ההבדלים בין ערב רגיל, ערב יחיד וערב מוגבל

הגורם היחיד שבו תלויה השתכללות החיוב מכוח ערבות בנקאית הוא קיומם של התנאים הקבועים בכתב הערבות עצמו.

אדרבא ההבחנה בין ערבות רגילה לבין ערבות בנקאית אוטונומית נעוצה בעצמאות מעיסקת היסוד".

בפר"ק (ת"א) 2035/03 עו"ד יוסף וקנין בתפקידו כמפרק חברת שמואל רובננקו ושות' ביניין והשקעות בע"מ נ' שופרסל בע"מ ואח' (16/11/10) (להלן: "עניין רובננקו"), נקבע כי הצדדים לעיסקת הערבות הבנקאית רשאים לקבוע ביניהם ערבות בנקאית אוטונומית שכוחה מוגבל, המצומצמת מראש לטווח מסוים של מקרים, ובכך תוחמים הם מראש את מסגרת הסיכונים שמוכן מוציא הערבות ליטול על עצמו.

...

על רקע האמור, לנוכח אי ההתאמה המוחלטת בין כתב הערבות שהונפק על ידי הבנק לצורך הבטחת טיב העבודות, לבין ערבות "הביצוע" אותה מבקשת עדלוג לחלט, ולנוכח, התנהגותה השרירותית של עדלוג בדרישת החילוט - התנהגות שמקימה תחושה לא נוחה של ניצול היקלעותה של החברה להליך חדלות פירעון לצורך ביצוע "דיג עילות" לחילוט ערבויות, מקובלת עלי התנגדות הבנק למימוש הערבות הבנקאית מכוח הסכם הפשרה.

סוף דבר סיכומו של דבר, אני מקבלת את התנגדות הבנק, וקובעת כי חברת עדלוג אינה זכאית לממש את הערבות הבנקאית שהונפקה על ידי הבנק לשם הבטחת טיב העבודות להבדיל מביצוען.

משכך, הנני מורה על ביטול ההחלטה מיום 29/05/18.

טענת הנתבעת, לפיה לא ידעה שהיא חותמת על כתב ערבות, אלא סברה שהיא חותמת על מיסמך הקשור למשכנתא, סותרת כמובן את שנכתב במפורש במסמך, כשכבר בכותרתו נכתב באותיות גדולות ומודגשות (יחסית לאלה שבגוף המסמך): "ערבות מתמדת מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב". "חזקה על אדם החותם על מיסמך, שהוא קרא אותו ויודע את תוכנו ועליו לקיימו ככתבו וכלשונו" (ע"א 359/69 בן סימון נ' בנק כרמל, פ"ד כד(1) 172).

באשר לטענת הנתבעת כי התובע הטעיה אותה לסבור שהיא "ערב יחיד" למרות שמשפטית איננה כך, משום שהיא בת זוגו של בעל ענין בחברה, מבלי לידון בנכונותה (ראו בעיניין זה הדיון בספרו של ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, עמ' 479-482), הרי שלא ברור כיצד הדבר פגע בה. הנפקות היחידה בעניינינו להבדל בין ערב יחיד ובין ערב רגיל היא החובה לנקוב בסכום הערבות, כלומר, להגביל את סכום הערבות, כשמדובר ב"ערב יחיד" (סעיף 17 ב לחוק הערבות, תשכ"ז-1967), והרי דבר זה פועל לטובת הנתבעת דוקא.

...

גם טענת "האילוץ והכפיה" שהעלו הנתבעים, כנימוק לעתירתם שלא לאשר בפסק דין את הסכם הפשרה, בלא להכריע בתוקף ההסכם, צריכה להידחות, שכן ה"בקשה לעיכוב חתימה על פסק הדין", שהוגשה על ידי ב"כ הנתבעים ביום 16.11.14, נומקה רק במחלוקת שהתעוררה ביחס לניסוחו של אחד מסעיפי ההסכם בלבד, ולא צוינה בו כל טענת אילוץ או כפיה.

תוצאה אשר על כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום שבו נקבו גב' מליחי וב"כ התובע ביום הדיון, 23.5.16: 820,000 ₪, בצירוף ריבית על פי ההסכם מיום זה (23.5.16) ועד התשלום בפועל.

כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 12% (כולל מע"מ) מהסכום שיתקבל מהחישוב האמור.

מוסיף ב"כ המבקשים, שהמבקשת טענה, שהיא לא קיבלה הודעה על-כך שהחייב העקרי (בעלה דאז), אינו מקיים את חיוביו כלפי הבנק, ובית משפט קמא ציין, שחובת מתן הודעה אינה חלה לגבי המבקשת בהיותה בת זוגו של החייב העקרי, ואולם, כך טוען ב"כ המבקשים, ההסכם שבין הבנק, המבקשת, והחייב העקרי, אינו מבחין בין ערב אחד לבין בן זוגו של החייב.

הואיל והמבקשת היא ערבה "רגילה", הרי שעל פי חוק הערבות אין היא זכאית להגנות המוקנות ל"ערב יחיד" לפי פרק ב' של חוק הערבות, ובכלל זה ההגנה לפי סעיף 22 של חוק הערבות המורה על חובת הגילוי.

כך לדעת ב"כ הבנק, גם באשר לטענותיה של המבקשת שהיא לא קיבלה התראה בטרם העמדת החוב לפרעון מיידי, וכן טענתה כי לא מוצו ההליכים כנגד החייב העקרי, שהרי כנטען כבר לעיל, המבקשת אינה נכללת בהגדרת "ערב יחיד" ולכן אינה זכאית להגנות המוקנות לערב זה. בהתייחס לשתי הטענות בגינן הרשה בית-משפט קמא למבקשת להיתגונן, כנגד הפקדת הסכום של 72,000 ₪, דהיינו: 1) טענתה שהיא ערבה למסגרת אשראי של 20,000 ₪ בלבד; 2) שהוסתר ממנה כי אביה ערב גם הוא בחשבון; טוען הבנק, כי בצדק סבר בית-משפט קמא, כי טענות אלה מצויות ברף הנמוך המצדיק מתן רשות להיתגונן כנגד הפקדה, ולטעמו של הבנק, אף הקל בית-משפט קמא על המבקשת, והיה מקום לקבוע שאין ליתן לה רשות להיתגונן אף לא כנגד הפקדת הסכום הנ"ל. לטענת הבנק, טענת ההגנה של המבקשת לפיה הוסבר לה במעמד חתימת כתב הערבות שהיא חותמת כערבה לחשבון באשראי מוגבל הועלתה בעלמא, אינה עומדת בדרישות הפסיקה לעניין הפרוט הנידרש בבקשת רשות להיתגונן, ומדובר למעשה בטענה סתמית וחסרת פירוט שאינה מזכה ברשות להיתגונן.

...

עוד אני מפנה לאמור ב"סדרי הדין האזרחי", עמ' 676: "אין השופט רשאי, בשלב זה, לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון... טענה עליה בא תצהירו של הנתבע, על השופט להניח שאמת היא, ולכן אם מגלה התצהיר הגנה אפסית ניתנת לנתבע רשות להתגונן". אינני מביע דיעה כלשהיא באשר להצלחת הגנת המבקשים, או קריסת ההגנה, כאשר יתנהל ההליך המשפטי לגופו של עניין, ואולם, אינני סבור כי ניתן לומר בענייננו בשלב הנוכחי, כי עולה מטענות המבקשים שמדובר ב"הגנת בדים" (כמעט), או שטענותיהם "תלויות על בלימה", או קרוב לכך, ולכן מסקנתי היא שיש לבטל את התנאת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה לפי תקנה 210 של תקנות סדר הדין האזרחי, וכך אני מחליט.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי.

אני מקבל את ערעור המבקשים ומורה על ביטול התנאת הרשות להתגונן שניתנה להם בהפקדת ערובה, ולפיכך אני קובע, שהרשות להתגונן שניתנה הן למבקשת והן למבקש על ידי בית-משפט קמא, היא ללא התנאה.

לבסוף אציין, שאני ער לכך כי בעדותה של פקידת הבנק גב' אריאלה אבוטבול, מסרה היא כי "יכול להיות" שלא הסבירה לנתבע את גובה ריבית ההלוואה או את ההבדל בין ערב רגיל ליחיד, עת חתם על הערבות הראשונה (פ/11-12).

משמדובר בערבות מוגבלת בסכום וביתרת חבות העולה על 15 אלף ₪ על התובע, לפי החוזר האמור, לשלוח לערב הודעה אחת לשנתיים (ולא אחת לשנה, כפי שהעידה בשגגה גב' גראודנס בעמ' 18 לפרוטוקול – שגגה, שלא היה מקום להתבסס עליה בסיכומי הנתבע).

...

הכרעה התביעה מתקבלת.

בשל רכיב הריבית ועל מנת שסכום החיוב יהיה ברור אני מורה לתובע להגיש פסיקתא מפורטת לחתימה, עד 20.8.21.

במכלול השיקולים אני קובע, שעל הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסכום של 30,518 ₪.

לפניי בקשת רשות להיתגונן מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"),כנגד תביעה כספית שהגיש כנגדה התובע (להלן גם:"הבנק"),בגין ערבותה לחובות הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"),שהיה בעבר בעלה(ראה נספח ה' לכתב התביעה- "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום", וערבות שאינה ערבות יחיד).

כך גם נקבע כי מקום שהנתבע בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק ולא קרא את המסמכים עליהם חתם, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהוא [ ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ) הנתבעת איננה פסולת דין ואנשים מן הישוב אינם יכולים לטעון, ברגיל, כי הם חסרי בינה והבנה בכל פעם שחתימתם על מיסמך פועלת כנגדם.

כמו-כן אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו לא הוסבר לה ההבדל בין ערב יחיד לערב מוגן ,זאת הואיל והנתבעת איננה ערב יחיד משום שבמועדים הרלוואנטיים לערבות הייתה נשואה לנתבע.

...

לאור האמור ולאחר ששקלתי את טענות הנתבעת ואת שהתברר מחקירתה,שוכנעתי כי יש להתנות את הרשות להתגונן במקרה דנן,בהפקדת ערובה: הנתבעת אישרה בחקירתה כי חתמה על דף מידע לערב/ ממשכן (מש/1).

ראו בעניין זה למשל ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ. אבן פד נו(5)365 בע' 375: "... מנגד, מקובלת עליי קביעתו האחרת של בית-המשפט המחוזי, זו המתבססת על ההלכה הפסוקה שלפיה "..

כמו-כן אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו לא הוסבר לה ההבדל בין ערב יחיד לערב מוגן ,זאת הואיל והנתבעת איננה ערב יחיד משום שבמועדים הרלוונטיים לערבות הייתה נשואה לנתבע.