הודאה בעבירות תעבורה חמורות שגרמו לחבלה של ממש

בעירעור זה טוען המערער בעיקר כנגד עונש מאסר בן 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות, עונש פסילת רשיון ל- 48 חודשים, וכן מלין המערער גם על פסיקת פיצויים לנפגעת בסך 20,000 ש"ח. רקע ועובדות המקרה: כנגד המערער הוגש ביום 13.1.2013 כתב אישום, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: היתנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף (עבירה על תקנה 21ב(2) לתקנות התעבורה + סעיף 38(3) לפקודת התעבורה); פתיחת דלתות בזמן נסיעה ע"י נהג (עבירה על תקנה 439ב לתקנות התעבורה + 38(3) לפקודת התעבורה); ונהיגה רשלנית (עבירה על סעיפים 62(2) + 38(2) + 38(3) לפקודת התעבורה).

על פי כתב האישום, ניחבלה הנפגעת בחבלות של ממש כתוצאה מהתאונה, אושפזה בבית חולים, אולם לאחר מספר ימים, עקב זהום רחב שהופיע ברגלה הפגועה, נקטעה רגלה של הנפגעת, מעל לברך.

תוצאות התאונה בעניינינו הובילו לחבלה קשה של הנפגעת, אשר לא ניתן אלא להגדירה כ"פגיעה רב מערכתית".

כך, בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בת"א, בת"ד (ת"א) 1813-04-13 מדינת ישראל נ' נאור כהן [פורסם בנבו, 14.7.14] אליו הפנה המערער, נגזרו אמנם על הנאשם, אשר הורשע על פי הודאתו בגרם חבלה של ממש (לאחר שאיבד שליטה על רכבו, סטה לכיוון רכב חונה ופגע בנפגע וגרם לו חבלות קשות) – 250 שעות של"צ ולא נגזר מאסר בפועל או מאסר בעבודות שירות.

ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 24.6.12], נדונו טענות כנגד חומרת הענישה שהוטלה על המבקשת, אשר פגעה בהולך רגל במעבר חציה וגרמה לו חבלות של ממש, והוטלו עליה עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, 3 חודשי מאסר על תנאי למשל 3 שנים ופסילת רשיון לתקופה של 5 שנים.

...

אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, ערך בית משפט קמא את האיזון הנכון בין נסיבותיו האישיות של המערער אל מול האינטרס הציבורי שבהרתעה והפגיעה שנגרמה לנפגעת התאונה.

זאת, מחמת שהמערער לא טרח כלל לצרף את הנפגעת כצד להליך הערעור, כנדרש על פי דין במקרה זה. נא ראו פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 2653/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.4.2013), פסקה 13: "לענין הפיצוי למתלונן ייאמר מיד – מי שטוען שיש להפחית את הפיצוי למתלונן או לבטלו כליל חייב לצרף את המתלונן כצד. משלא נעשה כך – אין מקום אפילו לשקול את הקטנת הפיצוי." מבלי לגרוע מן העובדה, כי יש מקום לדחות את הטענה כנגד פסיקת הפיצויים על הסף, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות לעניין פסיקת הפיצוי לנפגעת במקרה זה: טענתו של המערער כי לא היה מקום לפסוק פיצוי לנפגעת בשל זכאותה לפיצויים על פי דינים אחרים - אינה מקובלת עליי.

בהתאם לאמור, אני דוחה את כל טענות המערער ביחס לפסיקת הפיצויים לנפגעת ואינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה. סוף דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו.

עבירה של נהיגה בקלות ראש בה הורשעה הנאשמת מחייבת פסילת מינימום של 3 חודשים בהתאם לחוק קל וחומר ביחס לעבירות שגרמו לחבלה של ממש שם עותרת המדינה למאסר בפועל.

אסור היה לו להכנס במצב הזה לצומת ולמעשה רוכב האופנוע ביצע עבירה לא פחות חמורה מהנאשמת.

גזר - דין הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בבצוע עבירות כמתואר בכתב האישום אשר לא עבר כל תיקון בפרשה זו. בדיון הקודם ובהסכמת הצדדים, הוגש לעיוני דיסק הכולל קובץ וידאו בו מצולמת התאונה נשוא תיק זה. צפייה בקובץ אפשרה לבית המשפט מבט נדיר לארוע המתואר בכתב האישום, ולכן יכולת בית המשפט לדייק את שאלה האחריות נשענת על ראייה חד משמעית בפרשה זו. מעיון בסירטון הוידאו שהוצג לעיוני עולה כי רוכב האופנוע התקרב בנסיעה רציפה לצומת בו התרחשה התאונה, כאשר בשלב ראשון דולק בכיוון נסיעתו אור ירוק, אך אף שאור הרמזור התחלף לצהוב ברור, ואף שרוכב האופנוע עדיין לא חצה את קו הצומת, בחר הוא על פניו בנגוד לחוק, להמשיך בנסיעתו לתוך הצומת, הגם שהחוק בנסיבות אלה מחייב אותו לעצור רכבו ולא להכנס לצומת.

אני סבור כי בנסיבות המיוחדות של פרשה זו, ועל אף חבלות הגוף שתיארה התובעת בטיעוניה כפי שנגרמו לנהג המעורב בפרשה זו, כאשר אנו בסיטואציה של לקיחת אחריות מלאה מצד הנאשמת, וכאשר הנאשמת נהגת ותיקה (מעל 40 שנות ותק נהיגה) וכאשר איל לנאשמת כל עבר תעבורתי רלוואנטי או מכביד, אין בעיני הצדקה לרכיב של פסילה בפועל ויש הצדקה לרכיבים של פסילה מותנית וקנס.

...

בית המשפט אינו גוף היכול להגיש כתבי אישום או להורות על הגשת כתבי אישום, אך אין אני יכול להימנע מהתמיהה אותה העלה ב"כ הנאשמת מהסיטואציה לפיה הוגש רק כתב אישום אחד בפרשה זו. תמונות הווידאו מדברות בעד עצמן, ואני סבור כי צדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות.

אני סבור כי טוב תעשה המדינה אם תבחן את מיצוי הדין בפרשה זו כנגד כל הגורמים האחראיים להתרחשות התאונה ולא רק נגד חלקם.

לפיכך הנני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 2 ימי מאסר תמורתו.

העבירה והעבר הנאשם הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול/סמים בנגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בצרוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"),עבירה של נהיגה בזמן פסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ורישיון נהיגה שאינו תקף לסוג הרכב בנגוד לסעיף 10(א) לפקודה התעבורה ובנגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970.

בשנת 2013 הורשע הנאשם בתאונת דרכים בעבירות של גרימת חבלה של ממש, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה ונהיגה בזמן פסילה והושתו עליו 3 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר מותנה לתקופה של 3 שנים, פסילה למשך 6 חודשים ו-3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

עברו התעבורתי המכביד ותאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש בה הורשע, מעידים על מסוכנות גבוהה.

לחומרה התחשבתי בעברו התעבורתי המכביד של הנאשם הכולל 58 הרשעות קודמות, בכך שמדובר בעבירה חמישית של נהיגה בזמן פסילה, מרמת המסוכנות הגבוהה העולה ממכלול העבירות בהן הורשע, מכך שמדובר בעבירות חוזרות אותם לא נרתע הנאשם מלשוב ולבצע חרף המאסרים שריצה בעבר .

...

בעפ"ת (י-ם) 1547-05-17 פרץ נ' מדינת ישראל, 13.7.17 נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה אי ציות להוראות שוטר וללא ביטוח, ונדון למאסר למשך 10 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים, פסילה למשך 40 חודשים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

מהמקובץ עולה כי מתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר, ופסילה הנעה בין שנה ל-5 שנים.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 8 חודשים שירוצה מיום מעצרו.

רקע כללי - הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות בנגוד לסעיפים 67 ו-2 בפקודת התעבורה – נהיגת רכב בזמן פסילה של רישיון נהיגתו וזאת כאשר רישיון הרכב בו נהג לא היה תקף.

טיעוני התביעה בתמצית - ב"כ המדינה טען כי על הענישה בפרשה זו להיות מחמירה שכן נהיגת הנאשם בזמן פסילה באה בעקבות ענישה שנגזרה עליו בעקבות גרימת תאונת דרכים קשה שם נגרמו חבלות של ממש קשות מאד לאדם אחר.

קריאה מוקפדת של התסקיר מלמדת כי נאשם זה אינו מפנים את החומרה הרבה שיש בבצוע עבירות תעבורה, וספק רב בעיני אם תהליך טפולי שקומי מתאים לסיטואציה בה לאחר שגרם לתאונה קשה, המשיך לבצע עבירות, ולאחר שריצה מאסר בעבודות שירות (עונש בעל מאפיין שקומי מובהק) ביצע עבירה זו של נהיגה בפסילה כאשר גם מאסר מותנה תלוי כנגדו.

...

בנסיבות אלה, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה עד בינונית, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה ינוע בפרשה זו בין מאסר מותנה ועד 15 חודשי מאסר בפועל.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח.

כללי הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות כדלקמן: הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64(א)(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן - פקודת התעבורה); נהיגת רכב ברשלנות או בקלות ראש אשר גרמה לחבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); והחזקת סם לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים).

סקירת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת, כי קיימת קשת רחבה של מקרים הנבדלים זה מזה בנסיבותיהם ובמדרג חומרתם, ובהקשר זה מצאתי להפנות לפסקי הדין הבאים: ע"פ 335/18 פלוני נ' מדינת ישראל (22.4.2018) - המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה בזמן פסילה, בכך שפגע עם חזית רכבו בקטין, אשר חצה את הכביש מימין לשמאל לפני רכב חונה, ונמלט מן המקום מבלי להזעיק עזרה.

...

מסקנה זו מתבקשת נוכח השילוב שבין הנתונים הבאים: (א) הודאת הנאשם - מדובר במי שקיבל אחריות על מעשיו כבר בחקירת המשטרה, ובהמשך, בפתח ההליך המשפטי, וזאת מבלי שבית המשפט נדרש לשמיעת ראיות.

במקרה דנן, הגעתי למסקנה כי מדובר בנאשם אשר יש סיכוי של ממש שישתקם, וזו מבוססת על מספר נדבכים: הראשון, הבעת החרטה שגילה הנאשם עת התייצב בתחנת המשטרה, ממנה ניתן ללמוד כי אין המדובר רק במי שניסה לצמצם את "הנזק" בניהול הליך פלילי; השני, התרשמות שרות המבחן כפי שזו באה לידי ביטוי בשני התסקירים שהוגשו; השלישי, התנהלות הנאשם בהליך "הצדק המאחה"; הרביעי, התרשמותי האישית מהתנהלות הנאשם בבית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בבית חב"ד, רח' ביאליק 2 נס ציונה.