הודעת פיטורים לעובד על רקע סירובו לחתום על הסכם קבלנות

על כן, לטענתו: הנתבעת לא חתמה עמו על הסכם מתן שירותים.

הנתבעת היא זו שבחרה בצורה העסקה של קבלן-מזמין והיא זו שגם ביקשה להסדיר את מעמדו הפורמלי כשכיר, אולם הצעתה, אשר לא התגבשה להסכם על רקע אי הסכמה על גובה השכר, הגיעה בשלב מאוחר, רק בסוף שנת 2016, לאחר שהוא פוטר על ידה.

לתובע הוצע לעבוד כשכיר בנתבעת, אולם הוא סירב היות ולא רצה לוותר על היתרונות של עסק עצמאי, לרבות שכר קבלני גבוה.

וראו לעניין זה דברי בית המשפט העליון ב-דנג”ץ 4601/09 סרוסי - בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ”ד נב(4) 817:"מקובל עליי כי אין לתת למונח “עובד” משמעות גלובאלית-אוניברסאלית לכל עניין ולכל מטרה. דעתי הייתה והנה גם כיום – ועל כך גם חבריי אינם חולקים – כי ניתן לתת למונח מסוים, ו”עובד” בכלל זה, הגדרות שונות ומשמעויות שונות בחוקים שונים ואף באותו חוק עצמו, למטרות שונות, והכול בהתאם לתכלית הנלמדת ממילותיו של החוק, מן ההיסטוריה החקיקתית שלו, מהקשריו ומסביבתו הטבעית." וכן ראו פסיקת של בית הדין הארצי ב- ע"ע 568/06 דוד שושן - קל שרותי נופש/תיירות בע"מ, 03.01.08 המבהירה מתי יש להשתמש בקונסטרוקציה של הפרשנות התכלתית:"ייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם יחולו, מתוקף הפרשנות התכליתית, זכויות מכוח חקיקת מגן, כגון: פצויי פיטורים, גם על בעל דין שנימצא להיות קבלן עצמאי בעל עסק משלו. במקרה אלה הנטל על התובע - הקבלן העצמאי, להוכיח כי היתקיימו נסיבות מיוחדות להקמת הזכאות מתוקף הפרשנות התכליתית. במסגרת זו יינתן משקל מכריע להוכחת קיומה של תלות כלכלית במהלך כל תקופת הקשר הממושכת של התובע עם החברה, נותן הזיכיון, או הספק, בתוך כך, ועל רקע בחינת המקרה הנידון לגופו בנסיבותיו, יהא על התובע להוכיח, כי עיקר הכנסתו כבעל עסק עצמאי נבע מקשריו העיסקיים עם הספק; וכי סיום ההיתקשרות העסקית, הוא הסיבה הממשית לכך שהעסק ניסגר. זאת, בין בשל העידר הצדקה ותועלת עסקית להמשך קיומו, ובין בגין פשיטת רגל וכיוצ"ב, באופן שבעל העסק העצמאי נותר ללא מקור פרנסה, ומבלי שניתן מענה סביר לזכויות הנובעות מסיום עבודתו בעסק". ומן הכלל אל הפרט - בעניינינו אין מקום לפסוק לתובע פצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת, שכן לא הוכחו הנסיבות יוצאות הדופן המצדיקות תשלום זכויות סוציאליות לתובע בכובעו כעצמאי.

...

וכן: "לשאלת בית הדין, מדוע לי לעבור להיות שכיר, אני משיב שחשבתי להיות מסודר בחיים ולהיות קבוע במקום עבודה אחד. אני ביקשתי זאת מהשנה הראשונה שהייתי בנתבעת וזה כל פעם נדחה עד שזה הגיע לשיא של שפל של דברים ואחרי נתק של 11 חודשים. פנו אלי מהנתבעת שהם שוב שאני אמשיך בעבודה ושהנתק לא יימשך, כאשר בינואר היו רוצים להכין לי חוזה של שכיר אצלם. אז הופתעתי שאני מקבל הצעה בכלל לא רלבנטית לניסיון המקצועי ולאן הגעתי היום ברמה המקצועית שלנו" (עמוד 4 שורות 19-24, שם).

על כן, לנוכח כל המקובץ לעיל, בשים לב לפן השלילי של מבחן ההשתלבות וכן לאור תוצאות מבחני המשנה, הגענו לכלל מסקנה כי התובע נתן שירותים לנתבעת באמצעות העסק שבבעלותו, קרי כעצמאי.

סיכומו של דבר - התביעה נדחית.

] "כוונת הצדדים בהתקשרות כאמור יכולה להיות בעלת משקל באותם מקרים - כמו בעניינינו - בהם מדובר בסוג העסקה או תפקיד 'חילופיים', היינו - שלפי טיבם ניתן לבצעם על ידי עובד שכיר כמו גם על ידי קבלן. כשם שקיימים תפקידים שעל פי טיבם מבוצעים בדרך כלל על ידי עובד שכיר, כך קיימים תפקידים שעל פי טיבם מבוצעים בדרך כלל על ידי קבלנים עצמאיים. בעיניין זה יכולים להיות מצבי ביניים של סוגי תפקידים שבנסיבות מסוימות הם 'חלופיים' וניתנים לבצוע על ידי עובד, כמו גם על ידי קבלן. במקרי ביניים שכאלה, שתי האפשרויות הן לגיטימיות וניתן לייחס משקל לכוונת הצדדים להתקשרות לצורך בחינת המעמד האמתי שנוצר בעקבות ההיתקשרות. במקרים של היתקשרות שבאה בעקבות מיכרז, בו הוגדר מראש המעמד של המתקשר ונערכה היתמודדות אמיתית על בסיס המתכונת שעיצב בעל המיכרז - יש משקל למציאות זו שצריך להביאה בחשבון במסגרת בדיקת נסיבות כל עניין, בהתאם לכלל המבחנים הרלבאנטיים וקביעת משקלם היחסי, כל זאת על רקע ההקשר התעשייתי הנוגע לדבר במקרה נתון". בעניינינו נחתמו בין הצדדים שני הסכמים המגדירים את יחסיהם כיחסי מזמין-קבלן עצמאי.

עם זאת, לטעמנו במועד ההיתקשרות עם הנתבעת הן בהסכם הראשון והן בהסכם השני לא הייתה לתובע יכולת מקוח אמיתית בעקבות החובות הכבדים שבהם הייתה שרויה חברת טיים טאייר וכי קיימת אפשרות שהנתבעת הייתה מסרבת להעסיקו כעובד שכיר אם היה מבקש ממנה לעשות כן, עובדה הנלמדת מכך שמעולם לא הציעה לו מיוזמתה לעבוד כשכיר.

כאמור, לתובע שולם שכר יסוד בתוספת רכיב עמלה שכונה בחשבוניות שהנפיקה החברה שבבעלות התובע לנתבעת "בונוס מכירות". מעיון בחשבוניות עולה כי ממועד החתימה על ההסכם השני שולמו לתובע שני רכיבים בגין בונוס מכירות: האחד, רכיב משתנה והשני, רכיב קבוע בסכום של 2,500 ₪ שמחודש 4/2016 הופחת לסכום של 600 ₪.

] בפסק דין יוחנן גולן[footnoteRef:111] נקבע כי העובד הסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי עבודתו - הפחתה חד צדדית בשכרו, מהטעמים הבאים "(א) העובד ידע מיד על הפרת החוזה (עם קבלת שכרו בחודש נובמבר 1988); (ב) מדובר בעובד בעל השכלה; (ג) הגשת התביעה היא תגובה על פיטוריו (ולא רק על מנת לקבל הפרישי שכר); (ד) עברו שמונה חודשים מהמועד בו ידע העובד על ההפרה ועד הגשת התביעה (וזאת רק לאחר פיטוריו), והדבר מצביע על השלמת המערער עם תנאי החוזה החדש". [111: דב"ע (ארצי) נד/86 – 3 גולן – אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270 (1994).

] אי לכך, משהתובע לא הוכיח שפנה לנתבעת על מנת שתשלם את הפרישי השכר בתקופת העבודה ומשאין חולק כי המשיך לעבוד באותם תנאים תקופה ארוכה ולא הודיע על סיום העסקתו בגין השינוי בתנאי העבודה, הרי שיש לראותו כמי שהשלים עם תנאי העסקתו החדשים.

...

] כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה מסוף חודש 12/2012 היחסים היו בין התובע לחברת דקה ולכן משחברה זו לא נתבעה יש לדחות את התביעה לתקופה הזו, ואלה טעמנו: האחד, הנתבעת (בשם הקודם חברת קמור) וחברת דקה נקראו יחד בהסכם ההתקשרות מיום 5.12.2012 בשם "החברה", והוראות ההסכם מתייחסות לשתיהן כחברה אחת[footnoteRef:10].

] בנסיבות אלה, לא מצאנו פסול בעובדה שהתובע לא תבע את חברת דקה בנוסף לנתבעת על אף שבחלק הארי של התקופה שבמחלוקת הוצאו החשבוניות לחברת דקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסכום של 148,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

רקע עובדתי נתבעת 1 הנה עמותה רשומה (להלן: העמותה) שהוקמה כדי לטפח, לעודד ולפתח תחומי ספורט שונים במועצה המקומית טובא-זנגריה (להלן: המועצה) (העמותה והמועצה תיקראנה להלן: הנתבעות).

בהתאם לכך, מפרטת התובעת בכתב תביעתה את הסעדים הבאים: הפרישי שכר בסך 49,535 ₪; פצויי פיטורים בסך 24,000 ₪; הודעה מוקדמת בסך 3,600 ₪; דמי הבראה בסך 3,704 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 10,990 ₪; פצויי בגין אי הנפקת תלושי שכר בסך 20,000 ₪; ופצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 10,800 ₪.

העמותה מוסיפה וטוענת כי בתקופה השנייה, הופסקו יחסי העבודה עם התובעת, בהתאם להחלטת המועצה להעביר את כל עובדי הספורט להיות עובדים במרכז הקהילתי, אך התובעת סירבה לחתום על חוזה העסקה מסוג זה משום שלא רצתה שיקוזזו סכומים משכרה כמתחייב על פי חוק, ולפיכך הוחתמה על חוזה למתן שירותים חצוניים.

ההתייחסות למבחנים אלה צריכה להעשות תוך היתחשבות במאפיינים המיוחדים של תבנית ההעסקה המדוברת: מיקור חוץ - של המשאב האנושי (קבלן כוח אדם) או של פונקציה (קבלן שירותים); היתקשרות כלכלית אחרת כגון: שתוף פעולה בין צדדים וכיוצ"ב. בהקשר של תבנית העסקה באמצעות קבלן כוח אדם הושם הדגש גם על משך תקופת ההעסקה ועל בחינת הקורה בעת חילופי קבלן כוח האדם.

[footnoteRef:36] כך למשל, בחודש אפריל 2012 ובחודשים אוקטובר ונובמבר 2012 לא דיווחה העמותה על התובעת למל"ל וכך גם בכל שנת 2013, על אף שנמסרו לתובעת תלושים בגין החודשים פברואר, מאי ויולי 2013.

בית הדין הארצי היתייחס בפרשת כותה לפסיקת פיצוי בגין העידר שימוע, כחלק מזכויות לא-ממוניות שנגרעו מעובד שהוגדר שלא כדין כנותן שירותים: "יש לקחת בחשבון כי עובד אשר מסווג באופן שגוי כ"עצמאי" ניזוק מעבר להיבט הכלכלי הצר של שווי הזכויות הכספיות שנמנעו ממנו, שכן הוא עלול להפסיד מיגוון רחב של זכויות המוענקות לעובדים מכוח חקיקה, צוי הרחבה, הסכמים קבוציים ופסיקה, ובכלל זאת (ואין מדובר ברשימה סגורה) בטחון תעסוקתי (לרבות הזכות לשימוע והגנה מפני פיטורים מכוח הסכמים קבוציים); .

...

על יסוד האמור, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה, וכפי שעולה מדבריו של יונס, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע.

נוכח המחלוקת הכנה בנוגע לאופן סיום ההתקשרות בין הצדדים, לא מצאנו כי יש לפסוק פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והתובעת זכאית לסכומים הבאים מהעמותה: דמי הבראה 1,588 ₪ אי הנפקת תלושי שכר 8,000 ₪ פיצוי בגין הפרשות לפנסיה 4,078 ₪ לסכומים האמורים בסעיף 101 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום בפועל.

ככל הנראה היה הדבר על רקע מצבו הכלכלי של התובע, שהיה שרוי בחובות ניכרים (ראו, בין היתר: עמוד 23 שורות 24- 31), ואף בשנת 2019 היה מצבו הכלכלי, לדבריו: "על הפנים" (עמוד 30 שורה 39).

בהסכם נכלל ויתור של התובע על זכויות העבר ולכן סרב התובע לחתום עליו.

לאחר מכן הוצע לתובע לחתום על הסכם קבלני (נספח 12 לתצהיר הנתבעת), והוא סרב גם לכך מהטעם שההסכם כלל ויתור על זכויותיו כעובד במהלך השנים.

בסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים נקבעה זכאות לפיצויים כאשר: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". בעניינינו, הנתבעת היתנתה את המשך ההיתקשרות עם התובע בחתימה על הסכם, כעובד שכיר או כקבלן.

בעיניין ע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (8.12.09) נפסקו הדברים הבאים, היפים גם לענייננו: "כפי שעולה מכתב התביעה, המערער אומנם סבור היה כי הדרישה ממנו לחתום על מיסמך המרע את תנאי העסקתו, וסרובו לחתום על מיסמך שכזה, מבסס את תביעתו לפצויי פיטורים מכוח הוראת ס' 11 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. לטעמנו נסיבות שכאלה, מהוות לאמיתו של דבר, ככל שאכן היתרחשו, מעשה של פיטורים. שהרי על פי הטענה, החברה הודיעה לעובד כי היא לא תמשיך להעסיקו אם לא יחתום על מיסמך המבטא שינוי בתנאי העסקתו, כפי שהיו עד לאותו שלב, כמו גם על התחייבות להעדר תביעות. מעשה שכזה הוא מעשה מובהק שבו באה לידי ביטוי יוזמה של מעסיק לסיום העסקתו של העובד, משמע מעשה פיטורים. כך או כך, ואפילו היינו רואים את הנסיבות כמעשה של התפטרות, ולטעמנו לא כאלה הם פני הדברים, מה תועיל התראת העובד כי יתפטר אם לא תחזיר המעסיקה את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני ההרעה?" לטענת התובע אף הותנה תשלום שכרו האחרון בחתימתו על ההסכם (סעיפים 81- 83 לסיכומיו).

...

הנתבעת לא הוכיחה חוב העולה על סכום זה. לא מצאנו כי החוב בא לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה (נספח 10 לתצהיר הנתבעת), הנחזית להיות מאוזנת, והנתבעת לא הבהירה היכן ברישומי הכרטסת ניתן לאתר את הסכומים ששולמו לתובע כהלוואות, לשיטתה.

לאור כל האמור, עומדת לנתבעת זכות קיזוז למול התובע בסך 28,000 ₪, בהתאם להודאת התובע בעדותו.

סיכום סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעת תשלם לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 22,960 ₪, וכן השלמת פיצויי פיטורים בסך 58,406 ₪.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובע, תושב הכפר חארס שבשטחי הרשות הפלסטינאית, הועסק בנתבעת בתפקיד מלגזן החל בחודש אפריל 2013 עד לחודש אוקטובר 2018, אז, לדבריו, זומן לשימוע על רקע בקשתו שלא לעבוד במהלך ימי חג הקורבן, ופוטר בעילה של "בעיות משמעת". לטענת התובע, הוא אולץ לחתום על מיסמך כתב קבלה וסלוק בנגוד לדין, שכן התשלום לא כלל את מלוא זכויותיו והוא כלל לא הבין את תוכנו של המסמך.

ביחס לנסיבות סיום העסקתו, טען, כי מדובר בפיטורים שלא כדין בשל העובדה שהוא סירב לעבוד בימי חג הקורבן, וסיים בכך שתביעה זו באה לעולם לאחר שנואש מהסדרת העניין מול הנתבעת מחוץ לכותלי בית הדין.

בהקשר זה הוסיפה, כי כל עובדי הקבלן, והתובע בכללם, חתמו על הסכם עבודה אישי עם קליטתם לחברה וצרפה כנספח ב' לכתב ההגנה את ההסכם עליו חתם התובע ביום 01.05.2014.

ביחס לדמי חגים, טענה הנתבעת, כי התובע זכאי לתשלום בסך של 6,147 ₪, הוסיפה כי שילמה לו את דמי החופשה השנתית שהגיעו לו וכאמור לעיל, גם שילמה לו את כל ההפרשות לגמל, לרבות בגין העסקתו בחברת אלפיש; כן שולמו לו פצויי פיטורים וניתנה לו הודעה על תקופת עבודתו.

...

לתצהירה צירפה הגב' רוט טבלת חישוב של התגמולים והפיצויים ששולמו לתובע (נספח 11), ולא מצאנו כי התובע התייחס במסגרת סיכומיו לאמור בטבלה זו או כי העלה טענה קונקרטית כלשהי בנוגע לאופן החישוב.

לאור האמור לעיל, לא מצאנו כי הונח בסיס עובדתי או משפטי לטענת התובע, כי הנתבעת חבה לו סכום כלשהו בגין רכיב זה, ועל כן אנו דוחים אותו.

לא מצאנו בסיכומי התובע התייחסות פרטנית לטענה כי מדובר למעשה בהפחתת תשלום בגן היעדרות מהעבודה לאחר שינוי מתכות העסקתו, ולכן אנו קובעים כי טענת הנתבעת, אשר גובתה בתלושי השכר, לא נסתרה, ואנו דוחים את התביעה ברכיב זה. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אנו נאלצים לדחות את תביעת התובע על כל רכיביה.