הודאת נאשם בחבלה חמורה בעקבות ויכוח במפעל

חלף זאת, ונוכח חומרת העבירה ותוצאותיה ולאור ההתרשמות מדפוסים אימפולסיביים ותוקפניים ומצורך בגבולות ברורים, הומלץ על ענישה מציבת גבול בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות.

ענישה זו כוללת, על דרך הכלל, רכיב של מאסר לריצוי בפועל, אף במקרים בהם מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי (ראו: רע"פ 5655/13 עמרם נ' מדינת ישראל (20.11.14); ע"פ (מחוזי ת"א) 53005-10-18 אבנר אבישר נ' מדינת ישראל (26.10.20), והדבר תלוי בנסיבות ביצוע העבירה, כמפורט להלן: ברע"פ 3802/23 עידן הדר נ' מדינת ישראל (18.5.23), נדון עניינו של מי שהורשע, על פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה.

בין המערער ונאשמת נוספת לבין המתלונן ובתו פרץ ויכוח בחניון.

הנאשם והמתלונן עבדו במפעל, ובשטחו תקף הנאשם את המתלונן בכך שהיכה באגרופו לכיוון פניו, ראשו וצווארו.

...

לאחר שעמדתי על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, וכן לאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 8 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 32 חודשי מאסר.

בנסיבות העניין, בשים לב להמלצת שירות המבחן להימנע מעונש של מאסר בפועל על מנת שלא לפגוע בתהליך הטיפולי בו החל הנאשם, וכן נוכח היעדר עברו הפלילי, גילו הצעיר, לקיחת האחריות ונסיבות גרימת החבלה החמורה במתלונן, אני סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות למשך התקופה המקסימלית המותרת בחוק, ללא ניכוי ימי מעצרו, וזאת לצד מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי כספי משמעותי למתלונן.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם עונש כדלהלן: 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

רקע ועובדות הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

על רקע ויכוח בינו לבין המתלונן תוך כדי עבודתם במפעל, הכה המערער את המתלונן באגרוף אחד לפניו.

...

ואולם, דומני שחומרת מעשיו של הנאשם, על אף הנסיבות המקלות עליהן עמדתי לעיל, כמו גם עברו הפלילי, אינם מאפשרים להיעתר להמלצה במלואה, זאת עקב הפגיעה שתיגרם כפועל יוצא מכך ליתר שיקולי הענישה ובראשם שיקול ההרתעה.

נסיבותיו האישיות של הנאשם, המסלול החיובי בו נמצא כיום, השתלבותו בקבוצה הטיפולית ומחויבותו להמשך ההליך השיקומי, הודאתו במיוחס לו, קבלת האחריות, החיסכון בצורך להעיד את המתלונן, האמפטיה שחש כלפי המתלונן ורצונו לפצותו, כמו גם חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה, מובילים למסקנה שיש למקם את עונשו בחלק התחתון של המתחם העונשי.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, ומשנמצא הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות, אני גוזר עליו את העונשים הבאים: מאסר למשך 7 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות.

אפנה אל פסקי-הדין הבאים שאותם יש לאבחן לקולה או לחומרה: רע"פ 5128/07 **** רוזן נגד מדינת ישראל (10.7.07): על רקע וויכוח בין הנאשם לבין המתלונן הגיע המתלונן אל בית הנאשם, וחבט בשער ביתו בצורה מאיימת.

ע"פ 583/14 חרבוש נגד מדינת ישראל (26.1.14): הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שבמסגרת סיכסוך בין מישפחות חבט במתלונן בשרשרת ברזל בפניו, כך שהמתלונן איבד הכרתו, ניחבל בעינו ונותח פעמיים.

ע"פ 6484/14 תלחמי נגד מדינת ישראל (6.12.15): הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכך שהגיע למפעל, שממנו היה נוהג לקנות סחורה, ובקש לקחת עמו סחורה.

...

בית-המשפט העליון קבע לא אחת, כי בעבירות אלימות יש לנקוט בענישה מחמירה שבכוחה להרתיע את הרבים, כדי להדביר את התופעה הרעה: בע"פ 8991/10 מכבי נגד מדינת ישראל (27.10.11): "בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות" בע"פ 799/19 צ'קול נגד מדינת ישראל (18.7.19) נקבע: "כאמור, המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת חבלה בכוונה מחמירה. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלימות, לנוכח הפגיעה הקשה בערכים המוגנים של שלמות הגוף והנפש וההגנה על הביטחון, ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. על רקע התגברות מעשי האלימות אף ניכרת מגמה ברורה בפסיקה של החמרה בענישה בעבירות אלימות בכלל ובעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בפרט, לא כל שכן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה כבענייננו...". וכן בע"פ 6260/05 חדרה נגד מדינת ישראל (23.2.06): "שוב ושוב נתקלים אנו במקרים בהם נעשה שימוש בסכינים (או בנשק קר אחר, ולפעמים אף בנשק חם) לשם יישוב סכסוכים, ולעיתים מדובר בסכסוכים שוליים ופעוטים ביותר. בשל ריבויים של מקרים אלה אין מנוס אלא לנקוט גישה מחמירה, לפיה ניתן משקל עודף לשיקולים כלליים על פני שיקולים אינדיבידואליים". למרות שלא יוחסה לנאשם עבירה של תקיפת זקן, משום שהמאשימה קיבלה את הטענה בדבר חוסר מודעות הנאשם לגילו של המתלונן, אין להתעלם מן העובדה, כי המתלונן יליד 1946, מבוגר בגילו, בעוד שתקיפת אדם מבוגר (אף אם נוכח העדר מודעות להגדרת "זקן") מוסיפה נופף חומרה המיוחד.

מסקנה: שקלתי בכובד ראש את מכלול השיקולים דלעיל, ובאתי אל המסקנה הבאה: אירוע אלימות חמור, סתמי, כלפי אדם מבוגר, ללא הכרות מוקדמת, ללא פרובוקציה, אשר גרם לו לשבר ולנזק נוסף, שביצע הנאשם, שאמנם צעיר בגילו, נעדר עבר פלילי, אך שלא הציג תמונת שיקום ברורה, חייב לפגוש ענישה בדרך של מאסר בפועל של ממש.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

עוד טען, כי בקביעת מיתחם העונש ההולם יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות הקשורות בבצוע העבירה: הארוע החל בעקבות ויכוח כספי עת פגש הנאשם את המתלונן בקיוסק.

בדברו האחרון מסר הנאשם כי הוא מצר על שארע, הוא בעל מישפחה ועובד המפעל.

בית המשפט העליון קיבל את עירעורו של נאשם 2 והטיל עליו מאסר לתקופה של 12 חודשים ומאסר על תנאי; · ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזינסקי (22.3.10): בית משפט המחוזי הרשיע את הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, צו מבחן למשך שנה, קנס בסכום של 1,500 ₪ ופיצויים בסכום של 15,000 ₪; בית המשפט העליון דחה את ערעורה של התביעה; · עפ"ג (מרכז) 57258-11-17 מדינת ישראל נ' דרעי (21.3.18): בית משפט השלום הרשיע את נאשם 1, לפי הודאתו, בעבירה של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר ובעבירה של פציעה כשעבריין מזויין.

...

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 4 חודשים שיבוצע בדרך של עבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו מיום 11.8.17 עד ליום 14.8.17.

לפי הכרעת הדין, בין הנאשם, ששמש כנהג במפעל "משאבות בטון פריג", ובין המתלונן, שהיה מועסק גם הוא במפעל, התפתח ויכוח ביום 13.10.20.

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של חבלה חמורה בנסיבה מחמירה של שימוש בנשק – ובמקרה זה, חפץ חד שאינו סכין – כאשר אין מדובר בארוע מתוכנן, והמעשה בוצע על רקע ויכוח קודם או במהלך קטטה, ניתן ללמוד מהפסיקה הבאה: · ע"פ 431/22 ג'בארין נ' מדינת ישראל (20.11.22) – המערער הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

בית המשפט העליון דחה את עירעורו של הנאשם; · ע"פ 1185/18 טספלם נ' מדינת ישראל (15.11.18, 20.1.19) – הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

...

סיכום לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 9 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות במגבלות, לפי חוות דעת הממונה מיום 14.12.23.