הודעה מוקדמת לפני פרישה לגמלאות

מענק חד פעמי בגובה 3 חודשי משכורת כוויתור על הודעה מוקדמת ומענק מיוחד.

עם יציאת המערער לפנסיה, החלה המשיבה 2 (להלן – קרן הפנסיה) לשלם למערער פנסיה לפי שכר של סגן שר. התוספת המוסדית החל משנת 1978 החלה הסוכנות לשלם לעובדים, בדירוגים מסוימים לרבות דרוג המשפטנים, תוספת שכר (אחוזית) קבועה בשם "תוספת מוסדית". ערב פרישתו של המערער לפנסיה מוקדמת שולמה לו תוספת מוסדית בשיעור שנהג אז – 16.6%.

בשנת 1989 החליטה הסוכנות כי החל מיום 1.7.1989 תשולם למנכ"לים ולחברי הנהלה שמקבלים בעת שירותם משכורת לפי דרגת סגן שר (דרוג 06) ולעובדים אשר עבדו בפועל כמנכ"לים או כחברי הנהלה ושקבלו בעת עבודתם ולפני פרישתם לגימלאות משכורת לפי דרגת סגן שר (דרוג 06) תוספת מוסדית בשיעור של 18.5%.

...

דווקא בקשתו מיום 28.12.1987 בקשר להטבה הנוגעת לדמי הגמולים, והתשובה לה, מחזקים מסקנה זו. העובדה שהמבקש נדרש לבקשה מיוחדת לקבלת הטבה שברגיל ניתנת אוטומטית למקבלי שכר סגן שר, כמו העובדה כי אושרה לו רק מחצית ההטבה, מלמדים שההסכמה לשלם פנסיה לפי משכורת סגן שר, לא התייחסה לכלל ההטבות הנלוות לכך; השלישי, בשלב שבו נכרת הסכם הפרישה לא שולמה התוספת המוסדית, ולכן ברור שהצדדים לא יכלו להסכים על תשלום רכיבי שכר נוספים שטרם באו לעולם.

משהגענו למסקנה כי אין למערער זכאות לכך שלשכרו הפנסיוני תיווסף התוספת המוסדית אין לנו צורך להידרש ליתר הסוגיות שהתעוררו, ובכלל זה סוגיית ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ, דין הערעור להידחות.

בבסיס התביעה עומדת דרישת התובעת לתשלומים שונים - בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים, כטענתה; תשלום בגובה המשכורות שהיתה משתכרת עד הגיעה לגיל פרישה, לולא פוטרה מעבודתה בחברה; השלמת חוסר בהפרשות הפנסיוניות, ברכיב תגמולי המעביד; הפרש פדיון חופשה; הפרש תמורת הודעה מוקדמת; הפרש דמי הבראה; ופיצויי הלנה.

בנוסף טוענת התובעת - כי פיטוריה 18 חודשים, בלבד, טרם פרישתה לגימלאות, הותירו אותה ללא יכולת להיתפרנס, למעט קבלת דמי אבטלה, שכן, בשל גילה היא לא מצאה מקום עבודה חלופי, למרות שהתייצבה בלישכת התעסוקה כבר מיד לאחר הפיטורים ועד לחודש 12/11 [אישור שרות התעסוקה, לפיו התובעת התייצבה שם מיום 20.6.10 ועד ליום 12.12.11 - נספח ל-ת/1; מיסמכי המוסד לביטוח לאומי, בדבר דמי האבטלה ששולמו לתובעת, עבור החודשים 7/10 עד 1/11 - נספחים ל-ת/1].

...

לפיכך - התביעה להפרש תמורת הודעה מוקדמת - נדחית.

איננו מקבלים את טענתה, כי כל תשלום היה בגין השנה שקדמה לשנה בה בוצע, ולדעתנו - התשלומים נעשו עבור השנה השוטפת, כך שכביכול נוצר חוב עבור התקופה 11/98 עד 10/99.

פיצויי הלנה התובעת ביקשה בתביעתה, כי נפסוק לטובתה פיצויי הלנה, ברם, רכיבי התביעה שהתקבלו אינם מקימים זכאות לפיצויים כאלה, מה גם, שבנסיבות המקרה שלפנינו שוכנענו, כי היתה מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לזכאות התובעת לתשלומים.

עוד טענה התובעת כי היא פוטרה לאלתר ביום 23.1.13 מבלי שנערך לה שימוע כדין קודם לכן, וכל זאת מספר חודשים בלבד לפני פרישתה לגימלאות, כשסיכוייה למצוא עבודה חלופית קלושים.

עוד טענה הנתבעת, כי שילמה לתובעת פצויי פיטורים ביתר וחלף הודעה מוקדמת מתוך היתחשבות במצבה הקשה, כשלו היתה מעוניינת לפעול על פי דין היתה שוללת ממנה פצויי פיטורים לאור היתנהלותה וההפסדים שגרמה לה. על כן, ביקשה הנתבעת להורות על השבת הכספים ששולמו לתובעת לפנים משורת הדין, ולכל הפחות, לקזז את הפיצויים ששולמו לה ביתר.

...

לאור האמור, משמתלושי השכר עולה באופן ברור כי לא שולמו לתובעת נסיעות בחודשים 1/2009 - 10/2009, ומשלא הוצגה כל הוכחה לתשלום הנסיעות במזומן או באופן אחר, אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה לא שולמו לה ההחזרים כנדרש.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי נסיעות בסך של 9,450 ש"ח (10 חודשים X 945 ש"ח) סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: סך של 9,700 ש"ח כגמול עבודה בשעות נוספות.

בתאריך 5.7.18 מסר התובע הודעה מוקדמת להתפטרות מעבודתו (נספח ד לכתב התביעה), כדלהלן: " הריני להודיעך על סיום עבודתי בחברת יראם בע"מ.

בטרם נתייחס לתקופת העבודה הרלוואנטית לתביעה זו, נציין כי תוך בירור ההליך עלה כי התובע עבד אצל הנתבעת טרם לכן בתקופות עבודה שונות עד שפרש לגימלאות.

...

הנתבעת תשלם לתובע בגין רכיבי התביעה הבאים את הסכומים להלן: פיצויי פיטורים בסך 156,182 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה מיום 5.8.18).

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ תוך 30 יום.

בכך יעסוק חלקה השני של החלטה זו. בהתאם להסכמת הצדדים הוגשה תגובה משלימה של המשיבות, ובה היתייחסות מפורטת לטענת הצורך במתן הודעה בקשר לשעור דמי הניהול לכל אחד מן העמיתים לפני פרישתו לגימלאות.

חוות דעתה של הגב' סמט אמנם נוסחה כחוות דעת התומכת בטענה שאין חובה למשלוח הודעה מוקדמת לפני היציאה לפנסיה, אך היא עוסקת בכל הנושאים הרלוואנטיים לבקשה, לרבות אופן חישוב מקדם ההמרה בהסתמך על דמי ניהול בשיעור 0.5%; אופן ניהול כספי הפנסיונרים; האבחנה בין דמי הניהול הנגבים מן המבוטחים לבין דמי הניהול הנגבים מן פנסיונרים; וההגיון בגביית דמי ניהול בשיעור אחיד מכלל הפנסיונרים.

...

משום כך, אני סבורה כי יש להחיל דין דומה על תצהירו של מר שורר ועל חוות דעתה של הגב' סמט, למרות שהוכתרה "חוות דעת". לפי הגיונה של הסכמת הצדדים הם ויתרו על הגשת חוו"ד הממונים לדורותיהם, והסתפקו בהפניית שאלה לממונה הנוכחית.

לאחר שעיינתי בטענותיהם ושמעתי הסבריהם גם לענין זה, אפנה למאסדרת את השאלה הבאה: בקשת האישור שלפניי מעלה שתי שאלות עיקריות הנוגעות לדמי הניהול שגובות המשיבות מעמיתים הזכאים לקצבה: השאלה האחת – האם רשאיות המשיבות לגבות דמי ניהול בשיעור נמוך מ-0.5% מתוך סך כל הנכסים העומדים כנגד התחייבויות הקרן לכלל מקבלי הקצבה, למעט נכסים העומדים כנגד התחייבויות הקרן? התשובה לכך תלויה בעיקר בפרשנות תקנות 3(א)(1) ו-(2) בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (דמי ניהול), תשע"ב-2012 בשים לב לאסדרת הפנסיה, תקנוני המשיבות, ובמערכת החוזית שלהן עם העמיתים.

המזכירות תעביר החלטתי לפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), על מנת שתעבירנה לממונה רשות שוק ההון.