הדפסת פנקסי חשבוניות כפולים

מנהל דפוס "האחים" באשדוד, מר י. בוזגלו, מסר בהודעתו בחקירה (מיום 22.2.11) כי מי שהזמין אצלו את הדפסת פנקסי החשבוניות של החברה (מ.ח. עד הלום), פנקסי הקבלות שלה, כרטיסי הביקור ומסמכים נוספים – אינו אלא המערער דנן ("לקוח בשם חיון שיש לו עסק שנקרא בית מסחר לצמיגים" – ר' נספח "ו" לתצהיר ארדיטי עמ' 1).

הדברים אינם נקיים מספק – אולם בנסיבות "העיסוק ההדדי" והמקביל של המערער ושל אפרתי בעסקי הצמיגים מוצא אני כי מן הראוי היה להמנע מנקיטת הסנקציה של כפל מס (נגד המערער) ביחס לשלוש החשבוניות הנ"ל. סכום מס התשומות המצטבר של שלוש חשבוניות אלה הנו 52,693 ₪ (ר' הטבלה מע/1) ועל כך כפל המס בסך 105,386 ₪ (קרן) יופחת מחיובי המערער נשוא ערעור זה. לסיכום, מסקנותיי מניתוח העובדות הנן כדלהלן: א. 6 חשבוניות אוראנטוס ציקליד וחוות גורן הוצאו בגין דמי שכירות ששלמו הנ"ל למערער אישית עבור שכירות שטח חקלאי בתחום משקו ונחלתו של המערער עצמו.

...

אפרתי, למותר לציין, אינו מוסר מאומה לעניין זה בחקירותיו, וב"כ המערער שהעידו מטעמו, אף לא שואל אותו מאומה לעניין זה. בנסיבות אלה, ונוכח חוסר המהימנות הבולט והקשה שבעדויות אפרתי והמערער – המסקנה המתבקשת הינה כי חשבונית 498 הנ"ל (ע"ס 400,000 ₪) אינה משקפת עסקה בין מ.ח. עד הלום לבין המערער ואשר בה, כגרסת המערער אפרתי מוכר לו כביכול את עסקי מ.ח. עד הלום שבעה חודשים אחרי שרכש אותם מאביו, תמורת אותו המחיר.

איני מקבל טענה זו. סעיף 50 (א) עניינו ב"אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס..

בכפוף לשינוי האמור בס"ק (א) לעיל – אני דוחה את הערעור על כל יתר רכיביו.

לאור תוצאת הדברים, אני מחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות הערעור (לרבות שכ"ט עו"ד) והכל בסכום כולל של 20,000 ₪.

הנאשם השיב: "אם זה אותן מספרי חשבוניות שכתובים אותם מספרים, יכול להיות שני דברים – יכול להיות שמישהו הד[פ]יס עוד חשבונית אחת זה בזמן שלא הייתי כבר בארץ, שהייתי כבר חולה בחודש 7 לא הייתי פה. בחודש 5 כן הייתי פה. יכול להיות שהדפיס עוד פנקס או בטעות או בכוונה, שעל זה הוא (מישל – ש.א.) אמר כן עשיתי כן גנבתי כי בכור היה חייב לי כסף" (בפרוטוקול, עמ' 113 שורה 30 ואילך).

בהקשר לחלק הראשון באישום – דהיינו: זיוף חשבוניות בדרך של הקטנת סכומי חשבוניות ושינוי פרטי הלקוח בחשבוניות שדווחו למע"מ – הפנה ב"כ הנאשם לכך שהחשד הראשוני של החוקרים היה לקיומם של פנקסים כפולים, כאשר רק לאחר מכן הגיעו למסקנה כי מדובר ביצירת כפילות (באותו פנקס) באמצעות הצבת חוצץ בין העתקי החשבונית (אגב כך יש להעיר כי בהודעתו ת/20 הנאשם עצמו העלה את שתי האפשרויות, הגם שהכחיש אחריות – ר' בפיסקה 77 דלעיל).

...

סוף דבר: העולה מכל המקובץ הוא כי עובדות האישום הראשון והאישום השני הוכחו לפניי כדבעי, במידה הנדרשת במשפט פלילי, וזאת הן במישור היסוד העובדתי והן במישור היסוד הנפשי.

אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירות שבהן הוא הואשם באישומים אלה, כמפורט ברישא להכרעת הדין.

להבדיל, בהקשר לאישום השלישי מתעורר ספק סביר באשר להוכחת היסוד הנפשי, הנדרש לצורך הרשעת הנאשם בביצוע העבירות שבהן הוא הואשם באישום זה. מספק זה זכאי הנאשם ליהנות ועל כן אני מורה על זיכויו מהעבירות שבהן הואשם באישום השלישי.

בעקבות כך, הוא הורה לרואה החשבון שלו, אשר טיפל בפתיחת העסק, לחדול מכך, "וכך היה". העד שלל כל קשר לחשבוניות שהוצגו לו בבית המשפט ושלל את האפשרות כי הוא הדפיס פנקסי חשבוניות כפולים.

...

במקרה דנן, הוכח כי מדובר בנכס שמתעורר לגביו חשד כי הוא גנוב (חלק משלט הכוונה לישוב שגב שלום), כאשר המערער לא הציג כל ראיה, ולו כדי הטלת ספק סביר באשמתו, לפיה החזקה בשלט הגיעה אליו כדין, "ביושר ובתום לב". לפיכך, צדק בית משפט קמא בהרשיעו את המערער גם העבירה זו. לסיכום חלק זה, המסקנה המתבקשת היא כי יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין, וכך אציע לחבריי לעשות.

בנסיבות אלה, נראה כי אין חומרה מיוחדת בעונש המאסר שנגזר על המערער, ובודאי שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה הראויה בעבירות כגון דא. אשר לרכיב הקנס שבגזר הדין, סבורני כי מדובר בקנס ראוי ומידתי, בשים לב להיקף החריג של הסכומים שבהם שלח המערער את ידו בקופה הציבורית.

הגעתי איפוא לכלל מסקנה שאין מקום להתערבות בתוצאה.

האפשרות של הדפסה מוטעית של פנקס בעל מספרי חשבוניות זהים למספרים שבפנקס שהודפס קודם לכן, נשללת מן העובדה שהחשבוניות הכפולות (ואף המשולשות), הוצאו יום אחר יום.

...

נדחתה טענתו של המערער בלחניס, נגד קבילות הודאה שבה הוזהר בשל חשד לגרימת חבלה חמורה, כאשר בכתב האישום הואשם, בסופו של דבר, בנסיון רצח.

אשר למסקנת בית המשפט שהחוקרים לא רשמו את הדברים "במדויק מילה במילה" (עמוד 11)-נראה לי מתוך קריאת הכרעת הדין שהבסיס למסקנה זו נעוץ בקביעתו המוטעית של בית המשפט לגבי השימוש במילה "כיסוי" (כמפורט לעיל) וכן בטענה נוספת של ויינשטיין כי אינו מכיר את הביטוי "אני רוצה לציין" שנרשם מפיו.

לפיכך אני סבור שיש לקבל את ערעור המדינה לגבי אישום זה. אישום חמישי (ברלינסקי וחברת מרום) 108.

בנסיבות העניין, ולאור מסקנתי כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיבים באישומים שני, שלישי, רביעי ושישי-האישומים המקוריים שבכתב האישום, אני סבור שאין הצדקה להרשעה ה"אחרת" הנ"ל. אני מציע לקבל את ערעורי המשיבים בנדון, בלי דיון נוסף ובלי להתייחס לשאלת ההרשעה ללא בקשת המדינה.

סוף דבר 114.

מעובדות האישום הראשון עולה כי בחקירת רשויות מע"מ התגלה שבסוף שנת 2001 הדפיס המערער פנקסי חשבוניות כפולים על שם חברת ש. מפלסי העמקים ובמהלך התקופה בין 9/01 עד 7/02 הוציא ללקוחות שונים ניירות הנחזים כחשבוניות מס מתוך פנקסי החשבוניות הכפולים, ללא אישור וללא ידיעת המנהלים והבעלים של החברה.

...

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ושקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובהסתמך גם על הסכמת ב"כ המשיבה לפיה בית משפט זה יתערב בגזר הדין של בית המשפט קמא, הגענו לכלל מסקנה כי בשל נסיבותיו החריגות והקשות של המערער במקרה שלפנינו, מן הראוי להפחית מעונש המאסר שהוטל עליו לריצוי בפועל, כך שזה יעמוד על 12 חודשי מאסר בפועל.

כמו כן, אנו מורים על דחיית מועד המשך ביצוע תשלומי הקנס עד לאחר חלוף 30 יום ממועד שיחרורו של המערער ממאסר.

אשר על כן, ועל יסוד הסכמתו העקרונית של ב"כ המשיבה להפחתת עונש המאסר, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות כמפורט לעיל וכן בהתחשב בגובה הגזלה שאינו מן הגבוהים, אנו מקבלים את הערעור על גזר הדין של בית המשפט קמא, ומפחיתים את עונש המאסר, כך שזה יעמוד על 12 חודשי מאסר בפועל.