התובעת טוענת כי כב' הרשם חרג מסמכותו עת הציע לה למשוך את התלונה שהגישה נגד עורך הדין, והיא תובעת מהמדינה, שלדעתה חבה באחריות שילוחית לעבודתו של שופט, את מלוא סכום התביעה ש"הפסידה" בבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, וכן עגמת נפש בסך 3,000 ₪.
המדינה מציינת כי עומדות לרשותו של מי שחש עצמו נפגע מפעולה של גורם שפוטי במסגרת תפקידו דרכי היתמודדות אחרות, כגון: ערעור, עתירה לבג"ץ, בקשה לפסילת שופט, ואף הגשת קבילה לנציב התלונות על שופטים.
...
בתום ההליך, שלדעת התובעת היה חפוז, הציע כב' הרשם לתובעת באופן ישיר (מבלי שפנה לבא כוחה) להסתלק מהתביעה, והיא בסופו של דבר החליטה לעשות כן.
יצוין כי חילופי דברים אלה שהתובעת טוענת להתקיימותם אינם מופיעים בפרוטוקול הדיונים.
לאחר שעיינתי בפסיקה הריני מצרף את דעתי לדעת אלו שפסקו כי חסינות נושאי המשרה השיפוטית אינה מאפשרת לחייב את המדינה באחריות שילוחית למעשים שביצעו תוך כדי מילוי תפקיד השיפוטי.
משהגעתי למסקנה כפי שהגעתי לא ראיתי מקום להמשיך ולברר את יתר טענות התובעת.
סוף דבר
דין התביעה להידחות על הסף וכך אני עושה.