רקע
הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335א(1) בנסיבות סעיף 334 בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
המתלונן הייתם סעדה יליד 25.6.1971 (להלן: "הייתם") הוא אביו של המתלונן מועתסם סעדה, קטין יליד 18.2.2004 (להלן: "מועתסם") ומעסיקו של המתלונן מהדי טהה, קטין יליד 22.7.2005 (להלן: "מהדי"), שלושת המתלוננים עבדו אף הם בזמנים המתוארים בכתב האישום באתר הבנייה בעבודות חשמל בנפרד מהנאשמים.
כמו כן, העריכה קצינת המבחן, כי ייתכן שבמצבים בהם יחוש הנאשם איום וחוסר אונים הוא עלול לפעול באימפולסיביות, ללא מחשבה על השלכות מעשיו.
ענישה זו כוללת, על דרך הכלל, רכיב של מאסר לריצוי בפועל אף במקרים בהם מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי (ראו: רע"פ 5655/13 עמרם נ' מדינת ישראל (20.11.2014); ע"פ (מחוזי ת"א) 53005-10-18 אבנר אבישר נ' מדינת ישראל (26.10.2020)), ואולם אין בכך כדי לקבוע מיתחם עונש אחד ויחיד, וברי כי הדבר תלוי, כאמור, בכלל נסיבות ביצוע העבירה כמפורט להלן:
רע"פ 1084/17 ולדימיר מיכאלוב נ' מדינת ישראל (11.5.2017), אושר מיתחם שבין 6 חודשי מאסר לרבות בריצוי בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בנסיבות של קטטה שהפכה לתקיפה בצוותא, תוך גרימת פציעה בראש, באמצעות בעיטות, אגרופים ושימוש במקלות.
...
לאחר שבחנתי, את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירה ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את העבירה שלפניי, נע בין מאסר קצר שיכול שירוצו בעבודות שירות לבין עונש של 18 חודשי מאסר, זאת לצד רכיבי ענישה נלווים.
סופו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשית על הנאשמים בתיק זה עונש המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.
אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלהלן:
על נאשם 1 – 49 ימי מאסר אשר יחפפו את ימי מעצרו, כך שלא ישוב אל בין כותלי שב"ס.
על נאשם 2- 5 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו, אשר ירוצו בעבודות שירות ב"חברה קדישא קהילת ירושלים" החל מיום 16.6.22.