בכתב האישום נטען, בעקרי הדברים, כי הנאשמת הנה חברה העוסקת בעבודות עפר פיתוח ובניה (להלן: "החברה"); הנאשם 2 הנו מנכ"ל החברה ובעליה בשותפות עם אחיו; הנאשם 3 עובד כנהג בחברה כשכיר; במועד הארוע משאית מסוג מרצדס מספר רשוי 16-042-12 (להלן:, "המשאית") הייתה בבעלות החברה; הובלת פסולת הנה עסק טעון רשוי לפי פריט 5.1ב' לצוו רשוי עסקים (עסקים טיעוני רשוי), התשע"ג- 2013 (להלן: "צו רשוי עסקים"), ולפי חוק רשוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רשוי עסקים"); ביום 26.10.2015, בסמוך לשעה 12:32, במסגרת עבודתו בחברה, הנאשם 3 הוביל את המשאית שהיא עמוסה בפסולת ביניין אל שכונת רמות בבאר שבע, בנקודת הציון שפורטה בכתב האישום, במקום שהנו שטח פתוח ברשות הרבים; הנאשם 3 השליך במקום על קרקע חשופה פסולת ביניין שכללה בלוקים גדולים שבורים, חומרים ושברי חומרים המשמשים לבניה או שנעשה בהם שימוש בקשר לעבודות בניה, ובכלל זה ערמות אדמה וחלקי הריסות של מבנים; במועד האמור לא היה לחברה רישיון עסק להובלת פסולת עבור המשאית; הנאשמים 1-3 השליכו פסולת ולכלכו את רשות הרבים ופינו פסולת לאתר שאינו מורשה לפינוי פסולת; הנאשמים 1 ו-2 ניהלו והפעילו עסק לפסולת ביניין מבלי שהיה ברשותם רישיון עסק כדין.
הנאשמים לא כפרו בכך שהחברה עוסקת בעבודות עפר פיתוח ובניה והנאשם 3 עובד אצלה כנהג שכיר, אך הכחישו שהנאשם 2 הנו בעליה של החברה, ועם זאת לא הועלתה הכחשה במסגרת המענה שהנאשם 2 הנו מנכ"ל החברה בשותפות עם אחיו (להשלמת התמונה אציין שהנאשם 2 העיד בחקירתו הנגדית שהוא ואחיו הנם בעלי השליטה והמנהלים בחברה (ע' 10, ש' 1-3); לא הוכחש כי המשאית הייתה בבעלות החברה במועד הרלבנטי; הנאשמים לא כפרו שביום 26.10.2015 בסמוך לשעה 12:32 הנאשם 3, במסגרת עבודתו בחברה, הוביל את המשאית כשהיא עמוסה בפסולת ביניין למקום שפורט בכתב האישום שהנו שטח פתוח ברשות הרבים, והשליך על קרקע חשופה פסולת ביניין כפי שפורט בסעיפים 6 ו- 7 לכתב האישום; עם זאת נטען, כי נאשם 3 לא ידע על תכולת המשאית במועד העמסתה וסבר כי מדובר בעפר בלבד, ולחברה ניתן היתר לשפוך עפר במקום שצוין בכתב האישום; הנאשמים לא כפרו בכך שבמועד הרלבנטי לא היה ברשות החברה רישיון עסק להובלת פסולת באמצעות המשאית, אך טענו שהוגשו בעיניין זה מסמכים; הנאשמים לא כפרו בכך שהשליכו פסולת ביניין ולכלכו את רשות הרבים, ופינו פסולת ביניין לאתר שאינו מורשה לפינוי פסולת, אך נטען שכל הנאשמים, במיוחד הנאשם 1 ו- 2, לא ידעו כי המשאית הובילה פסולת ביניין; הנאשמים 1 ו- 2 כפרו בטענה לפיה הפעילו עסק להובלת פסולת ביניין מבלי שהיה בידיהם רישיון עסק כדין.
הנאשמים טענו שמיד לאחר שהתחוור להם כי המטען שנפרק הכיל פסולת ביניין, הנאשם 3 המתין במקום, הודיע על הארוע לנאשם 2, והם ביקשו לפנות את הפסולת מהמקום ללא דיחוי, אלא שנתקלו בסרוב של מפקחי המישטרה הירוקה, ולכן הפסולת פונתה לאתר הטמנה מורשה כיומיים לאחר הארוע, אך סבורני שאין בכך כדי לסייע להם בשלב זה של הכרעת הדין מכיוון שהעבירות על פי חוק שמירת הניקיון גובשו עם פריקת הפסולת על הקרקע.
...
נופר העידה שהתמונות צולמו על ידה במקום האירוע באמצעות ה"מסופון" של העירייה שהיה ברשותה במסגרת עבודתה, ופותחו במשרדי העירייה על ידי האחראי עליה (עמ' 32-33), ועדותה בעניין זה הינה מהימנה עליי, בשים לב לכלל נסיבות העניין, מה גם שהנאשמים לא עומתו בחקירתם הראשית בבית המשפט עם המצגים העולים מהתמונות, ולא העלו בעדותם טענות מכחישות בעניין זה.
הנאשמים טענו שהחקירות נערכו על ידי שני מפקחים של המשטרה הירוקה, גיא נחושתן וראובן בן סימון, כאשר רק אחד מהם רשם את הדו"ח ולא ברור מי שאל את השאלות, אך סבורני שאין בטענה זו כדי לסייע להם.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הנאשמים 1 ו-2 ביצעו עבירה של הפעלת עסק ללא רישיון, וסבורני שיש לקבל את עמדתה של המאשימה בסוגיה זו.
הנאשם 2 טען בחקירתו בפני המפקחים כי "אנחנו עוסקים בעבודות עפר חפירות חציבות פינוי פסולת בנין הספקת חומרי בניין ...". לשאלה האם יש לחברה רישיון עסק להובלה ופינוי פסולת בניין השיב "... אחרי שבדקתי עם האנשים שלי בחברה מתברר שלא ואנחנו מטפלים בזה בהסדר רישיון עסק בהקדם האפשרי" (ת/5, ע' 2, ש' 3-5), ומגרסתו עולה שהחברה ניהלה פעילות מגוונת בכלל זה פינוי פסולת בניין מבלי שהיה ברשותה רישיון כדין לעסוק בכך (ראו גם עדותו, 26.3.2019, ע' 10).
הנאשם 3 טען שלא יצא מתא הנהג בעת העמסת המשאית ונהג הטרקטור לא הודיע לו לגבי תכולת המטען, אלא שגם אם אניח שכך אירע סבורני שאין בכך כדי לסייע לו בהליך זה. לנאשם 3 יוחסו עבירות של אחריות קפידה ומכאן שיש להידרש בעיקר לבחינת מעשיו.
יוצא אפוא שמחובתו של הנאשם 3 היה לגלות זהירות סבירה ולבדוק את תכולת המטען טרם פריקתו, בשים לב לאפשרות שהועמסה על המשאית פסולת.
הנאשמים טענו שמיד לאחר שהתחוור להם כי המטען שנפרק הכיל פסולת בניין, הנאשם 3 המתין במקום, הודיע על האירוע לנאשם 2, והם ביקשו לפנות את הפסולת מהמקום ללא דיחוי, אלא שנתקלו בסירוב של מפקחי המשטרה הירוקה, ולכן הפסולת פונתה לאתר הטמנה מורשה כיומיים לאחר האירוע, אך סבורני שאין בכך כדי לסייע להם בשלב זה של הכרעת הדין מכיוון שהעבירות על פי חוק שמירת הניקיון גובשו עם פריקת הפסולת על הקרקע.
הנאשמים טענו שהמאשימה לא זימנה לעדות את הפקח דני יהלומי שהיה במקום האירוע ביחד עם נופר, ולסברתם יכול שהיה בעדותו כדי לשפוך אור נוסף בעניין זה, אך סבורני שאין בטענה זו ממש, ונראה שהעובדות הנוגעות לפריקת המטען על ידי המשאית נפרסו באופן הולם בפני בית המשפט.
מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון להרשיע את הנאשמים בעבירות שנטענו בעניינם בכתב האישום.
