הודאת נאשמת בגניבה בידי עובד ורישום כוזב

כתב האישום כלל 4 אישומים: גניבה בידי עובד (ריבוי עבירות) לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז – 1977; הלבנת הון (ריבוי עבירות) לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000; רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות) לפי סעיף 423 לחוק העונשין ועבירה של מירמה ותחבולה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 220(ז) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].במסגרת האישום הראשון של גניבה ממעביד הועמד סכום הגניבה הכולל על סך של 1,376,158 ₪.

הנתבע הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ועל כן, בית המשפט המחוזי פסק בהכרעת הדין כי : "על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מחליט להרשיעו בעבירות הבאות:

...

עם זאת, מקובלת עלינו טענת המערער כי שלילת פיצויים מלאה אינה דבר אוטומטי ומובן מאליו.

] לסיכום, מעשיו של הנתבע הם מעשים של מעילה באמון כלפי התובעת ולקוחותיה.

מעשיו של הנתבע פגעו בתדמית התובעת ועובדיה ובאמון של הלקוחות בה. לפיכך, לאחר ששקלנו את חומרת העבירות, ריבוי המעשים ומשך התקופה, היקף הגניבה, ניסיון ההסתרה, הפגיעה בתובעת והצורך בהרתעת עובדים אחרים של התובעת למול הנסיבות האישיות של הנתבע ומשפחתו, אנו סבורים שיש לשלול מהנתבע את מלוא פיצויי הפיטורים.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך, שבתוך 30 ימים חברת כלל תחזיר לתובעת את מלוא כספי פיצויי הפיטורים שנצברו לזכות הנתבע בפוליסת ביטוח המנהלים על שמו שמספרה 1722754 בגין תקופת עבודתו אצל התובעת בכפוף להוראות הפוליסה ולדיני המס המחייבים את הצדדים.

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות), השמטת הכנסות מדו"ח (ריבוי עבירות), ושימוש במירמה, עורמה ותחבולה (ריבוי עבירות) לפקודת מס הכנסה.

...

ולעניין מנעד הענישה נפסק באותו פסק דין כי: "עיינו בפסיקה אליה הפנו שני הצדדים בכל הנוגע לעונשי המאסר שנגזרו בנסיבות דומות, אשר מגלה פנים לכאן ולכאן [עניין שלוש; ע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' פריג (18.9.2011) [פורסם בנבו] ; ת"פ (חי') 3972-08-11 מדינת ישראל נ' קליגר (4.4.2012) [פורסם בנבו] ], אולם בסופו של יום לא התרשמנו שקיימת הצדקה להתערבותנו. מעשיה של המערערת בוצעו באופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, תוך ניצול תפקידה כמנהלת חשבונות בחברה ותוך מעילה באמונו של מעבידה. בצדק הדגישה המשיבה בטיעוניה את הקושי שבחשיפת עבירות מסוג זה ואת הצורך להעניש בחומרה בגינן על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים". ולעניין עבירות המס אותן ביצעה הנאשמת נפסק ברע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת ישראל : " עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעיקרון השיוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי..." לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שביצעה הנאשמת נע בין 4 ל – 7.5 שנות מאסר נוכח נסיבותיהן, הימשכותן, הכספים הרבים אותם שלשלה לכיסה והנזקים, הן הכספיים והן האחרים אותם גרמה למעסיקיה, מתחם העונש הראוי הנו, 4.5 עד 7 שנות מאסר.

לנוכח האמור, סבורני כי יש למקם את הנאשמת בחלקו התחתון של מתחם הענישה.

לאור האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: ארבע שנות מאסר בפועל.

רקע הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד והזנת מידע כוזב במחשב.

...

לסיכום ביקש להשית על הנאשם עונש בצידו התחתון של המתחם וכן עונשים נלווים ובהם פיצוי למתלונן.

לאור מכלול השיקולים, ראיתי בסופו של דבר להשית על הנאשם עונש הנמצא בצידו התחתון של המתחם, אך לא ראיתי הצדקה לחרוג מהמתחם בשל שיקולי שיקום, ומקל וחומר לא ראיתי מקום להמנע מהשתת עונש מאסר ממש.

בפרט האישום הראשון הורשעה הנאשמת בעבירות של גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד וזיוף.

שקלתי את הודאתה של הנאשמת ואת נטילת האחריות המלאה על ידיה.

...

על כן וכעונש כולל בגין כל העבירות בהן הורשעה הנאשמת אני גוזרת עליה – שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות כפי שהמליץ הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו מיום 27/12/17.

על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן הורשע הנאשם בעבירות של גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות) ושבע עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס ההכנסה.

...

לאור כל אלה ולאחר שנתתי את המשקל הנכבד הרואי למצבו של הנאשם ומנגד שקלתי את הנסיבות האופפות את ביצוע מעשיו , כמפורט לעיל ואת האינטרסים הציבוריים, אני גוזרת עליו כעונש כולל בגין העבירות שביצע – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.