הודאה באיומים, תקיפה, הסגת גבול, גניבה ותקיפת שוטר

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של איומים וכן בתקיפה, הסגת גבול, גניבה ותקיפת שוטר, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

...

בהתחשב במצבו הנפשי של הנאשם, כעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, אני קובעת את מתחם הענישה בין 6 חודשים לשנה מאסר בפועל.

בהתחשב בהודאה וחסכון הזמן השיפוטי, מחד גיסא, ובעברו הפלילי של הנאשם בעבירות דומות, מאידך גיסא, אני גוזרת עליו 8 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו.

כן אני גוזרת עליו 4 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים משחרורו, שלא יעבור עבירות של הסגת גבול, איומים או גניבה.

כתב האישום כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה סתם, גניבה, הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד.

העד אישר שהנאשם איים להרוג אותו ושפך עליו קפה, כפי שנירשם במישטרה למרות שלא אמר זאת בחקירה הראשית והוסיף שכל מה שנירשם בהודאתו הוא נכון.

עדותו של העד והעולה מהסרטון במפגש בינו לבין השוטרים מלמד, כי אחמד היתקשר אליו מיד עם תקיפתו ולכן הוא הזמין מישטרה בהמשך.

...

בנסיבות אלה, אני מקבלת את גרסתו של אחמד הנתמכת בעדותו של אופיר, כי הנאשם תקף את אחמד בדחיפות ואיים עליו בפגיעה באמצעות עבריינים.

נוכח על האמור לעיל, משלא קיבלתי את גרסת אחמד, כי הנאשם תקף אותו עם הפטישון, הרי שאין בידי לקבל, כי הקרע לחולצה נגרם כתוצאה מתקיפה זו. משלא הוכח באיזה אופן נקרעה החולצה לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא שקרע את חולצתו של אחמד.

סוף דבר הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם תקף את אחמד בדחיפות ואיים עליו, כי יפגע בו באמצעות עבריינים.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של תקיפה, איומים, השגת גבול וגניבה.

רע"פ 1068/13 מלסה נגד מדינת ישראל (20.2.13) - אישר ביהמ"ש העליון את החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את עירעורו של מי שהורשע בשורה של עבירות פריצה, גניבה והסגת גבול, וקבע כי העונש שהושת על המבקש מעיד על איזון ראוי ואף מקל.

ביחס למדיניות הענישה הנוהגת בכל הנוגע לעבירות תקיפה של בני מישפחה, ראו: רע"פ 10017/17 אליהו מתן נגד מדינת ישראל (23.1.18) - נדון עניינו של מבקש, אשר הורשע על פי הודאתו באיומים ותקיפה הגורמת חבלה, לאחר שתקף את דודו על רקע סיכסוך עסקי.

בעברו עבירות קודמות של הפרת הוראה חוקית, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפת שוטר, והחזקת סם לצריכה עצמית.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): מדובר בשתי עבירות התפרצות לאותו בית עסק תוך גניבת אלכוהול וכסף, מתוך תיכנון זהוי נקודת התורפה בבית העסק (האסכורית הרופפת, פתיחת ברגים וכו'); תקיפה שביצע הנאשם כלפי אימו, שהנה אשה סיעודית, מבוגרת בת 84; הפרת צו הרחקה שנתן בית משפט במסגרת ארוע התקיפה.

...

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בשים לב לכך שמדובר בשני אירועים, אני קובע מתחם עונש הולם לכל אחד מהאירועים כדלקמן: לאישומים הראשון והרביעי שעניינם התפרצות וגניבה - מתחם עונש הולם שנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר, לצד עונש מאסר מרתיע, פיצוי למתלונן, וקנס הולם; לאישומים השני והשלישי - מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי למאסר ועד 14 חודשי מאסר בפועל לצד עונש מאסר מרתיע; אין בפני תשתית המצדיקה חריגה לקולה מהמתחם או לחומרה.

כאמור, מהנתונים המקצועיים שבפני בית המשפט המסקנה כי אין קירבה כזאת.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אישומים הראשון והרביעי – אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של - 12 חודשים מיום מעצרו - 19/5/22.

עוד עולה כי קודם להרשעתו בעבירת האינוס ביום 20.12.12, הורשע הנאשם בעבירות שעיקרן איומים, תקיפה, הסגת גבול, גרימת נזק לרכוש, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר, התפרצות וגניבה.

נוסיף ונפנה לעוד פסק דין נוסף, מבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ניתן במסגרת עפ"ג 5723-10-15 פבלו ארטפוך נ' מדינת ישראל (11.11.2015)‏‏ עניינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום אשר הרשיע את המערער על-פי הודאתו בשש עבירות של הפרת צו פקוח, באיומים ובהטרדת עד. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר על תנאי (חודשיים בחופף ושלושה חודשים במצטבר), כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 15 חודשים.

...

קיימת, אם כך, חשיבות מכרעת באכיפה דווקנית של צווי פיקוח על עברייני מין מורשעים, על מנת להרתיעם מהפרת הצו.

על אלו נוסיף את הצורך בהרתעת הנאשם עצמו מפני הפרה נוספת של צו הפיקוח אשר ניתן כנגדו לאחרונה, כאשר מדבריו האחרונים וגם מן העובדה שביצע את העבירה בהיותו נתון בטיפול עולה כי נדרשת ענישה מרתיעה, ואת החשיבות שבהעברת המסר לעברייני מין מורשעים כי הפרת צו פיקוח תוביל לענישה מוחשית.

על כל אלו, החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 25.7.22.

פתח דבר הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של ניסיון למסחר ברכב או בחלקים גנובים, קבלת רכוש גנוב, פירוק רכב והחזקת מכשירי פריצה - עבירות לפי סעיפים 431יא' ביחד עם סעיף 25, סעיף 413י', 413ד(ב) ו- 413ז' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

גיליון הרשעותיו של הנאשם כולל עבירות שבל"ר (3 עבירות), נהיגה ללא רישיון (3 עבירות), החזקת נכס חשוד כגנוב (8 עבירות), גניבה (6 עבירות), החזקת מכשירי פריצה, פריצה לרכב ולבניין, חבלה במזיד ברכב, הדחה באיומים ובכח, תקיפה כדי לגנוב, הסגת גבול, הפרת הוראה חוקית והחזקת סכין למטרה לא כשרה.

הנאשם החל בהליך טפולי, וקצינת המבחן התרשמה כי הוא נתרם רבות מהקשר עם השוטר לשעבר, והיא המליצה לאפשר לנאשם למצות את ההליך הטיפולי.

...

בע"פ 8988/11 מוחמד ראפת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] החליט בית המשפט (כב' השופט רובינשטיין) להקל בעונשם של המערערים בשל טענת שיהוי בהגשת כתב אישום, כשהוא מציין כי: "אשר לשיהוי, נציין כי הפרשה דנא אירעה ביום 28.9.07, וכתב האישום הוגש כתום למעלה משלוש שנים, ביום 17.10.10. דבר זה קשה להלמו, כשהמדובר בתיק ממוקד וקטן ממדים ביחס מעין זה, וזאת גם משמביאים אנו בחשבון את העומס המוטל על הפרקליטות. עינוי הדין בדיני נפשות, אף שמדובר במי שעברו עבירות, הוא קשה; אכן, העומס גורם לשיהוי לעתים גם בבתי המשפט, אך בדגש על התחום הפלילי, מצווים הכל - והתביעה בכללם - לצמצמו ככל הניתן, ושלוש שנים עד לכתב אישום הן זמן רב מאוד בכגון דא. מצאנו לנכון, כאמור, ליתן ביטוי לטובת המערערים לעניין זה..." בע"פ 4434/10 אבי יחזקאל נ' מדינת ישראל הפחית ביהמ"ש העליון 7 חודשי מאסר מהעונש שנגזר על המערער בגין חלקו בפרשת הונאת המדינה במכרזי מכירת הרכבים הממשלתיים המשומשים, זאת לאור השיהוי הניכר בהגשתו של כתב האישום שהוגש כנגדו בחלוף כחמש שנים מיום סיום פעולות החקירה, וזאת ללא כל הצדקה עניינית והסבר מניח את הדעת, כלשונו: "אכן לפנינו מקרה שאינו פשוט, וההכרעה במקרה זה גרמה לנו התלבטות. מן העבר האחד ניצבת העובדה שהמערער ביצע, כאמור, מעשים חמורים המחייבים מתן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי. מן העבר השני במקרה דנן ישנם שיקולים רבים לקולה, כפי שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי. נסיבה משמעותית לקולה, אשר לטעמנו לא ניתן לה המשקל הראוי בשלב גזירת הדין, היא השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום כנגד המערער. ידוע הוא כי עצם העמדתו של אדם לדין פלילי יש בה משום פגיעה בזכויותיו החוקתיות. הפיכתו של אדם לנאשם בפלילים משנה את חייו. יש לה השלכות כבדות משקל והשלכות רבות על כל תחומי חייו. 'המעמד' של נאשם קשה הוא לאדם. עם הגשת כתב-האישום משתנה עולמו" בעל"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, 78 (2004) קבעה השופטת א' פרוקצ'יה כי אחד המצבים העשויים להצמיח טענת הגנה מן הצדק בפי נאשם, הוא שיהוי ניכר בהגשת כתב אישום אף שלא חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, בציינה כי: "מקום שניהול משפט לאחר זמן רב עלול, בנסיבות העניין, לפגוע פגיעה חמורה ביכולתו של אדם להתגונן או שהוא עלול לעמוד בסתירה עמוקה לחובת הצדק וההגינות המתחייבת מניהול הליך פלילי תקין" ראו גם ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור, [פורסם בנבו] (4.9.2007).

יש משמעות גם לשיהוי כשיקול לקולת העונש, וניתן לקבוע כי עבור הנאשם "מעז יצא מתוק". גם אם גזר הדין בתיק דנן אינו עפ"י תיקון 113, מצאתי לנכון להפנות למשקלו של ההליך השיקומי בגזר-הדין כמפורט בסעיף 40ד(א) לתיקון כלשונו: "קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן". וכך נאמר בע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.9.06): "בענייננו, גם אם חומרת העבירות בהן הורשע המערער ורקעו הפלילי המכביד הקודם היו מצדיקים במצב אחר עונש מחמיר ומאסר בפועל ארוך, הרי הישגי השיקום המיוחדים שהושגו כאן, וההשקעה הרבה – הן מצד המערער והן מצד מערכת הרווחה – שהביאה להישגים אלה, מצדיקים באיזון כולל מתן משקל נכבד לגורם זה. המסקנה הנובעת מכך היא כי אין מקום, בנסיבות ענין זה, להותיר את עונש המאסר בפועל על כנו, מחשש כי הוא עלול לדרדר את המערער להשפעות שליליות של גורמים עבריינים, ולשים לאל או לסכן את המאמצים הכבירים שהושקעו בשיקומו." בע"פ 420/12 ‏ ‏ אלכסנדר סחונציק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.9.12) הפחית ביהמ"ש העליון מחצית מתקופות המאסר בפועל שנגזרו על המערערים בבימ"ש קמא, בציינו כי: לא יכולנו להתעלם מן המציאות השיקומית שהוצגה בפנינו, וזאת בנסיבות שבהן עוכב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המערערים והם המשיכו בתהליך השיקומי.

בע"פ 4041/06 אשורוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 16.11.2006) בוטל עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, שהורשע בביצוע שוד, ובמקומו הוא חויב בביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור, על מנת שלא לקטוע את ההליך השיקומי שהוא היה מצוי בעיצומו, כשהוא מציין כי: "ואכן, נראה לנו כי לנוכח התהליך הממושך שעבר המערער, ואף שזו רק תחילתה של דרך ארוכה שעלולה להיות רצופה במכשולים, לא יהא זה נכון לשלוח את המערער לשאת בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בעיקר משום גילו הצעיר, והאפשרות כי עדיין ניתן לבלום את התדרדרותו לחיי פשע". ומן הכלל אל הפרט: אין חולק כי המעשים המיוחסים לנאשם חמורים ומבטאים זלזול בחוק וברכוש הזולת.

לאחר ששקלתי טיעוני ב"כ הצדדים, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשם כדלקמן: של"צ בהיקף של 300 שעות בהתאם להמלצת שירות המבחן בחוות הסוסים הטיפולית ברחובות.