ההבדל בין גג פתוח לבין מרפסת גג לענייניי ארנונה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 26153-02-16 הולמס פלייס אינטרנשיונאל בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב תיק חצוני: בפני כבוד השופטת גיליה רביד מערערים הולמס פלייס אינטרנשיונאל בע"מ באמצעות עו"ד אורי דויטש ממשרד פלג, כהן, דויטש משיבים מנהל הארנונה בעירית תל אביב באמצעות ין"ד נעמה חליפה, מהשרות המשפטי עריית ת"א פסק דין

במסגרת צו הארנונה הערייה היא לא ראתה להעניק למכוני כושר שהם הקלה בארנונה, להבדיל מ- "קנטרי קלאב" שנועד מטיבו להיות מרכז גדול של ספורט, בריאות ונופש לכל המשפחה לרווחת התושבים.

ושנית - ביחס לרכיב "מיגרש פתוח" הרי שלא ניתן לראות בשטח הפתוח של מרפסת הגג "מיגרש ספורט". עוד לטענת המשיב, המערערת לא הציגה לפני ועדת הערר די ראיות מהן ניתן ללמוד אודות טיבו של אותו שטח פתוח– לא בנוגע לשעות בהן מתקיימות בו פעילויות, לא בנוגע לגודלו ומיקומו ביחס לנכס- וגם לא סיפקה מידע על הציוד המצוי בו. זאת ועוד, השטח הפתוח אינו משמש למקצועות ספורט דוגמאת מיגרש טניס, מיגרש כדורגל או כמגרש כדורסל.

סעיף 3.3.5 לצוו הארנונה קובע כדלקמן: "בבריכות שחיה, שאינן משמשות גם מרכז ספורט ונופש (קנטרי קלאב), שטח המבנים יחויב לפי 50.74 ₪ למ"ר לשנה, בכל האזורים. יתרת השטח הפתוח תחויב לפי התעריפים שלהלן: עבור 500 מ"ר ראשונים: 18.48 ₪ למ"ר. מהמ"ר ה-501 ואילך: 4.23 למ"ר לשנה. שטחים המשמשים כחדרי כושר וספורט ועסקים אחרים הטעונים רשוי נפרד, יחויבו לפי שימושם". נקל לראות שהסעיף מתייחס לנכס שהשימוש העקרי שלו הנו "בריכת שחייה" ושזה הוא ייעודו.

...

אשר להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בשנת 2001 אומר בקצרה ולמעלה מן הצורך, שאני מקבלת את קביעת הוועדה שהוא אינו יכול להוות אינדיקציה כלשהי לסיווג הנכס בעת הנוכחית, לא כל שכן לחייב את המשיב.

סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

המשיבה הגישה עררים וטענה כי השטחים לא נכללים בגדרי ס' 8 לצוו הארנונה, כי לא נעשה בהם שימוש ואין בהם פוטנציאל שימוש, כיוון שהמרפסת היא חלל גג פתוח לשמיים, המבנה הוא לשימוש תעשייה ואין לה תועלת כלכלית מהמרפסת, ובאשר למקלט טענה כי הוא נועד לשמש לשעת חרום, תוך הפניה לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

בנוסף, במפלס העליון מעל הקומה קיים גג, בתכסית קטנה יותר, עליו מתקנים טכניים שונים, ולהבדיל מהמרפסת הוא אינו מרוצף והגישה אליו היא ממדריגות חיצוניות למבנה, ולא מתוך הקומה עצמה.

החברה לא הראתה מדוע יש מקום להפריד בין המרפסת לשאר חלקי הנכס ולחייב את המרפסת בסווג שונה (ר' והשוו המבחנים לעניין פיצול הסיוג, מבין רבים, בר"מ 8099/09 ונדום אופנה בע"מ נ' עריית תל אביב-מנהל הארנונה (28.10.2009)).

...

אקדים מסקנה לניתוח ואציין כי בהתאם להלכה הפסוקה – בהעדר שינוי מדיניות, נסיבות או עובדות, הרשות אינה רשאית לחייב במס בניגוד לפסק דין חלוט בעניינו של נישום, ולפיכך לא מצאתי להתערב בהחלטת ועדת הערר שקבעה שבהעדר שינוי נסיבות יש לחייב בהתאם לפסק הדין; כך גם לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתה בכל הקשור עם הסיווג הראוי למרפסת.

בענייננו, לא מצא בית המשפט העליון להתערב בסוגיה ואף לא הביע דעתו לגופה, על כל המשתמע מכך.

משאלו פני הדברים, נדחה ערעור מנהל הארנונה בעניין המקלט ונדחה הערעור שכנגד מטעם המשיבה בעניין המרפסת.

סוף דבר הערעור והערעור שכנגד נדחים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 42652-10-19 מנהל הארנונה, עריית הוד השרון נ' ארוגטי עמ"נ 42713-10-19 מנהל הארנונה, עריית הוד השרון נ' מזור עמ"נ 42684-10-19 מנהל הארנונה, עירית הוד השרון נ' רומם בפני כבוד השופט שמואל בורנשטין מערער מנהל הארנונה, עריית הוד השרון משיבים ארוגטי ואח' פסק דין

אין כל הבדל בין שטח מקורה פתוח בחצר הבית, לבין שטח חצר מרוצפת ומקורה.

" הגדרה מבוקשת: שטח דירת מגורים – כולל כל השטח שבתוך הדירה (כולל קירות פנים וחוץ), וכן כל שטח מקורה אחר הצמוד לדירה או שאינו צמוד לה, אולם משמש את המחזיקים בדירה, לרבות מרפסות סגורות (עם גג ומעקה) מרפסות גג מקורות ולמעט חניות ומרתפים.

...

ההסבר שניתן על ידי המערער ולפיו לא ראה להגיש ערעורים נוכח המשמעות הכספית הזניחה שכן מדובר היה ב"מספר מטרים מועטים" (ראו דברי ב"כ המערער בדיון מיום 26.2.2020), אך כאשר הסתבר כי מדובר ב"מגמה", החליט לפעול בעניין ולהגיש את הערעורים דנן - נראה לי כהסבר המתקבל על הדעת.

אין בידי לקבל עמדת המשיבים לפיה טענה המערער באשר לתחולת ההוראה על בתים משותפים בלבד, היא בבחינת הרחבת חזית אסורה.

הערעורים מתקבלים.

זהו ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד עריית גבעתיים מתאריך 9.2.20, שניתנה בעררים מאוחדים 8/18 ו-9/19 (להלן:"ההחלטה"), שבגדרה נדחו עררים שהגישו המערערים על החלטת מנהל הארנונה לסווג שטח הצמוד לדירתם כ"מרפסת" ולא כ-"מרפסת גג". העובדות הרלוואנטיות בקצרה: 1.1 המערערים הם הבעלים והמחזיקים של דירת מגורים ברחוב ריינס 1 בגבעתיים בקומה ראשונה של ביניין מגורים בן 12 קומות שהוא חלק ממבנה/פרויקט בנייה הידוע בשם "מיתחם גבע". בפרויקט זה שני בנייני מגורים סמוכים בני 12 כל אחד שניבנו על מסד קומת מסחר גבוהה שהיקפה רחב בהרבה מהם.

1.2 לדירת המערערים (ששיטחה כ-144 מ"ר) צמוד שטח פתוח (לא מקורה) בגודל כולל של 119.51 מ"ר, שהוא חלק מהגג של קומת המסחר ובמישור ריצפת הדירה.

החלטת וועדת הערר, אם לסכמה בקצרה, ביססה את מסקנתה על הפרשנות שנתנה להגדרות "מרפסת" ו-"מרפסת גג" בצו הארנונה, תוך בחינת ההבדלים ביניהם.

...

מכל מקום, מבלי להמעיט מכל האמור לעיל ומבלי להתיימר לקבוע מסמרות בהעדר נתונים מספיקים - נדמה שההפניה אל ההגדרה הנ"ל אינה מסייעת בהכרח לטיעונו של המשיב.

יש להפנות בעניין זה לפסק הדין בעניין אורט הנ"ל שעליו התבסס המשיב: "כאן ראוי להדגיש, כי גישת הפרשנות הדווקנית לדיני המס (במובן של פרשנות מצמצמת) איננה נוהגת עוד בשיטתנו. אמור מעתה: פרשנות מצמצמת איננה כלל פרשנות – פירוש מצמצם עשוי להיות תוצאתו של תהליך פרשנות תכליתית. "כאשר חוק מתפרש על-פי תכליתו, יש שהפירוש המתקבל הוא מצמצם ויש שהוא מרחיב..." ועוד נאמר בהמשך כך: "אף בעניין פירוש דיני המס לטובת הנישום יש לדייק: כאשר לשון החוק משתמעת לשתי פנים, יש להתמיד בתהליך הפרשני עד לגיבושה של תכלית החקיקה הסופית. רק בסוף תהליך פרשני זה, כאשר מוצו כל האמצעים לגיבוש תכלית החקיקה, ונותר ספק לגבי התכלית הסופית – "ככלל של ברירת דין מתירים את הספק לטובת הנישום". 4.13 סופו של דבר, לאור כל האמור אני מקבלת את הערעור וקובעת כי יש לסווג את השטח שבמחלוקת כ"מרפסת גג".

המשיב ישלם את הוצאות המערערים לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

בפי המערערת טענה מקדמית ולפיה לא היה בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לידון בעתירת המשיבים, משום שפרט 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מנהליים) ממעט מסמכויות בית המשפט לענינים מנהליים החלטות של שר הפנים ושר האוצר בעינייני ארנונה ואילו העתירה עוסקת בהרחבה בשאלה האם נידרש במקרה דנן אישור השרים.

לטענת המשיבים, אילו התקבלה טענת המערערת שאין לחרוג מהגדרת "ביניין" שבסעיף 269 לפקודת העיריות, היה עליה לחייב גם שטחי גגות ומרפסות פתוחות, המהוים חלק מבניין על פי אותה הגדרה.

בדחותו את טענות הנישומים כי מדובר בשינוי אסור של שיטת החישוב קבע בית המשפט באותו עניין כי: אמנם בהודעות לשנת 1992 ו-1993 לא מצויה הבחנה בין "שטח הבניין למגורים" לבין "שטח הבניין שלא למגורים", אך מקריאת ההודעות עולה, כאמור, כי התיבות הכלליות "שטח ביניין"-שאין בהן הבחנה בין שטח ביניין "למגורים" ו"שלא למגורים"-מתייחסות לכל סוגי הבניינים אליהם מתייחסת ההודעה, ובכלל זה-"ביניין המשמש לגידול חזירים". אשר על כן, יש לקבוע כי ההגדרה ל"שטח ביניין" חלה גם לגבי דירי החזירים של המערער.

...

שאלה דומה בדבר תוספת שטח לחישוב מקום שבו "שתק" הצו הקודם בעניין זה נדונה עוד קודם לפרשת סלע בפרשת יעקובוביץ וגם שם נדחה ערעורם של הנישומים על החיוב בארנונה לגבי תוספת השטח, אם כי בנימוק שונה.

טענות נוספות שהעלתה המערערת מצאו תשובה ראויה בפסק דינו של בית משפט קמא ובטיעוני המשיבים בפני נו ולא מצאתי צורך להידרש להן לפרטיהן שכן אין בהן כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי.

סיכומו של דבר, אציע לחבריי, אף שלא מטעמיו של בית משפט קמא, להותיר על כנה את קביעתו בדבר בטלות החלטת מועצת המערערת וצווי הארנונה שהוצאו על ידה ככל שהם נוגעים להטלת ארנונה למגורים על שטחי מרתפים.