בית משפט השלום בבית שאן
תאד"מ 45773-06-22 חכמון נ' מורדכי ואח'
תיק חצוני:
בפני
כבוד הרשמת בכירה מיכל זינגר
תובע
רונן חכמון
נתבעת
ליברה חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
בפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש (רכב) על סך של 35,746 ₪, שעניינה תאונת דרכים מיום 03/03/2022 בה היו מעורבים רכב התובע מ.ר. 98-879-79 (להלן: "רכב התובע") ורכב מ.ר 33-919-39 אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").
עילת התביעה כנגדה התגבשה במועד ארוע הנזק, ועל כן אין בעצם מכירת הרכב לאחר מכן בכדי להפחית מחבות המזיק, במקרה דנא המבטחת של המזיק, לשלם בגין הנזק שניגרם.
לאור האמור לעיל, אין גם נפקות מתי התובע מכר את רכבו, ואם מכר את הרכב שבועיים או שלושה אחרי התאונה, או אחרי חודש או חודשיים, שכן הבחירה היא בידי התובע לתבוע את ניזקו בהתאם לשיטת החישוב הנראית לו הנוחה ביותר, בתנאי שבחירה זו תעשה בתום לב, ובעניין זה ראה ע"א 36576-04-19 דלעיל:
"כאמור, זכות הבחירה של הניזוק לבחור בשיטת חישוב אחת על פני שיטת חישוב אחרת כפופה לחובת תום הלב. בעניינינו, המשיבות לא טענו ואף לא הוכיחו, כי בחירתו של המערער בפצוי לפי שיטת עלות התיקונים נגועה בחוסר תום לב. הן אף לא הגישו חוות דעת לעניין סכום הפצוי לפי שיטת הפרש השווי ולא הראו כי קיים פער כלשהוא בין שתי שיטות החישוב. המשיבות השליכו את כל יהבן על הטענה כי המערער מכר את קטנוע הטי-מקס וקיבל פיצוי בגין רכב הקימקו בגין תאונה שארעה במועד מאוחר יותר. כפי שהובא לעיל, לאירועים אלה אין כל רלבאנטיות באשר להערכת הנזק שניגרם למערער ועל כן, אין בטענות אלה כדי להביא לדחיית התביעה".
מעבר לכך, שלא נטען על ידי הנתבעת, כי שיטת הפצוי בה בחר התובע נגועה בחוסר תום לב, הרי ששוכנעתי שהתובע היתנהל בתום לב, הוא תמך את תביעתו בחוות דעת שמאית, אשר הנתבעת לא ניסתה כלל לסתורה באמצעות זימון השמאי מטעם התובע וחקירתו עליה, וטענותיה הסתמכו בין היתר על עצם מכירת הרכב, אך אין לכך כל נפקות בעניינינו.
התובע העיד בנידון, כי מכר את הרכב ללא תיקון, ושנאמר לו שהצד השני טוען שהם ביקשו לבדוק את הרכב ולא אפשר להם לבדוק את הרכב השיב :
" לא נכון, אני פניתי לשחר שמכרתי לו את האוטו ואמרתי לו שרוצים מחברת הביטוח לבדוק אותו, נתתי לשמאי של חברת הביטוח את הטלפון של שחר, הוא קבע אתו פעם אחת ולא הגיע ופעם השניה גם לא הגיע"
(ראה : עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 28-30).
...
לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות, הנתבעת שילמה סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 16,230 ₪ עוד ביום 10.5.22, וזאת על אף שנמענה זכותה לבדוק את רכב התובע בעקבות מכירתו.
בנוסף, שוכנעתי כי התובע ניסה לסייע לנתבעת לבדוק את רכבו אך זו מטעמיה היא לא בדקה את הרכב.
מנגד, לא עלה בידי הנתבעת לסתור את גובה הנזק לו טוען התובע, הנתבעת העלתה טענות ביחס לגובה הנזק הנתבע על ידי התובע, מבלי להציג תשתית ראייתית ולו מינימאלית, מדוע דין תביעתו להידחות.
למעלה מהצורך אוסיף ואומר, כי גם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעת, מה שאיני מקבלת, כי לא התאפשרה לה בדיקת הרכב, לא ניתן כל הסבר מצידה מדוע לא הגישה בקשה בנדון לבית המשפט, ובעניין זה גם לא זימנה לעדות כל נציג מטעמה שיעיד על כך.
סיכומו של דבר
אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות ב"כ, מעבר לסכום ששולם כבר, סך של 35,746 ₪, שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ ומחצית ראשונה ושנייה של האגרה.
