הודאת נאשם בעבירות אי ניהול ספרים ואי רישום תקבול

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשש עבירות של קבלת דבר במירמה, חמש עבירות של שבועת שקר, מסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדווח בלתי נכון, עשיית פעולה ברכוש אסור, עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור ו- 181 עבירות של אי רישום תקבול.

נסיבות עניין אמסטט חמורות יותר מהמקרה דנן, בשים לב למכלול העבירות בהן הורשע הנאשם באותו עניין, שכללו בנוסף למתן שירותים פינאנסיים ללא רישיון, אף עבירות הלבנת הון, בדמות 181 עבירות של אי רישום תקבולים בסך של 2,989,160 ₪ מלקוחות שונים שלא נרשמו בספרי החברה.

לצורך כך הציגו הנאשמים בצוותא חדא, בפני רשם נותני שירותי מטבע, מצג שקרי לפיו נאשמת 2 היא הבעלים של העסק, ביודעם שבפועל הנאשם 1 הוא הבעלים, המנהל ומי שאמור ליתן שירותי מטבע.

...

בע"פ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.4.07), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בעבירה של עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם ובעבירת הלבנת הון.

נקבע כי: "8 שעות עבודה ביום בהן מוגבלת חירותו של עובד השירות מתמטית הן שליש משעות היום בו מוגבלת חירותו של האסיר בבית הסוהר. ההגבלות הנוספות החלות על עבודות השירות אחרי שעות העבודה מתקזזות אל מול שהות מאחורי סורג ובריח לעומת שהייה בתנאי חירות, ומול ימי השבת שבהם אין עובדים, אך שוהים מאחורי סורג ובריח". בנסיבות התיק שלפניי, לאור מכלול הנסיבות המבוארות לעיל, ובהתחשב במידת חלקם של כל אחד מהנאשמים במעשים, ובעובדה שאי התאמתם לעבודות שירות אינה נובעת דווקא מהתנהגותם, אלא מהחשש לפגיעה בהם או באחרים כעולה מחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, נחה דעתי כי בעניינו של הנאשם 3 יש להשית עונש מאסר קצר יותר מזה שהיה צריך לרצות בדרך של עבודות שירות על פי הסדר הטיעון ובעניינו של הנאשם 1 יש להסתפק בעונש מאסר מותנה לתקופה משמעותית ומרתיעה (השווה עם: ת"פ (ת"א) 9616-03-17‏ ‏מדינת ישראל נ' הכח מכבי עמידר עירוני רמת גן בע"מ (פורסם בנבו, 6.12.21)).

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 מאסר מותנה בן 9 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת קבלה דבר בתחבולה או עבירה לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע"ו – 2016 (להלן: "חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים"), או כל עבירת מרמה.

באישום הראשון, מיוחסות לנאשם חמש עבירות של מירמה, ערמה או תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); חמש עבירות של אי קיום דרישות, לפי סעיף 216(5) לפקודה; חמש עבירות של קיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ"); שלושים וחמש עבירות של אי הוצאת חשבונית מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק המע"מ; חמש עבירות של שימוש במירמה או תחבולה במטרה להיתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ, עבירה של אי רישום לפי סעיף 117(א)(4) לחוק המע"מ, וכן עבירה של אי הודעה על תחילת התעסקות לפי סעיף 215א(א) לפקודה.

עוד נטען, כי בשתי הזדמנויות שונות ולאחר שהתבקשו על ידי הלקוחות להוציא חשבונית, מסרו הנאשם ויעקב חשבוניות כוזבות, וגם בגין תקבולים אלה נימנעו מלדווח לרשויות המס.

בהתייחס להודאתו בעבירות שיוחסו לו ציין, כי הודה בהעלמת מס במספר פרויקטים שניהל, רק כדי להציל את אישתו, כיום גרושתו, ממאסר.

על כן לא ניתן לקבוע כי הנאשם עבר עבירה של אי ניהול ספרים; אי דיווח על הכנסות לרשויות המס, מלבד אי דיווח על הכנסתו כשכיר או חלק ממנה, דבר שלא יוחס לו בכתב האישום; ואי הוצאות חשבוניות וקבלות.

...

נוכח המסקנה האמורה, גם לא ניתן לייחס לנאשם את הוצאת החשבוניות הכוזבות.

הסברה שנשמעה מפיו של הלקוח למברזו בחקירתו בבית המשפט ביום 8.12.20 (עמ' 113 לפרוטוקול, שורה 5) כי קיבל את החשבוניות כתובות ועל כן סבר כי יעקב כתב אותן מאחר שהנאשם אמר לו שאינו יודע לכתוב עברית, היא סברה שכשלעצמה יש בה לחזק את המסקנה כי יעקב הוא זה שהנפיק את החשבוניות בכלל, וביניהן גם את החשבוניות הכוזבות.

לסיכום, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי הנאשם הפך, בשנת 2011 או בכל מועד אחר, לשותף בעסק של יעקב.

" "במעשיו האמורים לעיל, במזיד ומתוך כוונה להיתחמק ממס, השתמש הנאשם במירמה ערמה או תחבולה לשם העלמת הכנסות בסכום אשר אינו ידוע במדויק למאשימה במהלך השנים 2000 – 2005 ולשם העלמת הכנסות בסכום אשר הנו לפחות 3,318,024 $ דולר ארה"ב במהלך השנים 2006 – 2010.כמו כן הנאשם לא שילם מס עיסקאות עבור עיסקאות בהקף האמור". באישומים 1 – 6, צוין שהנאשם לא ניהל ספרים כדין ולא שילם מס הכנסה או מס ערך מוסף.

על פי כתב האישום, הנאשם הגיש דו"ח לרשות המיסים לגבי הכנסותיו לכל אחת מהשנים מבלי לציין שהוא מפעיל את העסק או כי יש לו תקבולים ממנו.

ב"כ הנאשם בסיכומיו בעל פה טען שהחקירה נגד הנאשם ניפתח על רקע "שיקולים פוליטיים". לא מצאתי ממש בטענה זו. עם זאת, לאחר פתיחה חקירה, נידרש שניהול ההליכים נגד אדם חשוד בעבירות מס, יעשו ביעילות, ביושר, בהגינות ובתום לב, תוך שמירה על הצדק ועל זכויותיו של חשוד.

ודוק: המדינה לא רק שלא הכירו בפסול במעשיהם אלא אף טענו בפני שעל בית המשפט לסמוך את ידו בהסכם כראשית הודאה.

בסעיף 4 למכתב נכתב "בנוסף נא לרשום לפניכם כי בכוונתנו לשקול לפנות אליכם, לאחר העיון בחומר, בבקשה לקיים שימוע בעל פה...". דהיינו, בהזדמנות הראשונה יש הודעה לפרקליטות בעיניין הרצון לשקול שימוע לאחר עיון בחומר החקירה.

לצורך השלמת התמונה, דוקא לאור זכוי הנאשם, חשוב לציין שהתרשמתי שלא הייתה כוונה מיוחדת להיתחמק מתשלום מס. מקובל עלי, שהנאשם ואימו פעלו בהתאם להוראות שקבלו מרואה החשבון.

...

הנאשם לא כלל את יודאיקה ירושלים בהצהרת ההון אך לאור המסקנה אליה הגעתי, הוא אינו הבעלים של יודאיקה ירושלים בתקופה הרלוונטית.

להבנתי, מסיבות הקשורות עם הטיפול של רואה החשבון, עולה בדיעבד שבסופו של דבר גורמי מס לא הכירו ביודאיקה ירושלים כעמותה או שהפסיקו את ההכרה כעמותה.

לאור כל האמור וכפי שציינתי לעיל, הנני מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בית המשפט קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום, בארבע עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מיסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: החוק); ניהול ספרי הנהלת חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק; השתמש בכל מירמה או תחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק, וגזר עליו 9 חודשי מאסר בפועל אשר יבוצעו בדרך של עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 50,000 ₪ והתחייבות כספית על סך 20,000 ₪, להמנע מבצוע עבירה.

במכלול השיקולים החליט בית המשפט קמא להסתפק במאסר שיבוצע בעבודות שירות, תוך שהוא מציין, כי בשונה מהפסיקה שהוצגה, במקרה דנן מדובר בארבע עבירות של מסירת דיווחים כוזבים בדו"חות תקופתיים, ניהול ספרים לא תקין ושימוש במירמה, להבדיל מהמקרים העוסקים בביצוען של עשרות רבות של עבירות, בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל.

לדידה, במקרה בו עסקינן המניע ברור וגלוי והוא הליך חידלות הפרעון שמנהל המערער וצדק בית המשפט קמא שלא נתן לכך יד. בערעורה טוענת המדינה, כי מיתחם הענישה אשר נקבע בגזר הדין נוטה בצורה חריגה לקולא ואילו העונשים שהושתו על המערער אינם הולמים את חומרת העבירות, הנזקים שבצדן, ואת האנטרס החברתי בגמול ובהרתעה.

 סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי נאשם רשאי לחזור בו מהודאתו, בכל שלב של המשפט, אם הרשה זאת בית המשפט "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בפסיקת בית המשפט העליון נימנו שלוש עילות מרכזיות אשר בהתקיימן ישקול בית המשפט להתיר למערער לחזור בו מהודאתו, ובין היתר, כשל בייצוג המשפטי.

...

סוף דבר 14.

בהתחשב בכלל לפיו ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם העבריין כאשר היא מקבלת את ערעור המדינה על עונשו, סבורני כי טוב נעשה אם נקבל את ערעור המדינה ונעמיד את תקופת מאסרו של המערער מאחורי סורג ובריח על 10 חודשים.

אוסילה אבו אסעד, שופטת סוף דבר, הוחלט פה אחד, כפי חוות דעתו של כב' השופט סבאג, ובהסכמת יתר השופטות, במובן זה שהערעור של המערער על שני חלקיו נדחה בזאת (ע"פ 31043-07-23).

חרף האמור, בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת לשנת המס 2013, רשמו הנאשמים תקבולים בסך של 427,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין הסכם השירותים הראשון, ותקבולים בסך של 250,000 (כולל מע"מ) בגין הסכם השירותים השני ובסה"כ 573,789 ₪ לא כולל מע"מ. התקבולים נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת כמלאי עיסקאות בבצוע כנגד חו"ז התשלומים של הלקוחות ולא דווחו כהכנסה בדו"ח שהגישה הנאשמת על הכנסותיה באותה שנה.

ביום 7.1.18 עו"ד רון הכין את ההסכם הכוזב בו נרשם כי הנאשמת התחייבה לבצע עבור גפן עבודות שלד בלבד בתמורה לסך של 320,000 ₪, בתוספת מע"מ. במהלך החודשים ינואר – פברואר בשנת 2018, ביקש הנאשם מגפן לחתום על ההסכם הכוזב בתמורה לכסוי ההוצאות בהן נשא גפן לצורך הוצאת טופס 4, אולם גפן סרב לעשות כן. במעשים המפורטים לעיל, ניהלו הנאשמים בנאשמת פנקסי הנהלת חשבונות ורשומות כוזבים במזיד ובכוונה להיתחמק ממס.

ת"פ (ת"א) 17251-08-16 פרקליטות מחוז ת"א מסוי וכלכלה נגד אליאס שירי (2019) (להלן – "עניין שירי") - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות מירמה לפי סעיף 220(א) ו-(220(5) לפקודה, על ידי רישומים כוזבים בעסקיו, בעזרת חשבוניות בסכום העולה על 2.5 מיליון ₪.

...

אולם, לאחר ששקלתי את מצבו הרפואי המורכב ויוצא הדופן של הנאשם ונתתי דעתי להשפעתו האפשרית של עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשם - הגעתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם ניתן להסתפק בענישה בתחתית מתחם הענישה בלבד.

על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות באיחוד הצלה בית שמש, רח' המלאכה 1, הר טוב.

כמו כן אני גוזרת על הנאשמת 2 קנס סמלי בסך 2,000 ₪.