כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) דן בהבחנה בין שתי התקנות ברע"א 8353/10 קבוץ אורים ואח' נ' רשות השידור ואח' (מיום 5.7.11)(להלן- "פרשת רשות השידור"), והדגיש כי לכלל, שלפיו תביעות למתן סעד הצהרתי הן תביעות אשר לא ניתן לשום את שוויין בכסף לצרכי אגרה, אף אם הן ניתנות לכימות, נקבע חריג בתקנה 3(1), שלפיו תביעה לסכום כספי קצוב כתוצאה מסעד הצהרתי לא תיחשב לתביעה שלא ניתן לשום את שוויה.
משכך, כאמור, כאשר מוגשת תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות, ובגדרה מבוקש סעד למתן הוראות לכפיית רכישת מניות התובע, אין לראות בסעד זה "סעד הצהרתי", אלא סעד אופראטיבי.
מעבר לידרוש אציין כי לכאורה על התובעת לשלם אגרה בגין תביעה בסכום קצוב גם לפי תקנה 2 (ב) בתקנות האגרות, הקובעת-
"(ב) כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה".
בהתאם להוראה, הואיל ונתבעו גם סעדים כספיים לצד הסעד ההצהרתי, האגרה תשולם על פי הסכום הגבוה מבין הסכומים הרלוואנטיים.
...
סעד אופרטיבי זה אף ניתן לביטוי כספי, שכן בסופו של דבר לו תתקבל התביעה ויינתן הסעד המבוקש, יקבל התובע לידו את שווי מניותיו מבלי שיידרש להליך נוסף כדי לממש סעד זה".
התובעת תשלם לרשות מקרקעי ישראל את הוצאותיה בגין בקשה זו בסכום של 7,000 ₪, בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.
