבונוס הוא חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים, על פי תקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער. אנו סבורים, כי לנוכח העובדה שתשלום הבונוס מותנה בתנאי, סכום מכירות העולה על 2.8 מליון ₪, והבונוס לא משולם על בסיס כל מכירות החברה אלא רק על בסיס מכירות החברה העולות על 2.8 מיליון ₪, אין לראות בבונוס "עמלת מכירה" אלא תשלום הזהה במהותו לפרמיה המשולמת על ביצועים שמעבר לנורמה, המהוה "תוספת" לשכר, שאינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים.

...

האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ? שוכנענו כי המבקשת מתאימה לנהל את התובענה הייצוגית בעילה של אי הכללת עמלות אישיות בשכר הרגיל לתשלום גמול שעות נוספות, גמול מנוחה שבועית ועבודה בחג.

משכך קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

משכך אנו קובעים, כדלקמן: התובעת הייצוגית תהיה המבקשת.

זאת, "בהיעדר טופס הודעה לעובד, משהוכח כי הרישום בתלושים אינו משקף את התשלומים ששולמו לתובע בפועל ושעה שלא צורף דו"ח נוכחות המצביע על שעות העבודה אף שעל פי עדות הנתבע – היה בידיו דו"ח כאמור, הרי שנטל ההוכחה להוכיח את שכר העבודה – מוטל על כתפי הנתבע והוא לא עשה די כדי להרימו" (סעיף 15 לפסק הדין).

עוד נקבע על העסקת העובד חל צו ההרחבה בענף החקלאות שעה שבהגדרת "משק" מופיעה גם "גננות לסוגיה". בהיבט התחשיבי, קבע בית הדין האיזורי כי העובד זכאי לפצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, חלק הפיצויים וחלק התגמולים, בשיעור 12%, בהתאם לשכר ששולם לו – 9,300 ₪ לחודש (50 ₪ לשעה).

סכום של 140,000 ₪ יעוכב בכפוף להפקדת סכום זה במזומן או בערבות בנקאית בלתי מותנית בקופת בית הדין תוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו. סכום השווה להפרש בין הסכום הפסוק בערכו נכון למועד מתן החלטה זו, לבין צירוף הסכומים האמורים בסעיפים 13(א) ו – 13(ב) (170,000 ₪), (להלן: היתרה), יעוכב בכפוף לעשיית אחת משתי האפשרויות הבאות על ידי המעסיק: האפשרות האחת, הפקדת היתרה בקופת בית הדין במזומן או בערבות בנקאית בלתי מותנית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ובחומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקה.

בשקלול השיקולים של מאזן הנוחות וסיכויי הערעור אני מורה כדלקמן: סכום של 30,000 ₪ - אינו מעוכב.

סוף דבר – הבקשה מתבקשת בחלקה כאמור בסעיף 13 לעיל.