הוכחת אירוע חריג בעבודה שהוביל לפטירה

] "... בהתאם לפסיקתנו, לצורך הוכחת ארוע חריג בעבודתו של נפגע, נידרשת הן הוכחה אובייקטיבית והן הוכחה סובייקטיבית. שהרי לא יעלה על הדעת כי כל אימת שניפגע טוען כי ארע לו ארוע חריג בעבודתו, מבלי שיש לטענה זו תימוכין בראיות אובייקטיביות חיצוניות, תיתקבל טענתו וימונה מומחה רפואי." פגיעה נפשית כפגיעה בעבודה – כידוע, תורת המקרוטראומה היא יציר הפסיקה, והיא נוצרה על מנת להרחיב את המקרים שבהם יוכר הקשר הסיבתי בין פגיעה בעבודה לבין העבודה, באמצעות הכרה בפגיעות זעירות החוזרות על עצמן.

] "... אותה אני חולמת הכי הרבה. הכי הרבה. כי אני הרגשתי, שלא עשיתי בשבילה מספיק, כאילו יכולתי לבוא, אולי להרים לה את הראש של המיטה, אולי לתת לה כן מים, אולי כאילו כן לשמוע אותה, כן להבין מה המצוקה שלה. אותה אני חולמת מלא, מלא, מלא. היא כאילו הכי, הכי, הכי הרבה, אבל לא יודעת למה. כאילו, אני באמת הייתי מנסה לעזור, אני כאילו אני חולמת שדוקא היא מנסה לחנוק אותי, כאילו עשיתי לה משהו רע". גם כאן, עדות התובעת נתמכת בסיכום השיחה עם עינת, שם נכתב כי "בפנימית א' ממשיכה לחוות קשיים, שתפה אותי באירועים שגרמו לה לנזק נפשי נוסף – מתמודדת עם זכרונות של מטופלת שנפטרה". התובעת אף הדגישה כי באותה העת, היא הרגישה שהיא נימצאת ב'סוף העולם': "... אתה מרגיש שאתה בסוף העולם, אתה מרגיש שזה קץ העולם, זה לא משנה מי, כאילו ממש כל הזמן אתה הבא בתור, כאילו אין מנוס, כולם, כולם...". כפי שכבר צוין דלעיל, מדובר באירועים שהיו סמוכים לקריסה הנפשית שהובילה להפסקת העבודה בפועל של התובעת.

...

טענות הנתבע – הנתבע טוען, כדלקמן: - לתובעת לא אירע אירוע תאונתי כלשהו בעבודה ביום 17.12.2020, וגם לא אירעה לה תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); - אין קשר סיבתי בין הליקויים להם טוענת התובעת לבין האירוע מיום 17.12.2020, והליקויים של התובעת התפתחו עקב תחלואה טבעית; - לחילופין, השפעת העבודה – אם בכלל, היות שהדבר מוכחש – היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבה הבריאותי של התובעת; - לאור כלל אלה יש לדחות את התביעה בכללותה.

בהתאם לכך, טענה זאת נדחית במלואה.

] "... אותה אני חולמת הכי הרבה. הכי הרבה. כי אני הרגשתי, שלא עשיתי בשבילה מספיק, כאילו יכולתי לבוא, אולי להרים לה את הראש של המיטה, אולי לתת לה כן מים, אולי כאילו כן לשמוע אותה, כן להבין מה המצוקה שלה. אותה אני חולמת מלא, מלא, מלא. היא כאילו הכי, הכי, הכי הרבה, אבל לא יודעת למה. כאילו, אני באמת הייתי מנסה לעזור, אני כאילו אני חולמת שדווקא היא מנסה לחנוק אותי, כאילו עשיתי לה משהו רע". גם כאן, עדות התובעת נתמכת בסיכום השיחה עם עינת, שם נכתב כי "בפנימית א' ממשיכה לחוות קשיים, שיתפה אותי באירועים שגרמו לה לנזק נפשי נוסף – מתמודדת עם זיכרונות של מטופלת שנפטרה". התובעת אף הדגישה כי באותה העת, היא הרגישה שהיא נמצאת ב'סוף העולם': "... אתה מרגיש שאתה בסוף העולם, אתה מרגיש שזה קץ העולם, זה לא משנה מי, כאילו ממש כל הזמן אתה הבא בתור, כאילו אין מנוס, כולם, כולם...". כפי שכבר צוין דלעיל, מדובר באירועים שהיו סמוכים לקריסה הנפשית שהובילה להפסקת העבודה בפועל של התובעת.

] סוף דבר לסיכום – בית הדין ימנה מומחה רפואי בתחום בריאות הנפש על מנת שידון וישקול את הקשר הסיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת לבין התשתית העובדתית הבאה: התובעת נחשפה בעבודתה לתנאי עבודה קשים מאוד, במסגרת פעילות של טיפול והצלת חיי אדם, ובמהלך עבודתה כסייעת בבית החולים.

..לגבי יישום האמור במקרה שלפנינו, ייאמר כי על הנפגע חובת הוכחת הארוע בעבודה, פירוט נסיבותיו והרקע לו. הערכת חריגותו של אותו ארוע מסורה לבית-הדין וגם במקרה של ספק באם מדובר בארוע חריג אם לאו יש להעביר התיק למומחה"  דברים אלה, אשר נכתבו בעיניין מכלוביץ', התייחסו אומנם  לספק המתעורר בהערכת ה-"חריגות" של הארוע שהוביל לאוטם שריר הלב אך כוחם יפה, מכוח הגיונם, גם שעה שמדובר בתחום הנפשי.

העד, מר חזן: "תראה, לצערי הרב, רק אחרי זמן מסוים, שהוא אחרי שאובחנתי, רק אז התחלתי לטפל בעצמי..." עו"ד שאליק: "אבל אני לא שאלתי מתי התחלת לטפל בעצמך, אמרת לי שהיה ארוע... שבעקבותיו... היית במצב נפשי מסוים" העד, מר חזן: "נכון... דברתי עם הרופאה שלי והיא הוציאה לי ימי מחלה" (עמ' 4 לפ' ש' 25-34) עו"ד שאליק: "...חוץ ממך, עוד מישהו אבחן אותך בתקופה הזאת?" העד, מר חזן: "ביטוח לאומי, הוועדה של ביטוח לאומי, הפסיכיאטר". עו"ד שאליק: "ב-21'. אני מדבר על התקופה אחרי שפוטרת, סמוך, 2019, באפריל, מאי, יוני, יולי, וכד' " העד, מר חזן: "הייתי בתוך ארוע מאוד, מאוד קשה, אבחנתי את עצמי בזה שהלכתי לקברי צדיקים, לרבי שמעון בר יוחאי, שם עברתי לגור, עזבתי את כל העולם ואחותו. אני רציתי למות, רציתי למות, בצורה מכובדת" (עמ' 8 לפ' ש' 21-32) אחר כך המשיך עו"ד שאליק לשאול על השהוי בטיפולו הרפואי של התובע כדלקמן: עו"ד שאליק: "יש לך מסמכים רפואיים, כמו ששאלתי אותך קודם, שיכולים לקשר את המצב הנפשי שלך לבין הארוע החריג שאת טוען לו, של השימוע?" העד, מר חזן: "הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך זה שניסיתי לטפל בעצמי, בזה שהלכתי לקברי צדיקים, בדרך שלי, בדרך הרוחנית, לנסות לשקם את עצמי. חשבתי שזה ארוע חולף, חשבתי שזה משהו שעובר אצלי ומסתבר שזה משהו שתקף אותי והוא לא עוזב אותי, בכל יום ולילה אני חי את זה" עו"ד שאליק: "אז התשובה בגדול היא שאין לך" העד, מר חזן: "אחרי שאובחנתי, הלכתי לרופאים פסיכיאטריים, כן" עו"ד שאליק: "לא, את קודם כל אומר , לא אין לי מסמכים רפואיים, וניסיתי לטפל בעצמי וכל הדברים האלה." העד, מר חזן: "כי לא הייתה לי מודעות, לא הייתה לי מודעות. לא ידעתי מה הבעיה, אתה יודע, לפעמים אתה יודע מה הבעיה אתה יכול ליפתור אותה, אבל לא ידעתי מה הבעיה." (עמ' 11 לפ' ש' 6-17) לאחר מכן המשיך עו"ד שאליק לחקור את פשר הפער בזמנים בין הגשת תביעה בעקבות הארוע החריג לבין הפנייה לטפול רפואי של התובע: עו"ד שאליק: "במרץ או באפריל 2019 ורק ביולי 2021 אנחנו רואים שפנית לטיפולים רפואיים, לרופאים, לפסיכיאטרים. איך אתה מגשר על פני פער הזמן הזה, הגדול יחסית, שיכול לקשור זה לדברים אחרים, מבחינה סיבתית ולא לארוע הזה? איך אתה יכול להוכיח לי, כן? כשהמצב הוא, העובדתי הוא כמו שהוא, שארוע שקרה שנתיים קודם, אתה מייחס את המצב שלך, הרפואי נקרא לזה, רק שנתיים ו-4 חודשים אחרי זה, אתה מייחס אותו לארוע שקרה לפני למעלה משנתיים?" העד, מר חזן: "זה היה ארוע מאוד קצוני. כשגודל הציפייה ככה זה גודל האכזבה וכמו שאתה מכניס משהו חם למשהו קר, יש לו איזו תסיסה כזאת מסוימת, זה היה הארוע. הייתה לי פה ציפייה מאוד, מאוד גבוהה מבחינת קריירה, מבחינת הכנסה, יש לי שתי בנות שאני רוצה לגדל אותם ויש לי גם חיים לרצות ולשרוד אותם." (עמ' 13 לפ' ש' 13-22).

...

אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה לא ניתן להגדיר את האירוע המתואר על ידי התובע כאירוע במקום העבודה.

מטעמים אלה ומאחר והגענו לכלל מסקנה כי התובע חווה אירוע חריג בעבודתו ביום 26.3.19 - יש מקום למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הליקוי הנפשי בו לקה.

סוף דבר: שיחתו הקשה של התובע עם המעסיק מיום 26.3.19 הינה לטעמנו ארוע חריג ויוצא דופן שלא אירע בעבר.

השאלה בה עלינו להכריע היא, האם הוכח כי ביום 16.12.14 חווה המנוח ארוע חריג בעבודתו, שהוביל לארוע מוחי ממנו סבל.

נקדים ונציין, כי לאור העובדה שהמנוח לא הספיק להחקר על תצהירו טרם פטירתו, לקחנו את העובדות שפורטו בתצהירו ביחס לקרות ארוע חריג כסיפור מסגרת בלבד מבלי ליתן להן, כשלעצמן, משקל ראייתי כלשהוא.

...

ביחס לטענה כי המנוח התייעץ עם עורך דין טרם חקירתו אצל הנתבע בטרם הגשת תצהירו, כאינדיקציה לאמינות גרסתו, אנו סבורים, כי מדובר בטענה שראוי היה לה שלא תישמע, בוודאי לאחר שנשמעו הראיות והסתבר כי עדויותיהם של שלושת העדים עולות בקנה אחד עם גרסתו של המנוח.

בטרם סיום, מצאנו לנכון להעיר, כי כפי שהדבר משתקף בפרוטוקול הדיון (עמ' 9 מול שורה 19 ואילך), בית הדין סבר כי מן הראוי שהנתבע ישוב וישקול עמדתו על מנת לחסוך בזמן שיפוטי, שעה שהסתבר כי גרסתו של המנוח נשענת על יסודות מוצקים של עדויות עדים אובייקטיביים.

יש להצר על העמדה הבלתי מתפשרת מטעם הנתבע, שלא מצאנו לה כל הצדק.

יצויין כי התובעים אינם טוענים לארוע חריג בעבודה אשר גרם לארוע הלבבי, ואינם טוענים כי הארוע הלבבי הנו תולדה של העבודה שביצע המנוח, טענתם הנה כי הנתבעת התרשלה במספר מעשים ומחדלים שארעו באותו יום, אשר צרופם הוביל למותו של המנוח או לכל הפחות מנע מהמנוח את הסיכוי כי חייו ינצלו.

כל אחד מהצדדים ביקש לייחס חשיבות לעדויות שתמכו בדבריו ושפך אש וגופרית על העדויות שלא היו נוחות לו, אולם בפועל ניתן לראות (כפי שציינתי לעיל) כי לא מדובר באי דיוקים שיורדים לשורשו של עניין, מדובר בפרשנות של דברים שכל אחד מהעדים נותן היום, מזוית הראיה האישית שלו ומתוך רצון אמיתי להוכיח (בעיקר לעצמו) כי אין להטיל עליו את האשמה, כאשר לכך יש להוסיף את חלוף הזמן ועוצמת הארוע כפי שציינתי בתחילה.

...

הנתבעים טענו כי עם כל הצער וההשתתפות באסון שפקד את התובעים, דין התביעה להידחות שכן בפועל התובעים לא הוכיחו כל רשלנות או הפרת חובה מטעם המחלבה.

לסיכום – עם כל הצער שבדבר, ולמרות התוצאה הקשה בה התובעים איבדו את ראש המשפחה, אין מקום להטיל אחריות נזיקית על הנתבעים ודין התביעה להידחות במלואה הן מחמת העדר רשלנות, הן מחמת העדר קשר סיבתי והן משיקולים של מדיניות.

הוצאות הנתבעים מבקשם מבית המשפט כי יורה על חיוב התובעים בהוצאות וזאת מאחר ולטענתם הכתובת הייתה רשומה על הקיר, ברור היה שדין התביעה להידחות ועל כן מדובר בהליך סרק.

לפיכך לא מצאתי לנכון להשית הוצאות "לדוגמא" בתיק זה. לסיכום – התביעה נדחית, התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

נוכח זאת, מתבקש בעתירה זו כי נורה לבית הדין להתייחס לחוות הדעת הרפואית מטעם העותרת ולנמק מדוע לא יקבע על סמך חוות דעת זו כי היתקיים "ארוע חריג" אשר הוביל למותו של המנוח.

בית משפט זה, וכן בתי הדין לעבודה, הכירו בכך שאוטם בשריר הלב הנגרם עקב מחלה יכול למלא את יסוד "תאונה בעבודה", ובילבד שהוכח קיומו של "ארוע חריג" או "מאמץ מיוחד" אשר הביא להתפרצות המאורע מוקדם מן הצפוי (בג"ץ 1063/91 פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(4) 267 (1991); בג"ץ 1619/91 פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מו(3) 386 (1992); בג"ץ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4) 285 (1994)).

...

זאת משום שגם לפי גרסת העותרת עצמה לא הוכח קיומו של "אירוע חריג". ודוק, העובדה שהמנוח היה חולה אומנם יכולה להביא למסקנה כי אירוע שבמצב בריאותי תקין אינו חריג – יהפוך לחריג, ואולם עדיין נדרש להוכיח קיומו של "אירוע חריג", דבר שלא הוכח בנסיבות העניין.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות.

בעתירה, טוענת העותרת כי השאלה האם עניינו של המנוח עולה בגדר "תאונה בעבודה" היא שאלה שברפואה וכי בית הדין הארצי התעלם מחוות הדעת הרפואית שהגישה מטעמה בהכריעו שאלה זו. טענות אלה אין בידינו לקבל.

נוכח האמור, העתירה נדחית.