הודעת ביטול פוליסת ביטוח

לכתב הגנתה מצרפת הנתבעת 2 מכתב מיום 18.07.2014 שנשלח לנתבע 1 בו הנתבעת 2 מבקשת להודיע לו בדבר ביטול פוליסת הביטוח ועל יתרת חוב שנותרה בגין אי תשלום פרמיה.

...

אטעים ואומר, כי איני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת 2 כי נטל הבאת נהג הטרקטור לא מוטל עליה מאחר והאחרון הינו בעל דין.

לכן, אני קובע כי הוכח על ידי התובעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על נהג הטרקטור.

אני סבור כי המבוטח סבר כי פוליסה קיימת ולא בוטלה מעולם שהרי היה טורח להקימה מחדש, לאור ההשלכות הקשות שיכולות להיות לאי כיסוי ביטוחי.

לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת במלואה ונדחית כנגד הנתבע 1.

כן התברר שביום 13.2.2011 חתם המנוח על הודעת ביטול פוליסת ביטוח החיים, הודעה עליה חתם בפני מנהלת המרפאה הגברת מיטל עמר (להלן: "עמר") והודעה זו הועברה בפקס לקרנות הסוהרים (להלן: "הודעת הביטול"), ראו הודאת העד מטעם קרנות הסוהרים, עו"ד משה זאבי, (להלן: "זאבי") בדבר קבלת הפקס: " אני קבלתי את טופס הביטול, את עותק טופס הביטול, מבחינתי הטופס והטיפול בהפסקת הנכוי היו ראיה לזה שהביטוח הופסק" (עמ' 40 שו' 7-8).

...

מסקנתי היא שלא יכול להיות כל הסבר אחר לאי ניכוי החל מחודש פברואר 2011, אלא קבלת הודעת הביטול וביצוע ביטול כמבוקש.

לטעמי גם מבחני ההיגיון תומכים במסקנה זו. דווקא הביטול של הביטוח הינו בניגוד לאינטרס של הפניקס וקרנות הסוהרים, ופעולה בניגוד לאינטרס מחזקת את המסקנה כי היא בוצעה כראוי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

סעיף 45 (ב) לחוק קובע: " נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והמבוטח ביטל את החוזה מכוח סעיף זה, על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב תוך ציון הוראות סעיף קטן זה, והמוטב רשאי, לא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הודעת המבטח, לאמץ, בהודעה בכתב למבטח, את החוזה על זכויותיו וחיוביו; הודיע המוטב כאמור, יוסיף החוזה לעמוד בתקפו, ואם נתבטל בנתיים - יתחדש, כשהמוטב בא במקום המבוטח." מהמצוטט עולה כי הודעה בדבר בקשת המבוטח לביטול הפוליסה, תישלח למוטב על ידי המבטח (הנתבעת בעניינינו).

...

בהעדר ראיות לסתור אני קובעת כי התובע הוכיח טענתו זו והיא מעידה על ידיעת הנתבעת אודות בקשת הביטול.

התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 35,814 ₪.

תוצאה סופית: תביעת התובע כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע סך של 35,814 ₪.

האם חברת ביטוח, מבטחת רכב הנתבעת, הייתה רשאית לבטל פוליסת ביטוח בשל אי-גילוי תאונות עבר בהן היו מעורבים המבוטחים ואי המצאת טופס העידר תביעות? האם חברת הביטוח, המציאה כדין את הודעת ביטול הפוליסה למבוטח? מהי מידת אחריות סוכן הביטוח בתהליך ביטול הפוליסה? לבסוף, האם מבוטח המוסר פרטים לא נכונים על מעורבות בתאונות בעברו, לשם הפחתת דמי הביטוח, פועל בכוונת מירמה? אלה הן השאלות העומדת להכרעה בתובענה שלפני.

...

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסכום של 1,173 ₪ (שכר בטלת עד ואגרת משפט), ושכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 5,500 ₪.

ההודעה כנגד הפניקס וסוכנות הביטוח נדחית.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים, שכ"ט עו"ד בסכום של 5,500 ₪.

לאחרונה נידרש בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (הרכב ערעורים בראשות כב' השופט שוחט) להוראת סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח לפיה "המבוטח ראשי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח" (ההדגשה אינה במקור) וקבע כי אין לעמוד על דרישת הכתב מקום בו ברור שהמבוטח עומד על ביטול הפוליסה באופן חד משמעי וקיים תעוד לכך, כשקביעתו זו נעוצה בעובדה כי עניינה של ההוראה בבטול הפוליסה על ידי המבוטח (במובחן מביטול הפוליסה על ידי המבטח).

...

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שביקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להידחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון נכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

לפיכך, סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו בדחיית התביעה מכוח החלתה של הדוקטרינה להתקבל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שעניינו בדחיית התביעה כנגד הראל ולהשיב את התיק לפניו על מנת שישוב ויכריע בשאלה "האם הנתבעת (הראל) נהגה על פי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח", על שני תתי סעיפיו, על יסוד הראיות שבאו לפניו ובראי כל קביעותיי.

התוצאה הערעור מתקבל.