הודעה מוקדמת בחוזה לתקופה קצובה: סעיף 11 לחוק הודעה מוקדמת

[55: פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 26.10.2015, עמ' 2, שורות 26-25; סעיף 11 לתצהיר העדות הראשית של התובעת.

הסעדים הנתבעים על ידי התובעת והסכומים שיש לפסוק לזכותה התובעת עתרה לסעדים הבאים: פיצוי בגין הפסדי שכר בסך של 24,000 ₪, ובגין התקופה בין המועד שבו התובעת פוטרה מהעבודה בנתבעת (31.10.2014), ועד מועד הלידה (4.3.2015), ובהנחה שהיא לא היתה מפוטרת; פיצוי בגין הפסדי שכר בסך של 9,600 ₪, ובגין התקופה בין המועד שבו התובעת היתה מסיימת את חופשת הלידה וחוזרת לעבודה בנתבעת – במידה והיא לא היתה מפוטרת, ובמשך שני חודשי עבודה (להלן: "התקופה המוגנת")[footnoteRef:94]; [94: סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; לענין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים". סעיפים 9(ג)(1) ו-9(ג)(1א) לחוק קובעים כדלקמן: "(1) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות; (1א) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה...". סעיף 9(ג)(3) לחוק קובע בכל הנוגע לסעיפים 9(ג)(1) ו-9(ג)(1א) לחוק, כי: "במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא יבואו התקופות האמורות בפסקות (1), (1א) ו-(2)". שילוב כל ההוראות שהובאו לעיל מעלה, כי חל איסור מוחלט על פיטורי עובדת בהריון ובתקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, אם היא הועסקה מעל 6 חודשים אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, ואלא אם כן היתקבל היתר לפיטורים.

...

ביחס לעניין זה, השיבה התובעת, כי "למה שאני אעזוב עבודה קבועה בכדי להיכנס לעבודה שלטענתך אני בישלתי וידעתי שלבסוף יפטרו אותי, אם ידעתי שאני רוצה להביא ילד לעולם, ובסופו של דבר ומה שיקרה שאני אשאר בהיריון ללא כל מקום עבודה או מקור הכנסה, מדוע אני אעשה כזה דבר לעצמי"[footnoteRef:118].

לסיכום לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל כולה (לעניין הנימוקים) ובחלקה (לעניין הסעדים).

הוצאות – הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪, וזאת לתשלום בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת יישאו סכומים אלה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.

דיון והכרעה כפי שאמרנו לעיל, את הדיון ברכיבי התביעה השונים, נקיים בסדר הצגתם בפסק הדין; ניפתח ברכיבי תביעת השכר על שני ראשיה – התביעה להפרשי שכר והתביעה להחזר ניכוי מהשכר; משם ניגש לתביעה לתשלום זכויות נילוות; בסיום הדיון בפרק זה נבחן את תביעת התובעים לפצויי פיטורים, תוך היתייחסות לתביעת התובע 4 לפיצויים על פיטורים ללא שימוע ובלא מתן הודעה מוקדמת; את פרק הדיון וההכרעה נסיים בתביעת התובעים לפיצויים בשל אי מתן הודעה לעובד ואי מתן אישור על תקופת ההעסקה.

מכאן, שסירובם של התובעים לחתום על ההסכם מאפריל 2013, סרוב הנעוץ בדרישתם להפרשי שכר על התקופה שלפני אפריל 2013 - מחזק את יסוד אי ההסכמה מצידם לשינוי שביקשה הנתבעת להנהיג בתנאי שכרם המוצא ביטוי בחתימתם על טופס ההודעה על תנאי העסקה הקובע כי הם זכאים לשכר מינימום.

תביעה לפצויי פיטורים כמפורט בכתבי התביעה, טוענים התובעים 1,2 ו-3 כי הם זכאים לפצויי פיטורים בין בשל התפטרות בשל הרעת תנאים ובין בשל פיטורים בטענה כי הועסקו בחוזה לתקופת העסקה קצובה שלא הוארכה בתום התקופה.

[33: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 20-23] משהרעת התנאים לא הייתה המניע להתפטרות, אין התובעים זכאים לפצויי פיטורים במסגרת סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים תשכ"ג – 1963.

...

משמצאנו כי השכר שסוכם עם התובעים בעת קבלתם לעבודה, שכר של 27.5 ₪ לשעה, איננו מקבל ביטוי בטפסי ההודעה על תנאי העסקה שצירפה הנתבעת – ההודעה לעובד שהחתימה הנתבעת את העובדים לא רק שאינה עומדת בהוראות החוק משאין היא משקפת את תנאי השכר שסוכמו בין הצדדים; אלא יש בה כדי לסכל את כוונת המחוקק להעמיד את העובדים על זכויותיהם, משהיא כוללת מצג מטעה של תנאי השכר שסוכמו בין הנתבעת לכל תובע.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לכל תובע את הסכומים המפורטים להלן.

משהתקבלו התביעות, תשלם הנתבעת לכל תובע הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

ההודעה תמסר בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א- 2001.

יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור, ואזי "בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפצוי מבוסס על ההפסד שניגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בנכוי הסכום (לרבות הנילווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להישתכר, בשקידה סבירה" (דב"ע מח/3-22, מח/3-27, טלמון אלקטרוניקה בע"מ - יפה, פד"ע כ',112,107)".

הצדק עם התובע, כי החוזה שנחתם אכן קובע תקופת היתקשרות בת 5 שנים, מיום 24.2.16 ועד ליום 31.12.20 (נספח 10 לתצהיר התובע, סעיף 2 לחוזה העסקה), ואין חולק כי בחוזה נקבע משך הזמן להתקשרות בין הצדדים (ראו: נספח 11 לתצהיר התובע, הודעה על תנאי העבודה, ועדותו של מר רפי מטלון עמוד 64 שורות 1- 4 ועמוד 65 שורות 2- 18).

...

הצדדים חלוקים באשר לתפקיד שהוצע לתובע ולסיכום בין הצדדים.

הטענות בהקשר זה נדחות.

סיכום לאור כל האמור, נדחית התביעה, פרט לרכיב החזר אש"ל והחזר הוצאות נסיעה לארה"ב. הנתבעת תשלם לתובע 3,400 ₪.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.

הודעה כאמור תנתן בכתב ותהיה כפופה מבחינת מועדיה להוראות "חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות" התשס"א – 2001.

החברה רשאית לוותר על עבודת העובד בתקופה שלמן יום מתן ההודעה המוקדמת, כולה או מקצתה, בין אם ההודעה נימסרה על ידה ובין אם ע"י העובד, ובמקרה כזה תשלום החברה לעובד לתקופה האמורה את "משכורת היסוד" בלבד, כפי הגדרתה בהסכם זה. אין בהוראות סעיף זה כדי לשלול את תשלום העמלות עבור מכירות שביצע העובד כפי הגדרתם בהסכם זה, קודם למתן ההודעה המוקדמת או במהלכה.

" על פי הדין, "חוזה העבודה לתקופה קצובה כולל את המועד לסיומו. על כן, פיטורים של עובד לפני המועד האמור הם פיטורים שלא כדין המפרים את חוזה העבודה. זהו המצב אלא אם כן היתנהגות העובד (שהיא כשלעצמה הפרה של חוזה העבודה) מקנה למעביד סיבה מוצדקת לניתוק הקשר לפני המועד הקצוב בחוזה." (רות בן ישראל דיני עבודה (כרך ב') 729 (2002); דב"ע מח/ 3-22 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ – יפה, פד"ע כ 107 (1988)).

לטענת התובע, על פי חוזה העבודה, תקופת העבודה היא בת 15 חודשים, כאשר תחילתה ביום 1.8.15 (תקופת היתלמדות בת 3 חודשים) וסופה בתום 12 חודשים נוספים מסיום תקופת היהתלמדות, היינו, ביום 30.10.16 (סעיף 11 לסיכומי התובע).

...

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, על יסוד טענתה כי במעשי התובע, שהביאו בסופו של יום לפיטוריו, הוא הפר הפרה יסודית את חוזה העבודה ועל כן עליו לשלם לה פיצויים בגין נזקים שגרם לה. רקע עובדתי הנתבעת היא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מכשור רפואי המיועד לטיפולי אסתטיקה.

אשר על כן התביעה לעמלות נדחית.

לאור המסקנות המפורטות שם, יש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:   הפרשים בגין שכר עבודה בסך 56,781 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 14,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק בתגמולים) בסך 7,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל.

נוסף על כך, טענה הנתבעת כי היתנהגות התובעים במשך השנים מלמדת כי הסכימו לכל התנאים שבהסכמי ההעסקה, שכן לא פנו בטענות ביחס לתנאי העסקתם וחתמו כל שנה על הסכם העסקה לתקופה קצובה.

אם ההתאחדות לא תודיע אחרת, כי אז, ניצול החופשה על-ידי שופט הכדורגל יהיה באחד או יותר מאלה: בתקופה בה לא שובץ לשיפוט, בתקופה בה אין מחזור למשחקים, בתקופה או בתקופות פגרה, הנופלות בתקופת תוקפו של הסכם זה. החופשה האמורה לעיל אינה ניתנת לצבירה, אלא באישור מיוחד בכתב של מנכ"ל ההתאחדות או מי שהוסמך על ידו".

כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

כתוצאה מן האמור לעיל, דין טענות התובעים לעניין פצויי פיטורים והלנת פצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין בשל אי קיום שימוע, והודעה מוקדמת – להדחות.

...

כל רכיבי התביעה נדחו משכך לא נידרש לטענות הנתבעת לעניין התיישנות והשבת כספים בהתאם להסכמי ההעסקה – ודין טענות אלו להידחות.

דין טענות התובעים לעניין רכיב זה להידחות.

לסיכום דין התביעות להידחות.