בפסק דין מיום 5.2.18 נדחתה התביעה כנגד התובע, משנמצא מהבחינה העובדתית, כי לא הוכחה אחריותו לגרימת התאונה, תוך שבית המשפט הדגיש כי "עדותו של הנתבע [התובע דכאן-א.ד.] מהימנה בעיני. מצאתי כי היתה עקבית וסדורה, וכי לא נסתרה בחקירתו הנגדית. אני מבכרת את עדותו של הנתבע על פני עדותו של נהג התובעת". משבית המשפט דחה את תביעת נזק הרכוש כנגד התובע, התייתרה ההודעה לצדדי ג', ובית המשפט ראה לנכון לדחותה.
לאחר הגשת כתב הגנה, אלינור שיגרה הודעת צדדי ד' כנגד מוטי ותמר, בגדרה טענה כי ככל שתחויב לשפות את קרנית בהתאם להודעה לצדדי ג', אזי יש לחייב את מוטי ותמר לשפותה, שכן במועדים הרלבאנטיים לתאונה, מוטי ותמר היו הבעלים ו/או המחזיקים ו/או מתירי השמוש ו/או המשכירים של הרכב, אשר הציגו בפניה את צלום התעודה, כאשר למעשה היה זה מצג שוא, לאחר שהתברר כי לרכב אין ביטוח חובה בתוקף.
...
אני מחייב את קרנית לשלם לתובע את סכום הפיצוי המוסכם, בסך של 134,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הנ"ל בצירוף מע"מ, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.
אשר להודעה שהגישה קרנית כנגד צדדי ג' - בעניין תמר, כאמור, ההודעה נגדה נדחתה; בעניין מוטי, כאמור, ניתן פסק דין בהעדר הגנה לטובת קרנית;
בעניין אלינור, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייב את אלינור לשפות את קרנית (יחד ולחוד עם מוטי), במלוא הסכומים שאותם חוייבה קרנית לשלם לתובע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
בנוסף, אני מחייב את אלינור לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההודעה לצדדי ג' בסכום כולל של 20,000 ₪, תוך 30 יום מהיום.
