ההבדל בין פיקוח לניהול פרויקט

האם החברה הייתה מקום עבודתו היחיד של האדם? האם האדם הוגדר כ"עובד" בחוזה העבודה? כיצד הוצהר אותו אדם בדו"חות החברה למוסד לביטוח לאומי? האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה? האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של האדם כ"עובד"? האם ניתן להפריד בין תשלומים שקבל כ"שכר" לבין תשלומים שקבל כרווחים או כהחזר השקעות? הינה כי כן, לכלל לפיו מי שמבצע עבודה עבור החברה הנו עובד של החברה, נקבעו חריגים, המיועדים למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית הקרויה חברה בע"מ, ולהבחין בין מי שלובש כובע אחד של "בעל החברה" לבין אדם המבצע עבודה בכמה כובעים.

במסמך ההבנות הוגדר תפקידו של התובע כעובד במפורש : סמנכ"ל, מפקח ומנהל פרויקטים הכולל הבאת תוכניות מפרויקטים, פקוח וניהול הפרויקטים באתר, תאום עבודה בין קבלני משנה, תאום אספקת ציוד, תעודות משלוח ועוד.

...

העובדה כי היה קיים קשר עסקי בין הנתבעות 1 ו- 2 אינו בהכרח מוביל למסקנה של העדר תום לב ו"ערבוב נכסים".

שוכנענו בקיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים בעניין עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד ולכן, אנו קובעים כי פיצויי ההלנה ושכר העבודה יופחתו לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

התביעה נגד הנתבע 3 רון סילם נדחית.

בעדותו בבית המשפט אישר מר דוד כהן כי אם היה מבחין שמדובר בעמוד שנימצא בשטח פרטי אזי לא היה מטפל בו אלא היה שולח את הפיקוח העירוני שכן זה קשור לועד הבית (עמ' 5, ש' 14 - 16), ובהמשך ציין כי: "...זה מהוה מפגע בשטח ערוני" (עמ' 5, ש' 24 -25).

האישור מתייחס לבניין מסוים ויש הבדל בין טופס 4 שנימסר לבניין מסוים על ידי הערייה לבין מסירת השטחים הציבוריים ממשרד השיכון, שבנה את השכונה, לעירייה (עמ' 21, ש' 9 -13).

עוד עלה מעדותו כי במהלך בניית התשתיות בשכונה החל משנת 2014 מי שניהל את הפרויקט הוא מר דוד אקרשטיין וכי מדובר בפקוח צמוד "פקוח צמוד ניהול הפרויקט, פקוח עליון הוא המתכנן" (עמ' 15, ש' 26- 30).

...

בנסיבות אלה, אני סבור כי יש לפסוק את הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנה על ידי אשתו של התובע על דרך האומדן ולפסוק סכום זה לטובת התובע (ראו: ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (פורסם בנבו, 27.12.73); ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' (פורסם בנבו, 26.02.85); ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (פורסם בנבו, 14.08.90)).

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: נזק לא ממוני .

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 65,872 ש"ח בניכוי אשם תורם של 20%.

מתוך העדויות שהושמעו לפני עולה כי לצורך תיכנון הקיר ופקוח עליון על בנייתו שכרה נבו את שירותיו של מר אריה צור (ראו הצעת שכ"ט בעיניין פרויקט אריאל שנשלח ממר צור לנבו – נספח 1 לתצהיר מר אהוד כלפה, מנהל נבו) וכקבלן משנה לצורך הבניה שכרה נבו את כלפון (סע' 4 לתצהיר מר כלפה).

אשר לאחריות הגורמים המפקחים השונים הובהר בפסיקה כי יש להבחין בין "פקוח עליון" לבין "פקוח צמוד" (ראו: ע"א 600/86 פורטונה מגידיש ואח' נ. גת גבעת חיים (1988); ת.א (חיפה) 17056/98 אררט חברה לביטוח בע"מ נ. ביטס (2003); ת.א (ת"א) 70970/99 משולם נ. ב. גלניר בע"מ (2002)).

...

נבו הוסיפה וטענה, בין השאר, כי יש לדחות את תביעת התובעת שכן היא ומנהליה היו מעורים בכל הקשור לתכנון ובניית קיר התמך כמו גם בניית השוחות, הכירו את התכנון הנוגע לבניה, מיקומה וטיבה ואף הייתה שותפה לתכנון זה, כאשר קיר התמך והביוב תוכננו על ידי המהנדסים שהיו באותה עת גם המהנדסים של אור נור (הקיר על ידי מר אריה צור והביוב על ידי מר נחמן רווה מנרש) ולכן לא יכולות להיות לאור נור טענות בעניינם (ס"ק 13 לתצהיר כלפה).

סוף דבר כעולה מהאמור מצאתי כי יש לחלק את האחריות באשר לכל אחד מהנזקים שנקבעו בפסק הדין החלקי באופן הבא – בכל הקשור לנזק בגין בניה לקויה של קיר התמך (150,000 ₪) – נבו 30%; מר אריה צור – 20%, כלפון - 25%, ואבן דרך – 25%.

התובעת תשלם לעירית אריאל פיצוי בסך של 125,000 ₪ בהוצאות משפט.

ביום 31/5/18 היתקיימה ישיבת משקיעים בה נכחו הנתבעים 2 ו-3 וכן חלק משמעותי מהמשקיעים והתובעים, ובמסגרתה חזרו הנתבעים על הסטאטוס של הפרויקט והועמדו אפשרויות פעולה שונות; אחת מהן הייתה שמנהל הפרויקט יסתייע בחברה מפקחת נוספת לצורך השלמת האישורים הנדרשים לטופס האיכלוס, גם אם הדבר יהיה כרוך בהוצאות נוספות ובילבד שהפרויקט יבוא על סיומו, יחידות הדיור תמכרנה והפרויקט ישיב את ההלוואות ואת הריביות הנגזרות מהלוואות אלו.

כך, בכל הקשור לבחינת התקיימות מבחן המומחיות האישית של המנהל בעיניין נושא ההיתקשרות - עולה מחומר הראיות כי הנתבעים בעצמם (בנוסף לעד ההגנה ליפנר) הם אלה ששווקו באופן אישי את הפרויקטים נשוא התביעה (ויתר הפרויקטים הדומים) כאשר לצורך שיכנוע משקיעים פוטנציאליים ובהם התובעים, הם הציגו עצמם, בין היתר, כמתמחים "בהשקעות נדל"ן בתפוח הגדול, ניו יורק" תוך הסבר וחידוד ההבדל בין השקעה בארצות הברית לעומת השקעה בנדל"ן ארץ או באפיק פינאנסי אחר ואשר הופכת את הראשונה לאטרקטיבית יותר.

...

סוף-דבר: לאור כל האמור, תוצאת פסק דיני זה הינה כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית (הן ביחס לסעדים הכספים להם עתר כל אחד התובעים ביחס לפרויקט 404 והן לסעד הכספי לו עתר התובע 4 ביחס לפרויקט 865).

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 מתקבלת חלקית רק ביחס לזכאות התובעים להשבת כספי השקעתם בפרויקט 404: זכאות התובע 1 תעמוד על סך כולל של 416,895 ₪ - סכום ההשקעה בסך 100,000 $ לפי השער היציג של הדולר במועד ההשקעה (3.64 ₪ ביום 16/9/14) ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד היום.

תביעת התובע 4 כנגד הנתבעים 2 ו-3 אודות זכאות לכספים בפרויקט 865 - נדחית.

טוען סביון שהיה צריך להבחין בין נושאי המשרה בחברה, המנכ"ל וסמנכ"ל ההנדסה ובינו, שכן להם עמדו המשאבים והסמכויות בנגוד לו. טוען סביון שלא ניתן להרשיעו בשל הרשעת החברה שכן זו זוכתה מאחריות ישירה וחויבה בשל הרשעת מי מנושאי המשרה בה. אולם מדובר בטאוטולוגיה, שכן היא הורשעה מכוח אחריות נושאי משרה ולכן לא ניתן היה להרשיע במצב זה את סביון, בשל אחריותו הנגזרת.

לכן, שאלת החרום לא היתה צריכה להיות זרה למנהל הפרויקט, הגם שהאחריות לחירום הנה באחריות גורם אחר וקביעת בית המשפט קמא כי לא ננקטו כל האמצעים הסבירים למקרה של תרחיש חרום, או להפחתת תוצאותיו אינה כזו שיש להתערב בה, והדברים מכוונים בראש ובראשונה להגדרה המצמצמת של הפיקוח בפרויקט, עליה עמדתי לעיל.

...

כפי שפורט בחלק פסק הדין הנוגע לערעורים על הכרעת הדין, הערעורים התקבלו בחלקם, במובן זה שלצד ההותרה בעינה של ההרשעה בעבירות כפי שנקבע בהכרעת הדין קמא, נקבע כי יש לזכותם ממישור ההתייחסות לגרימת הפריצות לקו לצד הותרת ההרשעה בעבירות כפי שנקבע אולם זאת בדומה וכפי שנקבע לגבי המנכ"ל, לגבי המחדלים הנוגעים לטיפול בפריצות לקו, כלומר וההדגשה הינה שאינם אחראים לקרות הפריצות לקו מושא התיק.

סיכום לפיכך, ובסיכומם של דברים, במכלול הנסיבות, מתקבלים ערעורי המערערים באופן חלקי על גזר הדין באופן שיפורט להלן: הנני מורה כי חלף העונש שהוטל על המערער שלמה לוי, (המערער בע"פ 22457-06-22), בבית משפט קמא, יושת עליו קנס של 70,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תחתיו.

הנני מורה כי חלף העונש שהוטל על המערער ניר סביון, (המערער בע"פ 3243-06-22), בבית משפט קמא, יושת עליו קנס בסך 50,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תחתיו.