הדרישה להעמדת רכב וחנייה לפי סעיף 5(ג) לחוק עזר

סעיף 2 לחוק העזר לקרית טבעון (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"ד-1963 , מסמיך את ראש מועצת קרית טבעון (להלן: "ראש העיר") "לאסור, להגביל ולהסדיר בתחום המועצה את העמדתו של רכב או סוג מסוים של רכב, לקבוע רחוב כמקום חניה שבו מותרת החניה לרכב או לסוג מסוים של רכב, וכן לקבוע את הימים, השעות והתקופות שבהן מותרת החניה ואת מספר כלי הרכב המותר בחניה בבת אחת באותו מקום".   סעיף 3 (א) לחוק העזר מורה, כי משנקבע מקום חניה מוסדר, עפ"י הוראת סעיף 2  לחוק העזר "רשות תימרור מקומית רשאית, בהסכמת המפקח על התעבורה, אם הסכמה זו דרושה לפי תקנה 32 לתקנות התעבורה, ולאחר היתייעצות עם קצין המישטרה, לקבוע איזור כמקום חניה מוסדר ולהסדיר את אמצעי התשלום בו באמצעות כרטיס חניה". סעיף 3(ב) לחוק העזר מורה, כי "נקבע מקום חניה מוסדר, תסמן אותו רשות התימרור המקומית בתמרורי ד-20 ,ג-1 ו-א-43 ובו יפורטו הסדרי החניה, בהתאם להודעת התעבורה.." מכוח סמכותו הנ"ל של ראש העיר, נצבעו אבני השפה של המדרכה, מושא כתב האישום.

אין ספק בעיני שגם עירית קרית טבעון -בנגוד לטענת בא כוחה - היתה  מודעת לכך  שצריך להביא לידיעת ציבור הנהגים שהחניה  במקום אסורה, והראיה לכך היא הסרת הסימון הכחול ותחת זאת סימון אחר המורה על כך. זאת ועוד, לא הוכחו בפני, ברמה הנדרשת בפלילים, יסודות העבירה.

סוף דבר, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שמעתי עדויות ובחנתי את המוצגים, מצאתי לנכון לזכות הנאשם מחמת הספק מעבירה לפי סעיף 5 (א) לחוק עזר לקרית טבעון (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"ד- 1963 .

...

סוף דבר, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שמעתי עדויות ובחנתי את המוצגים, מצאתי לנכון לזכות הנאשם מחמת הספק מעבירה לפי סעיף 5 (א) לחוק עזר לקרית טבעון (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"ד- 1963 .

וכך תוארו העובדות המהוות את העבירה במסגרת סעיף א' להודעת הקנס: "בתאריך 11.11.2013 בשעה 09:56 ברחוב בר כוכבא ליד/מול: ליד 17, בתחום העיר בני ברק עברתה [השגגה במקור] על חוק עזר (העמדת רכב וחנייתו התשמ"א 1981 בנגוד לסעיף 5ב1 העמדת/החנית את רכבך במקום חניה כאשר רכבך אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה. " בסעיף ב' להודעת הקנס נקבע גובה הקנס שנדרשה המבקשת לשלם: "ב.(1) עליך לשלם תוך 90 יום מקבלת הודעה זו ולא יאוחר מיום 2.4.14 את הקנס שנקבע לעבירה בחוק בסך 250 ש"ח זולת אם בתוך מועד זה תודיע כמפורט בפיסקה (2) להלן כי ברצונך להשפט בבית המשפט על העבירה." במסגרת כתב התביעה, הודתה המבקשת בעובדות המהוות את העבירה, שכן היא אכן החנתה רכבה במקום חניה מוסדר, שחניית רכבה בו לא הותרה על ידי ראש הערייה.

המבקשת הגדירה את הקבוצה הרלבנטית לבקשה כך: "כל אדם ולרבות תאגיד, אשר במהלך 24 החודשים טרם הגשת בקשה זו, קיבל הודעת קנס מהעירייה בגין עבירה על הוראות אחד מהסעיפים הבאים לחוק העזר: 5, 6, 7(א), 7(ו), 8, 11(א), 11(ב), 11(ג) או 12, שבו דרישה לתשלום קנס בסכום אשר עולה על 105 ₪ (שהוא עונש הקנס החוקי הנקוב בצו העיריות-קנסות" (להלן: הקבוצה).

סעיף 5(א) לחוק העזר עוסק במקום אסור לחנייה: "לא יעמיד אדם ולא יחנה, ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות, רכב ברחוב במקום שחניה נאסרה בו בידי ראש הערייה, לפי סעיף 2, והאיסור מסומן בהתאם להודעת התעבורה (קביעת תמרורים) התש"ל-1970 (להלן: ההודעה), בתמרור, אלא לזמן הדרוש להעלאת נוסעים או להורדתם, או לטעינה או לפריקה מיידית ובלתי פוסקת". לצדו, סעיף 5(ב) העוסק בחניה שלא כדין במקום חניה מוסדר: "לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב במקום חניה, אלא:

במסגרת החדילה, הודיעה הערייה כי תפסיק לגבות שיעור קנס בגובה 250 ₪ על עבירה לפי סעיף 5(ב)(1) לחוק העזר, וזאת בהתייחס למקרים בהם "אדם החנה את רכבו במקום אסור לחניה, למעט דיירי הרחוב". כתוצאה מכך, הודיעה הערייה כי לא תפעל לגביית ההפרש בסך של 150 ₪, עבור כלל הדו"חות שניתנו, וטרם שולמו נכון למועד החדילה, בגין חובות הרשומים במחשבי הערייה החל מיום 20.1.2012.

...

בתשובתה, טענה העירייה כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף, וזאת מכמה טעמים: ראשית, שכן הבקשה עוסקת בעונש פלילי שנגזר על המבקשת בגין עבירת קנס, ושהמבקשת הודתה בביצועה, הורשעה על פי הודאה זו ובחרה לשלם את הקנס.

העירייה טענה כי יש לדחות את בקשת המבקשת ובאי כוחה לגמול ושכר טרחה כייוון שהמבקשת לא פנתה אליה פנייה מוקדמת, ויש לקחת עניין זה בחשבון, לרעת המבקשת.

בדנ"מ 5519/15 יוסף אחמד יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (פורסם בנבו 2019), דנה כב' הנשיאה אסתר חיות בשאלה האם יש להטיל חובת פנייה מוקדמת, יצירת הפסיקה, בטרם הגשת תובענה ייצוגית נגד רשות (פס' 48 לפסק דינה: "על מנת להעמיד הלכה על מכונה ואף שהדבר אינו נדרש לכאורה בהינתן המסקנות שאליהן הגעתי לעיל, אני סבורה כי חוק תובענות ייצוגיות קובע הסדר שלילי בכל הנוגע להטלת חובה כללית לפנייה מוקדמת טרם נקיטת הליך ייצוגי נגד רשות וכי סעיף 9 לחוק הוא ההסדר החלופי שראה המחוקק לקבוע בהקשר זה. בכך אין כדי לשלול את שיקול הדעת המסור לבית המשפט על פי הוראות החוק השונות לבחון ולהביא בחשבון בכל מקרה נתון על פי נסיבותיו את ההשלכות שיש לייחס להעדר הפניה המוקדמת." לאור האמור, לא הייתה חובת פנייה מוקדמת.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כמו גם את התובענה עצמה.

רקע עובדתי בתאריך 5.12.21 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של חניה אסורה לפי סעיף 5(ג)(3) לחוק העזר לעירית חדרה (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א-1990.

בעפ"א 58765-05-16 רוימי נ' מדינת ישראל (29.9.16) החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' אקסלרד) לזכות את המערער, אשר לא היה בעל תג נכה וחנה בנתיב הימני בשדרה כאשר בכיוון נסיעתו שני נתיבים שקו מקווקו מפריד ביניהם, תוך שקבע – "על מנת להרשיע בעבירה הנידונה, על המאשימה לעמוד בנטל שאינו פשוט, והוא להראות כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הועמד הרכב באופן שעלול היה להפריע לתנועה... באין ראיה ממש על הפרעה או יכולת הפרעה, בנתוני השטח ובמועד ביצוע העבירה הנטענת, הרי לא היתקיימו דרישות הסעיף לצורך הרשעה. יתכן שבנסיבות אחרות, היה בהעמדת הרכב במקום כדי להפריע לתנועה. הדברים צריכים להבחן במועד ביצוע העבירה, על כלל הנסיבות והנתונים במקום. על כל אלה על המאשימה להציג ראיות. לעניין זה, אני מקבל את טענת המערער כי עצם העובדה שנהג אחר, הנוסע בנתיב הימני, צריך לעבור לנתיב השמאלי כדי להמשיך בנסיעה, אינה הפרעה לתנועה. אין זאת הפרעה אלא נסיעה שגרתית ותו לו. במהלך נסיעה, נהג מתאים עצמו לנתוני הדרך, עובר נתיב כאשר הדבר נידרש, למשל, כאשר רכב חונה בצד ימין צמוד למדרכה. אין אלה בגדר עיכובים או הפרעות אלא זאת נהיגה רגילה. הצורך לשנות נתיב אינו מצביע בהכרח על כך שהייתה הפרעה לתנועה ונדמה שאם כך נאמר, הרי כל נהג הנוסע במהירות נמוכה מזה שמבקש לנסוע נהג הרכב שאחריו, הרי הוא בגדר מפריע לתנועה שהרי "מאלץ" הוא את האחר לעקוף (הגם שלא על ידי העמדת הרכב).

...

לעניין זה, אני סבורה כי ניתן להיעזר באמות המידה שקבע המחוקק בסעיף 3 לחוק, כאשר סעיף קטן 3(1) מתייחס לחניה בסמוך לצומת (הכניסה לחניון הקניון היא למעשה צומת) ואוסר על חניה במרחק 12 מטרים מצומת; וסעיף קטן 3(4) עניינו תחום תחנת אוטובוס.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה שבפניי, כאשר מדובר בחניה בכביש רחב שבו שלושה נתיבים לאותו כיוון ולכן עקיפת הרכב החונה אינה מקימה כל חשש לעצירת כלי רכב בנתיב הנגדי, במרחק גדול בהרבה מ-12 מטר מצומת הכניסה לחניון ובמרחק מספק מתחנת האוטובוס, מצאתי כי המאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה, מעבר לכל ספק סביר, כי מתקיימת אחת הנסיבות לאי-תחולת ההיתר הקבוע בסעיף 2 לחוק.

בהתחשב במכלול הנסיבות הללו, אני סבורה כי היה על הפקחים להפעיל שיקול דעת ולהימנע ממתן דו"ח במקרה זה. סוף דבר, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

העבירה המיוחסת לנאשם היא חנייה באופן שיש בו כדי להפריע לתנועה, בהתאם לסעיף 5(ג)(1) לחוק העזר הנ"ל, אשר קובע: "לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או לחנות רכב באופן – (1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה". עבירה על סעיף זה מתבצעת כאשר יש הפרעה או עיכוב פוטנציאליים של התנועה, ולא נידרשת הוכחה של הפרעה בפועל.

...

כפי שיפורט להלן, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

התוצאה היא, אפוא, כי אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס, אשר לפיה בתאריך 25/10/19 בשעה 21:21, בעיר העתיקה של עכו בתחום בית מספר 10, החנה הנאשם את רכבו (מ.ר. 7904937), כשהוא מפריע לתנועה, בנגוד לסעיף 5(ג)(1) לחוק העזר לעכו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א-1990.

עוד טוען הנאשם, כי כאשר העמיד במקום את רכבו, ניגש אליו מאן דהוא ודרש ממנו תשלום עבור החניה, תוך שהוא מאיים שאם לא יקבל תשלום, יקרה משהו רע לרכב, הוא יישרף או יישרט או שיינתן לו דוח.

...

טענת הנאשם כי כלי הרכב שהיו לפניו ואחריו לא קיבלו דוחות (טענה לאכיפה בררנית) נדחית אף היא.

דין הטענות הללו להידחות.

סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.