הודאה והרשעה בעבירות סיכון חיים, חבלה חמורה ונהיגה ללא רישיון

מיתחם העונש ההולם ייקבע בהיתחשב במדיניות ענישה זו ובנסיבות ביצוע העבירות, ולאחר עיון בפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ הצדדים ובפסיקה נוספת; אציין את המרכזיים שבהם: ע"פ 3994/15 מדינת ישראל נגד מחרום וערעור שכנגד [3.5.15], בו נדון עניינו של משיב/מערער (להלן: המשיב), שהורשע לפי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב, הכשלת שוטר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשיכרות ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.

אני רואה לנכון להפנות, בנוסף, לשני פסקי-דין המתארים מקרים בהם התנהלו מרדפים ממושכים, לאורך עשרות קילומטרים, אם כי בנסיבות שונות – לרבות ביצוע עבירות נילוות שונות, פציעת שוטרים ופגיעה בניידות, אך ללא הנסיבה לחומרה של נהיגה בשיכרות וצריכת אלכוהול תוך כדי נהיגה.

...

לענין זה, ראו למשל בע"פ 291/13 אבראהים נגד מדינת ישראל [22.12.13]: "העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה טומנת בחובה פוטנציאל סיכון משמעותי לציבור משתמשי הדרך. מביצועה ניכר זלזול בחוק ובמשרתי הציבור האמונים על אכיפתו. פגיעה זו, בערכים חשובים בשיטתנו, היא העומדת בבסיס מגמת הפסיקה להחמרת הענישה בגינה". כן ראו קביעות בית-המשפט העליון מן העת האחרונה: "עבירת המרדף פוגעת בצורה ישירה בביטחון האישי של עובר דרך. כל חטאו הוא שעשה שימוש בכבישי המדינה. טול המקרה שבפנינו. המעשה נמשך כעשרים דקות במהלכו המערער נסע בניגוד לכיוון התנועה, תוך התעלמות חוזרת ונשנית מרמזור אדום שניצב בפניו. מספר כלי רכב, ביניהם רכב השייך למשטרה, נאלצו לסטות מהדרך על מנת שלא להיפגע. התנהגות כזו יוצרת מצב של התמוטטות דיני התעבורה, על כל הסיכון הכרוך בכך. אין לאפשר תוהו ובוהו בנתיבי התחבורה..." (ע"פ 4763/17 ותד נגד מדינת ישראל [29.1.18], פסקה 2).

מכלול הפסיקה שנסקרה לעיל משקף קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, עולה המסקנה, כי מתחם העונש ההולם לו עתרה התביעה הוא מתון ויש לאמצו, כך שאני קובעת שמתחם העונש ההולם נע בין 3 - 6 שנות מאסר.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (25.10.18 – 10.2.19); מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 3 חודשים שהוטל על הנאשם ב- תת"ע (תעבורה חיפה) 5714-07-15, וכן הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים שהוטל על הנאשם ב- תת"ע (תעבורה חיפה) 5157-05-16 בחופף האחד לשני ובחופף לעונש שהוטל עליו בגין העבירות נושא גזר-הדין, כך שסך הכל ישא הנאשם עונש מאסר בפועל בן 36 חודשים, בניכוי ימי מעצרו 10.2.19 – 25.10.18; 12 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות לפי סעיף 332 לחוק העונשין; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 מיום שחרורו עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה ו/או נהיגה בזמן פסילה; פסילה מלקבל ו/או להחזיק רשיון נהיגה למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; הנאשם ישלם קנס על סך 7500 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו, וזאת עד ליום 1.4.21.

ע"פ 291/13 איבראהים נגד מדינת ישראל (22.12.13): הנאשם, תושב האיזור, בעל עבר פלילי בעבירות שב"ח, הורשע לפי הודאתו, כי ניכנס לישראל שלא כדין, נהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, הסיע 4 שוהים בלתי חוקיים, הבחין בניידת מישטרה, נימלט ממנה בנסיעה מהירה, היתעלם מהוראת השוטרים לעצור, עבר בין נתיבים, פגע ברכב שהגיע לצומת דרכים, נימלט רגלית משוטר, לנפגעי הרכב בו פגע נגרמו חבלות שונות והם נזקקו לטפול רפואי, הורשע גם בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נדון ל – 38 חודשי מאסר בפועל יחד עם ענישה נלווית.

מנגד, ומבלי להקל ראש, נהיגתו של נאשם 1, לא הייתה נהיגה פרועה מסכנת חיים מן הרף העליון, ומיד כאשר הבחין במחסום המשטרתי הוא עצר את רכבו ולא פרץ אותו וכיו"ב התנהגויות, שעתים ניתן ליפגוש במחוזותינו במקרים חמורים יותר.

...

ע"פ 2789/13 מדינת ישראל נגד חמדי (4.8.13): הנאשם, צעיר, הורשע בעקבות הודאתו, כי הסיע 25 שוהים בלתי חוקיים, התעלם מהוראת שוטר לעצור את הרכב, נהג במהירות גבוהה, עבר בין נתיבים, נוהל מרדף, התנגש בניידת משטרה, בסופו של דבר עצר את הרכב למראה אקדח השוטר שנשלף לעברו, נעדר עבר פלילי, תסקיר חיובי, להבדיל ממקרנו לא אירעה פגיעה בגוף, מנגד, שלא כבמקרנו, הוא הורשע בעבירה מחמירה יותר של סיכון חיים אדם בנתיב תחבורה, נדון ל – 20 חודשי מאסר בפועל, יחד עם ענישה נלווית.

אני סבור, כי מעשיו החמורים של הנאשם אשר גרמו לחבלה חמורה בשוטר מחייבים ענישה מחמירה המשיבה לנאשם כגמולו ושבכוחה להרתיעו ואת כלל הציבור.

יחד עם זאת, העובדה כי מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי משמעותי, שהודה וחסך זמן ציבורי בהחלט מובילה למסקנה כי יש למקמו ברף האמצעי של מתחם הענישה.

תוצאה: על כן, אני גוזר על נאשם 1 את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו ה – 7.3.20.

מבוא הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ועבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה לפי סעיף 2(א+ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970.

בע"פ 4277/14 אלזבידי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.5.2015) דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיבי תחבורה, בחבלה בכוונה מחמירה, בהפרעה לשוטר ובנהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין חומרת העונש והותיר על כנו עונש של 42 חודשי מאסר.

...

סבורני כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין 18 ל – 36 חודשי מאסר.

הגם שכך, סבורני כאמור כי דווקא השילוב שבין העבירות הוא שמחמיר את נסיבות כל אחת מן העבירות שעבר הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר.

מיתחם הענישה בנסיבות עבירה שאינן חמורות מאד ושתוצאותיה לא גרמו לנזק קשה, ולצידה עבירות נילוות לרבות נהיגה ללא רישיון, כולל תקופות מאסר ממושכות: בע"פ 4626/20 יצחק גולדשטיין נ' מדינת ישראל (4.4.2021), נדחה עירעורו של נאשם, שהורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והיזק לרכוש במזיד.

מיתחם העונש ההולם שנקבע נע בין 22-44 חודשי מאסר ועל המערער, צעיר בעל עבר פלילי מינורי, נגזרו 24 חודשי מאסר בצרוף רכיבי ענישה נלווים; בע"פ 1520/16 אחמד אלוראסנה נ' מדינת ישראל (10.8.2016), דן בית המשפט העליון במקרה דומה בו הורשע נאשם, על יסוד הודאתו, בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון ועבירות נילוות, במהלך ניהול מרדף אחריו על ידי המישטרה, הנאשם חצה צמתים ברמזור אדום, נהג בנתיב נגדי, פגע בניידת ולא שעה לקריאת שוטרים לעצור את רכבו.

במהלך המרדף ניחבל שוטר בידו ונזקק לטפול רפואי.

...

עוד אינני מקבלת את הערכת שירות מבחן כי די יהיה בענישה חינוכית כדי לעמתו עם חומרת מעשיו והשלכותיהם, כך כבר נעשה, המציאות לימדה אותנו שאין די בכך.

על כן, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפק בענישה חינוכית והתחשבות בלעדית באינטרס האישי של הנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהליך מ"י נלווה.

יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 5729/09 אלישע לוי נ' מדינת ישראל (נבו 27.04.2010): "הפקרת אדם לאחר תאונה יש בה ממד חמור במיוחד. ממד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה. 'הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועד לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב בארוע פוגעני לסייע לזולתו שניפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט. היא מרחיבה את החובה החוקית של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה' (ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.3.2009). ראו גם דנ"פ 2974/99 אוחנה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.2000); ע"פ 7224/03 חסון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]), 20.11.2003)). מי אשר מפר איסור משפטי-מוסרי זה צריך להענש ביד קשה, וזאת על מנת להביע את הסלידה העמוקה ממעשיו המכוערים. עמד על כך בית משפט זה: 'מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימלית לקיומה של חברה תקינה. בריחה של נהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין' (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פד"י נו (3) 187, 230 (2002))" וכן ברע"פ 3626/01 שלומי ויצמן נ' מדינת ישראל, נו(3) 187 (2002) קבע כב' השופט חשין : "עבירת ההפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה היא; לא עוד אלא שעבירה היא הפוקדת עצמה עם העבירות שיש בהן כיעור. הינה זה שרוע על הכביש, מתבוסס בדמו, אדם שזה עתה נפגע בתאונה שהנהג היה מעורב בה – אדם שאפשר ניתן לעזור לו, אפשר ניתן להצילו – ותחת אשר יעצור ויושיט עזרה לפגוע, לוחץ הנהג על דוושת ההאצה ובורח מן הזירה למלט נפשו מחיוב בעונשין. חומרה וכיעור אלה שבמעשה הנהג הביאו לבריאתה של העבירה ולקביעת עונש חמור בצדה: תשע שנות מאסר." הערכים המוגנים הנפגעים בעבירת ההפקרה ובנהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה הם ביטחון הציבור ושלומו, שלמות הגוף, עזרה הדדית, כבוד האדם, סולידריות חברתית, שילטון החוק והסדר הצבורי.

ברע"פ 835/21 חאלד סוילם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.2.2021) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של הפקרה  במודעות, נהיגה בחוסר זהירות, נהיגה ללא ביטוח ועבירות תעבורה נוספות והותיר על כנו עונש של 10 חודשי מאסר ופסילת רישיון נהיגה למשך 48 חודשים לאחר שערעורו על גזר הדין ועל הכרעת הדין נדחה בבית המשפט המחוזי.

בעפ"ג (ב"ש) 9414-03-15 כליפה נ' מדינת ישראל, מיום 8.6.15, נדחה עירעורו של נאשם שהורשע לפי הודאתו בעבירות של נהיגה ברשלנות וגרימת תאונה בה ניחבל אדם, אי מתן זכות קדימה בצומת והפקרה אחרי פגיעה.

עוד נקבע כי מאסרים ממושכים יש להשית במקרים בהם נלוו לעבירת ההפקרה עבירות חמורות נוספות כגון נהיגה רשלנית, נהיגה ללא רישיון נהיגה וכדומה או פגיעה קשה בתאונה.

...

אני סבורה שבהטלת עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה משמעותית אשר תהלום את חומרת העבירה יהיה משום עונש הולם והרתעת הרבים.

סבורני כי הרחקתו של הנאשם מסביבה עבריינית עדיפה על פני הרתעתו באמצעות מאסר מאחורי סורג ובריח תוך התחשבות באינטרס הציבורי והרחקה ממעגל הפשיעה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 9 חודשים.