ההבחנה בין זכות קניינית לזכות אובליגאטורית לצורך קביעת הסמכות העניינית נדונה בפסיקה ונקבע במסגרתה, שיש לבצע בחינה לכאורית של מהות הזכויות הנדונות, ובהתאם לקבוע אם התביעה נוגעת למקרקעין, ואז מקומה בבית משפט מחוזי – יהיה שוויה אשר יהיה, או שהיא קשורה לזכויות חוזיות ואז בית המשפט המוסמך הוא בהתאם לשווי הזכות.
...
התובע, במסגרת כתב תביעתו, עותר לסכום כספי כולל בסך של 372,425 ₪, אשר כוללים לשיטתו פיצוי מוסכם, הוצאות, אובדן הזדמנות למכור את הנכס, עגמת נפש, וניהול משא ומתן בחוסר תום לב.
במסגרת כתב ההגנה, מגולל הנתבע טענות מקדמיות ומציין כי על התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין, השתק עילה, השתק פלוגתא ומניעות.
ולסמכות העניינית;
הועלתה שאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, ועל בית המשפט להכריע בסוגיה זו.
אקדים ואומר, לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בסעדים הנתבעים, ועיינתי בטיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי לבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בתביעה דנן, ולהלן נימוקיי.
על כן, סבורני כי מהות התביעה בעניינינו היא הסכמית ומבחן הסעד מלמד כי הסמכות נתונה לבית משפט זה.
סוף דבר
הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
הבקשה בעניין הסמכות העניינית נדחית.
