הודאת נאשם לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי

בשלב זה הוחלף ייצוג הנאשם, והוגשה בקשה מטעם סניגורו לחזרה מהודאתו.

ביום 28.4.2021, במסגרת ישיבה שהתקיימה לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, הוגש כתב אישום מתוקן (אליו אתייחס במסגרת הכרעת הדין ככתב האישום, ש.ב); התיקון נגע להבהרה כי המתלוננת הייתה שכנת הנאשם במועד הרלבנטי.

...

על אף האמור, אין בכך לגרוע מחובתו להציב שלט כאמור ומהמסקנה, הנגזרת גם ממחדל זה, בנוגע להתרשלותו ואי-עמידתו בחובותיו כמחזיק כלב מסוכן.

סוף דבר במהלך רגעים ממושכים שיסעה כלבת הנאשם את רגלי המתלוננת.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו – עבירה לפי סעיף 338(א)(6) לחוק.

בהתאם להכרעת הדין מיום 31.10.2021, הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); נהיגה בזמן פסילה או בנגוד לתנאים, לפי סעיף 67 בפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה); איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) בפקודה; איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, לפי סעיף 10(א) בפקודה.

ביום 30.7.2021 הועבר ההליך הנידון להמשך שמיעתו לפניי ובהתאם להחלטה ממועד זה נקבעו מועדים להגשת תשובת הנאשם לאישום (אשר הוגש ביום 9.9.2021), לדיון לפי סעיף 144 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), ולהגשת תיק מוצגים מוסכם.

...

עם זאת, למרות הנזק החמור שעשוי היה להיגרם, בסופו של דבר רק הנאשם נפצע באורח קל. בנסיבות אלו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים הייתה ברמה בינונית נוטה לפגיעה ברמה גבוהה.

בנסיבות הקשורות בנאשם, "יש לבחון את סוג ההפרעה הנפשית ועוצמתה, ועד כמה הוגבלה בעטיה יכולתו – לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח – להבין את אשר הוא עושה או להימנע מעשיית המעשה. על מידת הפגיעה ביכולתו של מבצע העבירה להבין את מעשהו או להימנע ממנו, ניתן ללמוד ממכלול הראיות, לרבות מעשיו של מבצע העבירה לפני האירוע, במהלכו ולאחריו וכן מחוות דעת מומחים" (ע"פ 10416/07 דולינסקי נ' מדינת ישראל (7.12.2009)‏‏, כבוד השופט י' עמית, פסקה 11).

גזירת העונש המתאים לנאשם קביעת העונש בגדרי מתחם העונש: לנוכח כל האמור ולאחר שניתן משקל רב לכך שחלפו כשש שנים מאז נעברו העבירות, נמצא כי יהיה זה נכון להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם ולהשית עליו מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה לתקופה משמעותית.

ביום 21.11.2023 במסגרת דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), שנערך לפניי, ומשהצדדים לא ניאותו לקבל את המלצות בית המשפט במסגרת הליך הגישור הממושך שנערך בתיק זה שכלל עיון בכלל חומר הראיות, התיק נקבע לישיבת גישור נוספת.

סעיף 153(א) 1982 לחסד"פ שכותרתו "חזרה מהודאה", קובע כהאי לישנא: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". הינה כי כן, מצד אחד, סעיף 153(א) לחסד"פ מותיר פתח לנאשם ומאפשר לו לחזור מהודאתו מקום שנפל בהודאתו פגם וכאשר היא אינה משקפת את שארע באמת.

קובעת לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ בפני כב' השו' ז' דולב –להמן ליום 5.5.2023 בשעה 09:00.

...

בהמשך לכך התפרץ הנאשם בעוד בית המשפט מכתיב את החלטתו בדבר שחרורו של עוה"ד הדס לוי מטעם הסנגוריה הציבורית, ומסר כי "רגע, רגע, אני מבקש כעת לתקן את הפרוטוקול וללכת לשירות המבחן. אין לי כסף לעו"ד. אני חסר אונים. אני גם יודע שאני זכאי.... אם בית המשפט יזכה אותי מעבירת אלימות... עברתי שם תקופה... אין בעיה, אני מקבל את ההסדר, אבל יחד עם זאת אני רוצה להסביר מה היה לי בעבר. בעבר קצינת המבחן הפנתה אותי לפסיכיאטרים וטיפולים רפואיים, דברים שאני לא רוצה שיקרו היום. אבקש לצאת מהאולם להתייעץ עם עו"ד". לאחר שבית המשפט ערך הפסקה בדיון ביקש הנאשם לחזור בו מבקשתו לשחרר את עוה"ד הדס לוי מטעם הסנגוריה הציבורית ועתר לקבל את ההסדר שהוצע לו. לאחר הפסקה נוספת שנערכה בדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון שבמסגרתו, הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן (ת/1) וישלח לשירות המבחן וכי ככל שהתסקיר יהא חיובי וימליץ על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, אזי הצדדים יבקשו לאמץ את המלצותיו.

לאור האמור, שוכנעתי כי במקרה הנדון הנאשם העלה את טענת החפות, לא מתוך שיקולים טקטיים גרידא, אלא מתוך אמונה שלמה בחפותו ורצון כן ואמתי להוכיח את צדקת טענותיו.

סוף דבר, לאור העובדה כי בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו הועלתה בשלב מוקדם באופן יחסי של ההליך הפלילי, לאור התרשמותי כי הבקשה נובעת ממניעים כנים, וכי הנאשם אינו מונע משיקולים טקטיים או מרצון לזכות ביתרון דיוני כזה או אחר, ובשים לב לכך שההודאה ניתנה בעוד להתרשמותי הנאשם היה נתון בסערת רגשות, ומשום הספק שמצאתי באמיתות הודאתו – הריני מתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו.

בכל הנוגע לבקשת הסניגור להשתחרר מייצוג: לאחר ששמעתי את טענות הסנגור ובקשתו להשתחרר מייצוג הנאשם בתיק זה ומשהנאשם מצדו ביקש אף הוא כי ימונה לו סנגור אחר תחת עוה"ד הדס לוי מצאתי להורות על שחרורו של עוה"ד לוי מייצוג הנאשם בתיק זה. העתק הפרוטוקול יישלח למשרדי הסנגוריה הציבורית על מנת שתמנה לנאשם סנגור תחת עוה"ד הדס לוי.

ביום 23.5.2022 בתום דיון לפי הוראות סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) הסכימו הצדדים ליטול חלק בהליך גישור.

לא ניתן לקבל עמדתה זו. סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי עובדה שנאשם הודה בה יראוה כמוכחת כלפיו זולת אם ראה בית המשפט שלא לקבל את ההודיה כראיה.

במקרה זה, הנאשם, נעדר עבר פלילי, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון בו הגבילה המאשימה עצמה לטעון לשלושה חודשי מאסר דרך של עבודות שירות, בעבירת תקיפה הכוללת מכות אגרוף לפלג גופו העליון של המתלונן, על רקע סיכסוך דרך.

חריגה לקולה ממיתחם ענישה: התשתית המשפטית על פי הוראות סעיף 40ד(א) לחוק, "קבע בית המשפט את מיתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממיתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שקולי שקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969". הסמכות לחרוג ממיתחם העונש ההולם מסורה לשיקול דעת בית המשפט, ואין חובה לעשות כן גם אם נמצא כי מדובר בנאשם שהשתקם או כאשר קיים סיכוי של ממש שישתקם (ע"פ 3102/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (17.11.2014)).

...

מכל האמור לעיל, ההתחשבות בנתונים שלזכות הנאשם: העדר ביצוע עבירות, לפני ואחרי האירוע מושא כתב האישום, פיצוי הקרבן, לקיחת אחריות על מעשיו, גם אם הודאתו לא נתנה בהזדמנות הראשונה, ונכונות להשתתפות בהליך טיפולי לשם רכישת כלים להתנהלות עתידית, כמו גם הטיפול הפרטי שעבר - תעשה בעת שקילת מיקומו בתוככי המתחם (ע"פ 126/22, פסקה 17).

הנאשם, על רקע כל האמור לעיל, ימוקם בתחתית מתחם העונש ההולם, וממנו אין לחרוג.

סוף דבר הנאשם יישא בעונשים הבאים: חמישה עשר חודשי מאסר בפועל.

בדיון מקדמי לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 הוסיף וטען "שהחיפוש היה לא חוקי בעיניין חשד סביר, בעיניין חוקיות החיפוש, בעיניין זכות ההיוועצות, הוא ביקש עורך דין, ולא נתנו לו. במקרה הוא הגיע מארצות הברית והוא יודע שיש לו זכות כזו והוא דרש ולא נתנו לו. לחלופין הנאשם יטען שהחזיק בסם לשימוש עצמי וטען שמדובר בשאריות" (עמ' 7 לפרוטוקול).

בנוגע לשלב החקירה המשטרתית, קבע בית משפט קמא כי אין צורך להכריע בטענה שכן "אף אם אאמץ את גרסת הנאשם לפיה דרש להיוועץ עם עורך דין, והזכות נימנעה ממנו, וגם אם אפסול את הודעתו נוכח פגיעה זו בזכויותיו, הרי שפסילת ההודעה איננה מביאה לפסילת הסמים שנתפסו, וממילא הנאשם שב על הודאתו שמדובר בסמים שלו גם בעדותו בבית המשפט. הוא אף אישר שכל דבריו נרשמו כלשונם, בחקירתו" (פסקה 24 להכרעת הדין).

...

אני לא אמור לחבר את השקיות כשאני מקבל אותן.

דיון והכרעה הערעור על הכרעת הדין דין הערעור על הכרעת הדין – להידחות.

טיעוני המערער לפיהם לא ניתן, כביכול, לקבל את עדות השוטרים בדבר ריח הסמים שהריחו, מחמת שרק אחת מחבילות הייתה פתוחה ומחמת שלטענתו חלון הרכב היה פתוח – דינם להידחות.