הגשת תביעה נגד מעסיק בגין עבודה בשחור

התובע, מבקש מקלט מסודן, הגיש תביעה כנגד סולל בונה – צמנטכל מקבוצת שיכון ובינוי בע"מ (להלן - סולל בונה), וכנגד חברת ריאן שירותי כח אדם בע"מ, בגין שעות נוספות, זכויות סוציאליות, הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין, הלנת שכר ופצוי בגין נזק לא ממוני על אי מסירת הודעה לעובד/הסכם עבודה ואי מסירת תלושי שכר כדין.

לדבריו, החודש הראשון שולם "בשחור ומחוץ לתלוש". בחודש 1.19 פוטר התובע לאחר שהיה בחופשת מחלה.

נאמר בכתב ההגנה שהתובע הוא תובע טורדני, שכבר הגיש 8 תביעות כנגד מעסיקים שונים.

...

לכן, אנו מחייבים את הנתבעת בסך של 1,500 ₪ בגין פיצוי לא ממוני על אי מסירת תלושי שכר שלא כדין.

לכן, דין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 1,500 ₪ בגין פיצוי לא ממוני על מסירת תלושי שכר שלא כדין.

ביום 31.3.2009 הגיש התובע כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת פירסט עוז אבטחה בע"מ (להלן- חברה) תביעה על סך של 217,961 ₪ שעניינה תביעה "כספית (השלמת שכר עבודה והשלמת פצויי פיטורים), הלנת שכר, הלנת פצויי פיטורים ו/או הצהרתי" (עב 4319/09; נ/3; ע' 5 ש' 13-16) בעד תקופה עבודה של שנה וארבעה חודשים.

ביום 18.9.2017 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת יהלום (כתוארה אז), כדלקמן: "המוסד לביטוח לאומי לא היה צד להליך שבמסגרתו ניתן פסק דין שעליו מסתמך התובע. ככל שלתובע יש טענה כלפי המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאותו פסק דין, עליו להגיש תביעה חדשה. ב"כ התובע יודיע עד 30/10/2017 האם יש למחוק את הבקשה בתיק כאן או שבכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן בתיק כאן. בשלב זה אין חובה על הנתבע להגיש כתב הגנה בתיק כאן. התיק יובא לעיוני ביום 1.11.2017. בהיעדר הודעה מטעם התובע, ההליך כאן יסגר." ביום 12.11.2017 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת יהלום, שלפיו "בהיעדר הודעה מטעם התובע ובהמשך להחלטה בתיק, אני מורה על מחיקת התביעה." ביום 12.6.2019 ניתן פסק דין בתיק במחוזי (אשר שני עמודים הימנו צורפו לתצהירו של התובע (ת/ב'; ת/ט'), וליתר דיוק סעיפים 44-45 לפסק הדין), במסגרתו נקבע כדלקמן: "44. לטענת התובע, קיים פער גדול בין השכר המופיע בתלושי השכר שלו אצל הנתבעת 1 לבין השכר ששולם לו בפועל. שכן חלק משכרו שולם לו במזומן והתובע התבקש שלא להפקיד סכום זה בבנק בהיותו "בשחור". הנתבעת הצהירה במסגרת הסכם גישור שקבל תוקף של פס"ד בביה"ד לעבודה, שהתובע הישתכר אצלה שכר העומד על 19,000 ₪ (עמ' 286 לראיות התובע ת/31 סעיף 33, עמ' 9-10 לתצהיר התובע) ובלשון הסכם הפשרה "יינתן צו הצהרתי לפיו שכרו החודשי של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היה צריך לעמוד ע"ס של 19,000 ₪ בתק' עבודתו אצל הנתבעת החל מ-3/04 ועד 7/05". במילים אחרות, הנתבעת מודה בהסכם המקבל תוקף של פסק דין כי התובע אמור היה להישתכר 19,000 ₪ לחודש לתקופה הרלוואנטית.

יוער, כי בסיכומי התובע בעל פה (ע' 9 ש' 2-4), הגרסה לבשה צורה חדשה, "הנתבע החליט למחוק אותה בהתאם להצעת עו"ד ובטענה כי נושא השכר ידון בהליך בבימ"ש מחוזי וזאת לאור טענת הנתבע כי לא היו צד להליך בבית הדין האיזורי לעבודה ולפיכך לא מחויבים הם לפסק דינו". התובע ביכר שלא לתקן את תביעתו משנת 2017 (נ/5), במסגרתו העלה טענות כנגד הנתבע- אותן טענות המועלות כעת כאשר באותה עת היה מיוצג (ע' 7 ש' 20-28).

...

ביום 18.9.2017 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת יהלום (כתוארה אז), כדלקמן: "המוסד לביטוח לאומי לא היה צד להליך שבמסגרתו ניתן פסק דין שעליו מסתמך התובע. ככל שלתובע יש טענה כלפי המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאותו פסק דין, עליו להגיש תביעה חדשה. ב"כ התובע יודיע עד 30/10/2017 האם יש למחוק את הבקשה בתיק כאן או שבכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן בתיק כאן. בשלב זה אין חובה על הנתבע להגיש כתב הגנה בתיק כאן. התיק יובא לעיוני ביום 1.11.2017. בהעדר הודעה מטעם התובע, ההליך כאן יסגר." ביום 12.11.2017 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת יהלום, שלפיו "בהעדר הודעה מטעם התובע ובהמשך להחלטה בתיק, אני מורה על מחיקת התביעה." ביום 12.6.2019 ניתן פסק דין בתיק במחוזי (אשר שני עמודים הימנו צורפו לתצהירו של התובע (ת/ב'; ת/ט'), וליתר דיוק סעיפים 44-45 לפסק הדין), במסגרתו נקבע כדלקמן: "44. לטענת התובע, קיים פער גדול בין השכר המופיע בתלושי השכר שלו אצל הנתבעת 1 לבין השכר ששולם לו בפועל. שכן חלק משכרו שולם לו במזומן והתובע התבקש שלא להפקיד סכום זה בבנק בהיותו "בשחור". הנתבעת הצהירה במסגרת הסכם גישור שקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד לעבודה, שהתובע השתכר אצלה שכר העומד על 19,000 ₪ (עמ' 286 לראיות התובע ת/31 סעיף 33, עמ' 9-10 לתצהיר התובע) ובלשון הסכם הפשרה "יינתן צו הצהרתי לפיו שכרו החודשי של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היה צריך לעמוד ע"ס של 19,000 ₪ בתק' עבודתו אצל הנתבעת החל מ-3/04 ועד 7/05". במילים אחרות, הנתבעת מודה בהסכם המקבל תוקף של פסק דין כי התובע אמור היה להשתכר 19,000 ₪ לחודש לתקופה הרלוונטית.

כאשר התובע נשאל, האם התריע בפני מנהליו כי לא קיבל את כל השכר המוסכם באופן רשמי, הוא השיב "לא ידעתי שאני מקבל בחלקים כי את התלושים הם הציגו לי רק כשנפצעתי" (ע' 6 ש' 1-7).

חרף הסוגיה המבוררת, התובע ביכר שלא לזמן את הגורם המוסמך מצד המעסיק להעיד בהליך שבפנינו, ובלשונו "לשאלת בית הדין אני משיב שהתובע לא נדרש להביא עד מטעמו מאחר וכל תביעותיו התקבלו, בסופו של דבר יוצא ההיפך- שהנתבע הוא המעוול וזה שיוצא נשכר" (ע' 11 ש' 4-5).

כך או כך, ככל שעדיין התובע סבור כי נגרם לו עוול בגין קיזוז (רעיוני) גבוה, הרי שטענותיו בעניין אינן יכולות להיות מופנות כלפי הנתבע בעניין זה. אשר על כן, התביעה נדחית.

אם לא ניפתחה בכלל קופ"ג פנסיונית , וההפרשות ממילא אינן משתלמות לאורך השנים, והרבה לפני התאונה, ובנוסף מדובר במקרה נדיר שבו כן ניתן לקבוע שאין שום צפי ראלי לתביעה "אותנטית", ולו בעתיד הקרוב נגד המעביד (ואף בשים לב לתקופת ההתיישנות החלה על הגשת תביעה נגד המעביד בגין אי הפרשה לקופ"ג פנסיונית): במצב דברים זה לא התאונה היא שגרמה עובדתית להפסד בתנאים הסוצאליים, כנגזרת של הפסד השכר.

ואכן, בנתוני המקרה שכאן, צדו השני של מטבע טיעון "הישתכרות בשחור", הינו שאם מתקבלת טענה זו, סביר שגם ההכנסה המדווחת של התובע בעסק המשפחתי לפני התאונה, לא רק אחריה, אינה משקפת בסיס ההכנסה האמתי, ושמא היה גבוה יותר.

אולם כאמור, אם יעבור התובע בכל זאת למקום עבודה אחר, בין בעיסוקו כנהג ובין בתעסוקה אחרת, הרי לא חלים אותם שיקולים משפחתיים מכוחם נימנע הוא לתבוע זכויותיו הסוציאליות, ומכוח אותם שיקולים יש להניח שמעסיקתו חשה עצמה בטוחה שלא להפרישם כמתחייב.

...

לאור כל האמור בפסקה זו, השפעת הנתונים החלקיים שצורפו ביחס להפקדות לקופ"ג הנה זניחה למדי , במה שקשור לקביעת בסיס השכר.

בשים לב לנתונים אלה לבדם אני סבור כי יש להעמיד בסיס השכר של התובע לעתיד אלמלא התאונה על 6500 ₪ .

אני מקבל כי אפשרותו לעזור בעבודת משק הבית נפגעה.

תביעת ניזקי גוף כנגד מעביד בגין תאונת החלקה במדריגות במקום העבודה.

תמונות המקור הוגשו בישיבה וממחישות אכן כתם של חומר כלשהוא שברור שאינו מים (שאחרת לא היה מותיר חותם, אשר התייבש על מדרגות הגרנוליט).

דיון בשאלת האחריות כאמור, אין מחלוקת שעל המדריגות היה כתם מחליק גדול למדי בצבע שחור, שהקב"ט שיער שהינו שמן.

...

אני קובע כי הופרו חובות הזהירות בהן חבה הנתבעת 1 כמעבידה, מפעילת מלון ומחזיקה במקרקעין.

איני מקבל כי יש לחשב לעתיד לפי בסיס שכר מוגדל של 13,000 ₪ כדרישת בא כוחו בסיכומיו.

התביעה הוגשה כנגד המעסיקה וכנגד נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), המבטחת של המעסיקה.

נסיבות התאונה על פי הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה הן: "ביום 8.2.17 בסביבות השעה 08:20 נפל התובע לאחר שהחליק בתוך מוסך סגול מאחר והרצפה הייתה רטובה בעקבות נזילת מים במיתקן מים הקרוב למקום הנפילה שהוא בתוך המוסך בין הליפטים. חשוב לציין שנזילת המים עם השמנים במוסך על ריצפה מקרמיקה מחליקה באופן מסוכן, דבר שגרם לנפילת וחבלה לתובע. לאחר שהחליק הוא קם והמשיך בעבודתו מאחר שסבר שפגיעתו קלה, אולם עם עבור הזמן התברר שפגיעתו קשה מאוד" .

ת: אני בחיים לא הולך לתבוע אנשים אולי זה יעבור ויחלוף, אני לא עושה ישר שחור, בעל הבית הוא חבר יקר.

...

אני סבורה כי, דבריו של התובע בעדותו מדברים בעד עצמם.

על כן, משלא ניתן לבסס חיוב על פי עדות יחידה ללא תוספת של עדות מחזקת, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את נסיבות התאונה כפי גרסתו בכתב התביעה.

על כן, משלא עמד התובע בנטל להוכיח את נסיבות התאונה, ולא הוכיח קיומו של מפגע, שבגינו יש להטיל אחריות על הנתבעות – נדחית התביעה.