הודאה בזכות לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות

לא ניתנה בעניינינו "הודאה בקיום זכות" סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה". הלכה היא כי לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות, מכוח הוראת סעיף 9 הנ"ל, נידרשת הודאה מפורשת בזכות, שנערכה בכתב או בפני בית משפט.

...

לפניי בקשה מטעם התובע לחידוש התובענה, לאחר שהתובענה הנדונה הופסקה בהחלטה מיום 20.2.19, שלשונה: "בשל טיעוני התובע, ולאור עמדת הנתבעת, על פי סמכותי כעולה מהוראת תקנה 154 לתקנות הסד"א – אני מורה על הפסקת התובענה הנדונה.

לסיכום, התובע התנהל בתיק זה במה שנחזה להיות בעצלתיים, הן במועד שבחר להגיש בו את תביעתו, והן בענין הגשת תחשיב נזק מטעמו ובקשה להפסקת התובענה - תוך הנמקה שיש לו קשיי הוכחה שנדרשת לו שהות להתגבר עליהם; יש לראות בהתנהלותו שיהוי, כשהשאלה: האם השיהוי הזה מוצדק או לא, ומה השפעתו ותוצאותיו - עוד תידון.

כעולה מהדיון לעיל, אני מוצא כי דין התנגדות התובעת לחידוש התובענה בגין התיישנות – להידחות.

סוף דבר כעולה מהמפורט בהחלטה אני מורה כי: התובענה הנדונה חודשה - החל מיום 12.2.20.

הודאה בזכות סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה". לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות, מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, נידרשת הודאה מפורשת בזכות שנערכה בכתב או בפני בית המשפט.

...

טענות הצדדים הנתבעת טוענת כי דין התביעה, אשר הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי דין טענת ההתיישנות להידחות, מהטעמים הבאים: מניעות - התובע טוען כי הנתבעת מנועה מלטעון להתיישנות התביעה בשל ניהול משא ומתן בין הצדדים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות העניין, אין בידי התובע להצביע על נסיבות המצדיקות הארכת תקופת ההתיישנות, לפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כמפורט להלן.

בע"א (מח' ת''א) 1843/02 חיון דוד נ' הראל (פורסם בנבו) פורטה ההלכה בעניין הודאה בזכות על ידי מבטח: עניינו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות נסקר בספרות ובפסיקה, ובהתייחס למערכת היחסים שבין מבטח לבין מבוטח נמצאנו, כי שתיקה, כשלעצמה, אף נוכח פניית המבוטח שבה הוא טוען לקיומה של זכות איננה נחשבת כהודאה; נקיטת פעולות לשם ברור החבות כגון פניה לצד שלישי או למבוטח כדי לעמוד על פרטי התביעה איננה נחשבת כאילו המבטח מודה בקיום הזכות (שחר ולר, חוק חוזה הבטוח, תשמ"א – 1981 673-674 (פרוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי, בעריכת א. זמיר, א"מ ראבילו וג' שלו, כרך ראשון, 2005)).

משהתובע הגיש תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, אין לראות בטענת ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת, משום התנהגות בחוסר תום לב. סוף דבר, משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות - וכך אני מורה.

הודאה בזכות סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה". לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות, מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, נידרשת הודאה מפורשת בזכות שנערכה בכתב או בפני בית המשפט.

...

טענות הצדדים הנתבעת טוענת כי דין התביעה, אשר הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי דין טענת ההתיישנות להידחות, מהטעמים הבאים: מניעות - התובע טוען כי הנתבעת מנועה מלטעון להתיישנות התביעה בשל ניהול משא ומתן בין הצדדים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות העניין, אין בידי התובע להצביע על נסיבות המצדיקות הארכת תקופת ההתיישנות, לפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כמפורט להלן.

בע"א (מח' ת''א) 1843/02 חיון דוד נ' הראל (פורסם בנבו) פורטה ההלכה בעניין הודאה בזכות על ידי מבטח: עניינו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות נסקר בספרות ובפסיקה, ובהתייחס למערכת היחסים שבין מבטח לבין מבוטח נמצאנו, כי שתיקה, כשלעצמה, אף נוכח פניית המבוטח שבה הוא טוען לקיומה של זכות איננה נחשבת כהודאה; נקיטת פעולות לשם ברור החבות כגון פניה לצד שלישי או למבוטח כדי לעמוד על פרטי התביעה איננה נחשבת כאילו המבטח מודה בקיום הזכות (שחר ולר, חוק חוזה הבטוח, תשמ"א – 1981 673-674 (פרוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי, בעריכת א. זמיר, א"מ ראבילו וג' שלו, כרך ראשון, 2005)).

משהתובע הגיש תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, אין לראות בטענת ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת, משום התנהגות בחוסר תום לב. סוף דבר, משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות - וכך אני מורה.

ברע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (16.8.2005), נפסק כי לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות מכוח הודאה בזכות כמשמעה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, נידרשת הודאה מפורשת בזכות, כדברי כב' השופטת (כתוארה אז) בייניש: "הדרישה העיקרית שמציב סעיף 9 לחוק ההתיישנות לשם חידוש מרוץ ההתיישנות היא כי הודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע". דרישה זו נדונה בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 1017/91 משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ (לא פורסם, להלן: פרשת משה), מפי השופט זמיר.

...

משעיקר העובדות המקימות את עילת התביעה היו בידיעת המועצה לכל המאוחר ב- 17.2.2008, הרי שדין התביעה שהוגשה באפריל 2015 להידחות על הסף מחמת התיישנות.

עוד נאמר בהקשר זה בע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עיריית קרית אתא (17.10.2012) כי "המבחן אינו האם הנאמן הודיע לנהנה על אודות הפרת החיוב או על דבר כפירתו בנאמנותו, אלא האם הדבר נודע לנהנה". בענייננו – משנקבע כי טענות המועצה למעילה באמון נתגלו ונטענו כבר בפברואר 2008, מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד זה. כן סבורים אנו כי תביעת עוה"ד בהליך הקודם ובה טענת הקיזוז ביחס לכספי פיקדון שהוחזקו על ידם בסך של 131,282 ₪, אינה מהווה "הודאה בזכות" המפסיקה את מרוץ ההתיישנות.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.

מאחר שאין עוד מחלוקת, כי הנתבעים לא הפרו את זכויות היוצרים של התובע בתמונה שצופרה לכתב התביעה ומאחר שזכויות התובע בתמונה שצורפה לכתב התשובה אינן חלק מכתב התביעה, דין התביעה להדחות על הסף מחמת העידר עילה.

הוא הדין כאשר הנתבע מעלה במסגרת כתב ההגנה טענת היתיישנות והנתבע מבקש לטעון, כי מירוץ ההתיישנות הופסק או החל מחדש, למשל בשל הודאה בזכות מצד הנתבע או בשל הליך משפטי קודם שהתנהל בין הצדדים ושהפסיק את מירוץ ההתיישנות לפרק זמן כזה או אחר.

...

הם הוסיפו כי את הבקשה למתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף הוגשה לאחר שעיינו בתצהירי העדות הראשית שהגיש התובע ומהם התברר, כי הוא חוזר על הטענות שבכתב התשובה ומנסה לבסס את תביעתו על הנטען בכתב התשובה, מקום שהטענות שם אינן חלק מעילת התביעה.

דין הבקשה להתקבל.

בנסיבות אלה, ומאחר שאין עוד מחלוקת כי התובע אינו טוען עוד להפרת זכות היוצרים בתמונה שצירף לכתב התביעה, אלא להפרת זכות היוצרים בתמונה אחרת, דין התביעה להימחק על הסף מחמת העדר עילה.

אשר על כן, הנני מורה על מחיקת התביעה על הסף.