לאור העובדה כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה בנתבעת 2 לשם טפול בתינוקה הפעוט, אין היא זכאית לתשלום בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, אין היא זכאית לתשלום בגין הוראות חוק עבודת נשים ובכלל זה בעבור "אבדן הישתכרות" בשיעור של 150% מהשכר אשר היה משולם לה במהלך התקופה המזכה, וכן, אין היא זכאית לתשלום בגין אי הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות.
...
בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי היא זכאית מהנתבעות 1-3 לפיצוי בגין חוק עבודת נשים, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק הודעה לעובד וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, וכן לפיצוי בגין שעות נוספות, לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין ניכויים שלא כדין ולזכויות סוציאליות.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפירוט הבא:
סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק);
סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן השתלמות;
סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה;
סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה;
סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים;
סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד;
סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק;
סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.
לאור קביעתנו כי יש לראות בנתבעת 1 כמי שאחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, את הרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה וזאת בהתאם לסכומים המופיעים לעיל.
לעניין תשלום שכ"ט עו"ד – בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן החלטנו שלא לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום שכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו בהליך זה, לרבות הנתבעת 3.
