הוכחות מאוחדות: איומים ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (כלפי בת זוג); תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש; תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות; איומים; כליאת שוא; וכן היזק לרכוש במזיד – הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

בשלב זה הזהירה המתלוננת את המשיב כי אם יתקרב אליה תתקשר לאחד מחבריו, ובתגובה בעט המשיב ברגלה וחנק אותה בשתי ידיו.

בהחלטה מיום 4.9.2019 ציין בית המשפט המחוזי בנצרת כי בא-כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ועילת מעצר, והורה על עריכת תסקיר מעצר בעיניינו של המשיב.

...

סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים כי בעבירות מעין אלו אם מצא בית המשפט כי יש לעצור נאשם – לא יוטל עליו מעצר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר מאחורי סורג ובריח, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (וראו: בש"פ 3918/18 מדינת ישראל נ' ג'בראין (17.5.2018); בש"פ 3979/18 פלוני נ' מדינת ישראל (27.5.2018)).

יתירה מזו, לטעמי, לנוכח התקיימותן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, ובפרט לאור המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ובהתחשב באמור בתסקירי שירות המבחן, אין מנוס בנסיבות העניין מלהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו מאחורי סורג ובריח.

הערר מתקבל אפוא, באופן שהמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בגין מעשיו אלה הואשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק, ובעבירת תקיפת בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק.

בגין מעשיו אלה הואשם בעבירת תקיפת בן זוג הגורמת חבלה, לפי סעיף 382(ג) לחוק.

ועוד, חשוב להדגיש כי מקום שמובא בו נאשם לדין בגין כמה עבירות, והחיזוק המוצע לאמרה נוגע אך לאחת מן העבירות או למקצתן – הדיעה המקובלת בפסיקה היא כי ניתן לפרוס חזוק שנימצא לעבירה אחת על פני כל העבירות המעוגנות באותה אמרה, וזאת כאשר קיימת בין העבירות זיקה פנימית, או כאשר העבירות מהוות פרשה עובדתית אחת (עניין חסונה; ע"פ 241/87 כהן נ' מד"י (2.6.88) בעניינינו, אני סבורה כי יש לראות את מכלול האישומים שבכתב האישום כפרשה עובדתית אחת, שעניינה יחסי הנאשם והמתלוננת, על פני תקופה כוללת מספט' 2020 ועד יולי 2021, לפיכך מעקרו של הדין די היה לתביעה להציג חזוק לאחד האישומים, על מנת שייפרש על יתרתם.

בעדותו הרבה הנאשם להדוף את הטענות כלפיו, תוך הפנייה לכך שלא נחקרו עדים לאף אחד מן המקרים, וחזר על טענתו לפיה היה על המישטרה לפנות לבני המשפחה אשר היו תומכים בדבריו: "היא הביאה הוכחה שהחיה? הביאה עד אחד שאמר שזה נכון? גם אני יכול לספר סיפורים" (ת/7 ש' 49).

...

לא למותר לציין כי בחקירותיו ת/5,7 עומת עם תלונתה ועם טענתה אודות החבלה בפניה, והשיב כי היה בכלא, אך מיד שינה גרסה וטען שהוא מתבלבל אבל בכל מקרה "לא היה ולא נברא". סיכומו של דבר, עדות הנאשם היתה רצופה שקרים, סתירות ופירכות, שאינם מאפשרים לתת בו אמון, ומהווים חיזוק משמעותי לאמרות המתלוננת.

לאחר בחינה, אני סבורה כי טענה זו מקורה בחוסר דיוק, שכן המתלוננת מעולם לא טענה שהלכה לרופא ביום 23.2.21, בשל תקיפתה בידי הנאשם.

נוכח כל האמור, אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שבכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן – "החוק" / "חוק העונשין"), וכן עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק.

מנימוקיי לעיל, אני קובעת כי הוכחו יסודות עבירת תקיפה סתם – בן זוג, בעוד שיסוד גרימת חבלה של ממש לא הוכח מעבר לספק סביר.

ברי, כי לו היו עושים כאמור, בנקל יכולים היו בני הזוג לשעבר, לשלוח את הילדה עם אחד מקרובי המשפחה או השכנים שנכחו במקום, לבריכה או לאחד הבתים הסמוכים, לנתק אותה מהסיטואציה הקשה ולברר את העניין אל מול השוטרים שהגיעו למקום.

...

באשר למילים "אני אאשפז אותך", שאמרה המתלוננת, הרי שאלו נאמרו ברוח דומה לדברים דומים שנאמרו ע"י הנאשם, והרי גם ביחס לנאשם מצאתי כי אין לייחס לו אחריות פלילית ביחס למלל זה. בכל הנוגע לטענה, כי המתלוננת היא זו אשר הפרה צו בית משפט, משמע את הסדרי הראייה שהותוו ע"י בית המשפט ואשר הוסכמו על ידי הצדדים, הרי מצאתי כי בסופו של דבר גם לעניין זה, נקטה המאשימה, באופן סביר וראוי בעת שמצאה לנכון לתקן את כתב האישום ולהסיר את סעיף החיקוק הרלוונטי להפרת צו מכתב האישום של הנאשם.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנאשם להגנה מן הצדק.

סוף דבר: לאחר שקבעתי, כי הוכח ברף הנדרש בדין הפלילי, כי התקיימו יסודות עבירת האיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושל עבירת תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק, ודחיתי את טענת הנאשם להגנה מן הצדק, אני מרשיעה אותו בביצוע עבירות אלו.

בת"פ 20684-06-21 הורשע הנאשם בריבוי עבירות איומים, לפי סעיף 192 בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) בחוק העונשין ותקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) בחוק העונשין.

נוכח סמיכות הזמנים בין האירועים "שניתן להגדירם כארוע מתגלגל" ומאחר שהנפגעת המרכזית היא המתלוננת ובשל טעמים אלה נוהלו ההוכחות במאוחד ביקשה לקבוע מיתחם ענישה כולל שנע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר כעונש מרכזי.

רע"פ 5434/17 דמוך נגד מדינת ישראל (29.11.17) (הוגש על ידי המאשימה) – המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בשני אישומים של תקיפת בת זוג (ללא חבלה) ואיומים.

...

הערעור נדחה.

מקובלת עלי עמדת הצדדים כי המעשים בהם הורשע הנאשם בשני כתבי האישום מהווים אירוע אחד, בשל הזיקה בין העבירות שהופנו ברובן כלפי המתלוננת ,על רקע הקשר הזוגי ביניהם, ולכן ייקבע מתחם ענישה אחד לגבי כלל המעשים.

בהתחשב במכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בערכים אלה ומדיניות הענישה הרווחת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר משמעותי שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

בגין ארוע זה, הורשע בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), איומים לפי סעיף 192 לחוק, והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק.

ברע"פ 6037/15 צדקה נ' מד"י (07.09.2015), הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בשתי עבירות איומים ועבירה של תקיפת סתם – בן זוג.

בבואי לקבוע את המיתחם ההולם, ולנוכח המבחנים שנקבעו בהילכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מד"י (9.10.14)), יש לראות את מכלול עובדות כתב האישום כארוע אחד כולל, ועל כן ייקבע מיתחם מאוחד.

...

נוכח כל אלה, אני סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש שייקח בחשבון את שיקולי השיקום.

אני סבורה כי לאור גזר הדין בעניין נחום, ראוי בעניינו לגזור עונש קצר בעבודות שירות, מדין קל וחומר.

לאחר כל זאת, אני גוזרת את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בעבודות שירות.