הודאה בהפקרה אחרי פגיעה במסגרת הסדר טיעון

זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי "...זמן ההפקרה מצומצם יותר ויש בכך כדי למנוע תוצאות חמורות... יש מקום להבחין בעיניין העונש בין עזיבה מוחלטת של הזירה לבין עזיבה וחזרה". במסגרת ת"פ (מחוזי י-ם) 34054-12-12 מדינת ישראל נ' סרחאן (ניתן ביום 22.1.14) הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה.

...

בית המשפט העליון, בדונו בערעורו של ברבי הלז, קבע אחרת, כהאי לישנא: "במקרה דנן נכון לסווג את שרשרת המעשים והעבירות שביצע ברבי כאירוע אחד. אירוע זה כולל הן את שלוש עבירות גרימת המוות בנהיגה רשלנית; הן את עבירת ההפקרה לאחר הפגיעה; הן את עבירת שיבוש מהלכי משפט; הן את עבירת ההדחה בחקירה; והן את עבירות הסמים... מעשיו השונים של ברבי נובעים זה מזה והתבצעו כולם בסמיכות וברצף של זמן ומקום... מכאן, שהשתלשלות המעשים והעבירות שביצע ברבי נמשכה פרק זמן קצר והתרחשה בתוך תא שטח של כ-500 מ"ר... המסקנה כי שרשרת המעשים שביצע ברבי מהווה אירוע אחד מתחזקת ונסמכת ברובה על העובדה שמעשיו של ברבי נובעים מאותה התרחשות העבריינית, באופן כשהם קשורים האחד לקודמו, ומקיימים הן רצף כרונולוגי צמוד והן רצף לוגי – עברייני, כך שהם מותנים האחד בשני, ובעיקר בהתרחשותו של המעשה העברייני הראשון בזמן, הוא תאונת הדרכים". אין חולק, כי במקרה של ברבי חלפו רק שלושה ימים מיום התאונה ועד למעצרו לאחר ניסיון השיבוש וההדחה, ואילו במקרה דנא, של עובד, חלפו, כאמור, מספר חודשים מאז התאונה ועד לשיבוש ולמסירת הידיעות הכוזבות במשטרה על ידי אהרון, לאחר שקשר קשר עם עובד, הגיבור הראשי של פרשה זו. ואולם, האם די בפרט זה, הכרונולוגי, כדי לשנות? על פי הפסיקה, התשובה שלילית.

מתחם הענישה שנקבע לעיל מלמד על כך, שבדרך כלל – מי שמפקיר פצוע לאנחות, להתבוסס בדמו ובכאבו על הכביש – יגיע בסופו של דבר אל בית הסוהר.

גם אם חלילה, במקרים קיצוניים ובאין מנוס, ישלח הפוגע שעצר והושיט יד, אל בית הסוהר, הרי שתקופת המאסר תהיה קצרה בהרבה, ללא ספק, אילולא פעל כ"בן אדם".

סוף דבר: סעו בזהירות, ולעולם, בראש ובראשונה – מן הטעם המוסרי, אך גם מן הבחינה התועלתנית – אל תפקירו את הפצוע.

סקירת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת, כי קיימת קשת רחבה של מקרים הנבדלים זה מזה בנסיבותיהם ובמדרג חומרתם, ובהקשר זה מצאתי להפנות לפסקי הדין הבאים: ע"פ 335/18 פלוני נ' מדינת ישראל (22.4.2018) - המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה בזמן פסילה, בכך שפגע עם חזית רכבו בקטין, אשר חצה את הכביש מימין לשמאל לפני רכב חונה, ונמלט מן המקום מבלי להזעיק עזרה.

...

מסקנה זו מתבקשת נוכח השילוב שבין הנתונים הבאים: (א) הודאת הנאשם - מדובר במי שקיבל אחריות על מעשיו כבר בחקירת המשטרה, ובהמשך, בפתח ההליך המשפטי, וזאת מבלי שבית המשפט נדרש לשמיעת ראיות.

במקרה דנן, הגעתי למסקנה כי מדובר בנאשם אשר יש סיכוי של ממש שישתקם, וזו מבוססת על מספר נדבכים: הראשון, הבעת החרטה שגילה הנאשם עת התייצב בתחנת המשטרה, ממנה ניתן ללמוד כי אין המדובר רק במי שניסה לצמצם את "הנזק" בניהול הליך פלילי; השני, התרשמות שרות המבחן כפי שזו באה לידי ביטוי בשני התסקירים שהוגשו; השלישי, התנהלות הנאשם בהליך "הצדק המאחה"; הרביעי, התרשמותי האישית מהתנהלות הנאשם בבית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בבית חב"ד, רח' ביאליק 2 נס ציונה.

הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בו יוחסו לנאשם 1 עבירות של הפקרה לאחר פגיעה – עבירה על סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), גרם מוות ברשלנות – עבירה על סעיף 64 לפקודה ושיבוש מהלכי משפט – עבירה על סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

...

לצד מסקנה זו, ראוי להדגיש כי הענישה לה עתרה המאשימה במסגרת הסדר הטיעון הינה ענישה מתונה, אשר אין בה בנסיבות העניין משום מיצוי הדין ואשר נותנת ביטוי מלא לנסיבות השונות לקולה דוגמת העבר הפלילי הנקי, נטילת האחריות והחיסכון הכרוך בניהול המשפט.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח עברו התעבורתי העשיר של נאשם 1 ולנוכח חלק מהנתונים המפורטים בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, בניכוי ימי המעצר מיום 28.6.20 ועד יום 1.7.20.

הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"פ 8520/18), שם העלה טענות לגבי הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, בהתייחס לעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ולעובדות הקשורות לעבירה זו. בפסק דינו מיום 17.6.2019, קיבל בית המשפט העליון את העירעור, לאחר שקבל את טענת הנאשם לפיה הודה בעבירות לאחר שסניגורו הקודם התחייב לפניו שהעונש המאקסימאלי שייגזר עליו יהיה מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בסיכומו של דבר, בהתאם לאמור לעיל, הנאשם הורשע על פי הודאתו בהפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי ס' 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2(א)+(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; אי ציות לרמזור אדום, עבירה לפי תקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ואי ציות לרמזור, עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה טען כי הנאשם הודה במרבית עובדות כתב האישום, שלא השתנו לאחר שהתיק הוחזר לדיון מחדש, אך סעיפי העבירה שבבסיס הרשעתו השתנו - בהתאם להכרעת דינו של בית המשפט העליון, הנאשם הורשע בעבירת הפקרה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה, שהעונש לצידה שבע שנות מאסר, במקום סעיף 64א(א) המקל יותר, אשר יוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון; לצד זאת, הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק, עבירה שהעונש בצידה הוא שלוש שנות מאסר, חלף העבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום ואשר הורשע בה במסגרת הסדר הטיעון, לפי סעיף 332(2), שהעונש בצידה הוא 20 שנות מאסר.

...

בסיכומו של דבר, בהתאם לאמור לעיל, הנאשם הורשע על פי הודאתו בהפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי ס' 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2(א)+(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; אי ציות לרמזור אדום, עבירה לפי תקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ואי ציות לרמזור, עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

נוכח האמור לעיל, אני דנה את הנאשם כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך שמונה חודשים.

אני מורה על פסילת הנאשם מנהיגה למשך שלוש שנים.

ת"ד 8955-12-18 מדינת ישראל נ' עומר צוץ (פורסם נבו, 20.05.20) - בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע, בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח, ללא אחריות לגרימת התאונה, עונש של מאסר בפועל למשך 10 חודשים, פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים ופיצויים.

...

בעניין זה מאמצת אני, אף אם באופן חלקי, את המלצת שירות המבחן לגזירת מאסר בעבודות שירות, הגם שאינני מקבלת את המלצתו להטלת תקופת מאסר קצרה, זאת בשים לב לחומרת המעשה ולעובדות שנזקפו לחובת הנאשם.

לא שוכנעתי בקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את קיצור תקופת הפסילה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פיצוי לקטינה נפגעת העבירה, באמצעות אפוטרופוסיה, בסך 5,000 ₪.