נתבע רשאי, כמובן, להמנע מהגשת כתב הגנה – כפי שאכן ארע בעניינינו – מתוך הנחה שבית המשפט ידחה את ההליך שהוגש נגדו מכוח הוראות פקודת פשיטת הרגל, אולם בכך הוא נוטל על עצמו סיכון, שאם יתברר שהתביעה כשירה להתברר (בין מחמת שניתנה רשות מטעם בית המשפט של פשיטת רגל, ובין – כבעניינינו – מחמת שבית המשפט של פשיטת רגל קבע כי כלל אין צורך ברשות) – ימצא עצמו ללא הגנה, ולאחר חלוף המועד להגשת כתב ההגנה.
הראיה היחידה שהוצגה להוכחת הטענה שלפיה שולמו דמי השכירות הוא מיסמך, הנחזה להיות חתום על ידי המשיבים או מי מהם, שלפיו נימסרו למשיבים שיקים לכסוי חובות עבר, ושהמועד האחרון בהם הוא 1.1.2016 – לפני למעלה משנתיים.
...
יודגש, כי על פי רישומי מערכת "נט המשפט", הומצאה החלטתי זו למשרד ב"כ המבקש ביום 24.12.2017, ולא ב-29.12.2017 כנטען בבקשה, בהמצאה שהיא המצאה כדין בהתאם להוראות תקנה 497א. לבקשה לביטול פסק הדין לא צורף תצהיר מטעם מי מעורכות הדין המייצגות את המבקש, תצהיר הנדרש על מנת לסתור את חזקת ההמצאה הקבועה בתקנה 497א הנ"ל. יוער, כי הטענות ביחס להמצאת ההחלטה בפקס מתבססות על הטענה כאילו בוצעה ההמצאה ביום 29.12.2017, שהוא יום ו', אולם כאמור, על פי רישומי מערכת נט המשפט, בוצעה ההמצאה בפועל ביום 24.12.2017 – יום א'.
על כן, אני דוחה את טענת המבקש כאילו החלטה זו (ההחלטה מיום 19.12.2017) לא הומצאה לו כדין.
לעניין זה יש לחזור ולהדגיש, כי מלכתחילה, לא הוארך המועד להגשת כתב הגנה; כי פקודת פשיטת הרגל אינה אוסרת על מי שמצוי בהליך פשיטת רגל להגיש כתב הגנה, אלא אוסרת – בנסיבות מסוימות – על ניהול הליך משפטי נגדו; כי החלטתי מיום 19.12.2017 ובה מועד להגשת כתב ההגנה – הומצאה כדין לב"כ המבקש וכי גם כאשר הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, עדיין לא הוגש כתב הגנה לתיק – ולו גם באיחור.
הבקשה לביטול פסק הדין נדחית אפוא.
משנדרשה תשובה לבקשה, ומששוכנעתי כי אין בפי המבקש הגנה של ממש – יישא המבקש בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך 1,500 ₪, ללא קשר להוצאות שנפסקו בגדרי פסק הדין עצמו.
