הודאת נאשמת באחריות לתאונה עם חבלה של ממש

המאשימה ביקשה להשית על הנאשמת פסילה שלא תפחת מ-8 חודשים, מאסר מותנה, פסילה על תנאי, קנס מכביד והתחייבות צופה פני עתיד זאת לנוכח הודאת הנאשמת ולקיחת האחריות המיידית, עברה התעבורתי והחבלות שנגרמו לנפגע.

מהמקובץ עולה, כי מיתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין פסילה של 3 חודשים ברף התחתון כשהרשלנות נמוכה והפגיעה אינה קשה ועד לפסילה ממושכת של מספר שנים ויכול לכלול גם עונש של מאסר על תנאי או מאסר בפועל של מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח ברף העליון כאשר הרשלנות גבוהה והפגיעות חמורות וכאשר נילוות גם עבירות נוספות.

...

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין פסילה של 3 חודשים ברף התחתון כשהרשלנות נמוכה והפגיעה אינה קשה ועד לפסילה ממושכת של מספר שנים ויכול לכלול גם עונש של מאסר על תנאי או מאסר בפועל של מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח ברף העליון כאשר הרשלנות גבוהה והפגיעות חמורות וכאשר נלוות גם עבירות נוספות.

במקרה דנן, אני סבורה כי האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הנאשמת אינו בהטלת פסילה ארוכה אלא בענישה שתגלם מחד גיסא את תוצאותיה של התאונה ומאידך גיסא את מידת רשלנותה של הנאשמת בקרות התאונה ואת נסיבותיה האישיות.

בנסיבות העניין נוכח כל אמור לעיל ונוכח הסכמתה של הנאשמת לשאת בעונש של של"צ מצאתי כי ראוי לאזן בין משך הפסילה לבין משך תקופת השל"צ. לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים.

בפניי בקשת ההגנה ולפיה מתבקש בית המשפט להורות במסגרת "משפט זוטא" על פסילת הודעת הנאשם, מיום 24/6/19 שעה 10:06 אשר נגבתה ממנו על ידי החוקר, הבוחן בתיק, מר אליהו סאייג (להלן:"החוקר") ואשר יש בה לכאורה משום הודאת הנאשם באחריותו לתאונה נשוא כתב האישום.

כתב האישום: נגד הנאשם הוגש כתב אישום שעניינו גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלות של ממש.

...

לסיכום, הרושם המתקבל הינו כי אצל הנאשם התקיימה אותה מוגבלות בהבנת השפה לצורך אישור ההודעה המחייבת תיעוד חזותי או קולי של החקירה, גם אם זו אכן הוקראה לו מילה במילה, מה שלא הוכח בפניי מעבר לכל ספק.

סבורני כי על אף שהוראות חוק חקירת חשודים "שותקות" בעניין פסילת ההודעה או משקלה אין בית המשפט פטור מהכללים המחייבים בחינת קבילותה של הודעה על פי המבחנים החיצוניים לחוק והמחייבים, הן אלה בסעיף 12 לפקודת הראיות והן מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, זאת גם לצד הכללים בדבר ניהול הליך צודק והגון, מקום בו הופרו הוראות החוק.

סוף דבר, ולסיכום הנני קובעת בשלב זה כי זכויותיו של הנאשם, הן הזכות להיוועץ בעורך דין והן הזכויות על פי חוק חקירת חשודים נפגעו, אלא שאין בידי בשלב זה די כדי להורות על פסילה של ההודעה.

כתב האישום נשוא ההליך דנן מייחס לנאשם אחריות לתאונה במסגרתה שלושה מעורבים נחבלו חבלות של ממש ונזקקו לקבלת טפול רפואי.

הנאשם הודה, בהזדמנות הראשונה, בעובדות כתב האישום והורשע על בסיס הודאתו בעבירות הבאות: סטייה מנתיב נסיעה לפי סעיף 40 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") והתנהות הגורמת נזק וחבלה של ממש לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה.

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (8.2.07) לפיהם: "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך.

הכרעה: לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם ואת העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,500 ₪ שישולם בתוך 90 ימים מהיום.

כתב האישום נשוא ההליך דנן מייחס לנאשם אחריות לתאונה במסגרתה ניחבלה הולכת רגל, חבלות של ממש.

הנאשם הודה, בהזדמנות הראשונה, בעובדות כתב האישום והורשע על בסיס הודאתו בעבירות הבאות: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בביטחה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה.

...

על כן, אני מקבלת את מתחם העונש לו טוענים הצדדים הנע בין פסילת מינימום בת שלושה חודשים לבין פסילה בת שישה חודשים ויתר הרכיבים.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (8.2.07) לפיהם: "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך.

הכרעה: לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, תוצאותיהן, את מתחם העונש ההולם, את העובדה שבחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה וכן את נסיבותיו האישיות, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים.

ת"ד (תעבורה ת"א) 3088-08-14 מדינת ישראל נ' חנניה כהן (נבו 29.12.2014)‏‏ : בתיק זה, הנאשם הורשע ע"פ הודאתו באחריות לתאונת דרכים בנסיבות של אי מתן זכות קדימה להולכת רגל במעבר חצייה, ובנהיגה בקלות ראש, הכול תוך גרם חבלה של ממש עת שפגע בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר החצייה.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.