הגשת תביעה נגד בעל מניות ללא אישור הדירקטוריון

לכן, אם אכן הסדרי הפנסיה לא אושרו כדין, היה מקום להגיש תובענה ביחס לכך גם נגד המבקש עצמו – בין אם בגין ידיעתו ושתיקתו במהלך השנים ובין אם בגין רשלנות בפקוח.

מעמדו של המבקש כתובע נגזר סעיף 194(א) לחוק החברות קובע תנאי מקדמי לפיו על המבקש אישור של תביעה נגזרת להיות בעל מניה בחברה או דרקטור בה. ביחס לחברה לתועלת הציבור נקבע כי גם רשם ההקדשות, באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי להגיש תביעה נגזרת בשמה (סע' 345יד(א) לחוק החברות).

...

העובדה שמעמדו של המבקש כבעל מניה נשלל ממנו בעקבות החלטתה של האסיפה הכללית באורט בהתאם לסעיף 7.1.6 לתקנון החברה (ר' נספחים א-ב לבקשת הסילוק שהגיש פלג ביום 7.8.2020), בין היתר לאור הגשתו את הבקשה דנן, עשויה להוביל למסקנה שהחברה ביקשה שלא לנהל את התובענה דנן.

יחד עם זאת, השאלה האם בית המשפט רשאי להתערב במסקנה זו בחברה לתועלת הציבור אינה נקיה מספקות.

סוף דבר לאור האמור לעיל בקשת האישור נדחית.

הרישום ברשם החברות הוא דקלראטיבי בלבד, ותוקפן של פעולות הנוגעות להעברת מניות אינו תלוי ברישומן אצל רשם החברות (ר' ת"א (ת"א) 30341-04-14 בנק כרמל למשכנתאות בע"מ (בנק איגוד) נ' מולדר בע"מ [פורסם בנבו] (13.1.2019, השופטת מ' אגמון-גונן); ה"פ (ת"א) 53926-03-15 גונתר אנרגיית רוח ירוקה בע"מ נ' טרקס אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] עמ' 28 (6.8.2015, השופטת ד' קרת-מאיר)".

כך העובדה שהתובע פוטר ביום 10.1.19 בנגוד לרצונו ובאופן שלטענתו אילץ אותו להגיש תביעות כנגד החברה ובעלי מניותיה, מלמדים לשיטתו על כך שלא היתה לו שליטה בחברה התובע נישאל בחקירתו הנגדית אודות מידת שליטתו בחברה והשיב שהשליטה בחברה לא הייתה נתונה בידיו: "לשאלתך אם לפני כן הייתי בעל שליטה אני מפנה לתקנון לסעיף 15. הסעיף מראה את זכויות היתר שמוקנות לחברת IDI מן. סעיף 15 מלמד שמן שולטת על כל פעולה של החברה כולל כל פעילות עסקית. כולל פיטורים ושכירה של עובדי מפתח בחברה. בסעיף 14 הסכם המייסדים סעיף (22) מובהר שבדירקטוריון שבו אני מיעוט מול כלל המשקיעים שלהם רוב של 55 אחוז התקבלו כל ההחלטות שעלי לבצע כמנכל החברה ובעל שליטה" [עמ' 5 ש' 15-19].

...

מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבוע כי הלכה למעשה, לאחר בחינה מהותית של הדברים, התובע לא היה בעל שליטה בחברת מעטים, בראי זכאותו לדמי אבטלה.

דין הטענה להידחות שעה שהתובע לא נחקר בנוגע למועד הנפקת התלושים.

מהטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת.

לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית הדין לעבודה מוסמך לידון, בין היתר, בתובענה בין עובד לבין "מעסיק או חליפו". ואולם במקרה דנן לא מדובר בתביעה בין עובד למעסיק, שכן לא סימון ולא מר הרולד סימון ז"ל (שהתובעת 1 באה בנעליו) היו "מעסיק" של רמי, אלא הם רק בעלי מניות ודירקטור בחברות שהעסיקו אותו, ורמי לא טען וממילא לא הוכיח יש לראות בסימון בהקשר זה כ"חליף" של החברות.

זאת ועוד, מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעיניין האופן שבו יש לפרש את המונח "חליף" (אגב השאלה האם עובד יכול להגיש תביעה אישית נגד בעל מניות בחברה שהעסיקה אותו), נקבע כי בעל מניות יחשב לחליף של החברה המעסיקה רק במקרה שהוא בא במקום החברה, שיצאה מהתמונה, ולא בנוסף לה. בהתאם לפסיקה זו במקרה בו החברה עדיין קיימת מבחינה משפטית בעל המניות לא יחשב לחליף שלה והעובד אינו רשאי לתבוע אותו (לסיכום ההלכה בנושא, ר': ע"ע (ארצי) 12159-01-19‏ בלאו - שדה, פס' 30-25 ו-32 ‏(נבו, 8.6.2021) ; לגישה דומה לעניין המונח "חליף" לצרכי סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ר' למשל: ע"א 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פס' 16 (נבו, 6.6.2005); רע"א 3925/12 רונן נ' כהן, פס' 13 (נבו, 17.6.2013)).

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.

זאת על רקע טענות הדירקטורים הנוספים כי בקשת האישור אינה מגלה עילת תביעה נגדם, שכן: אם תדחה בקשת האישור נגד רוטר - ממילא לא תהיה עילת תביעה נגד הדירקטורים הנוספים בגין כך שלא נקטו בהליך נגד רוטר; ומנגד, אם תיתקבל בקשת האישור נגד רוטר - אין עילת תביעה נגד הדירקטורים הנוספים בהיעדר טענה בבקשת האישור לכך שהימנעותם (משך מספר חודשים בלבד) מנקיטת הליך נגד רוטר הסבה נזק לחברה ובהיעדר טענה שהחברה לא תוכל להפרע מרוטר את מלוא הנזק הנטען בבקשת האישור.

[footnoteRef:4] מכאן נלמדת החשיבות של קיום ביקורת שיפוטית על החלטה של דירקטוריון שלא להגיש תביעה נגד בעל השליטה בחברה ציבורית (שאינה כפופה למנגנון האישור של רוב בעלי מניות המיעוט).

...

יחד עם זאת, למען הזהירות אני קובע כי השימוש במסמכים שיימסרו למבקש ייעשה לצורך ההליך דנן בלבד ולא לכל מטרה אחרת וכי התחייבות המבקש ובא כוחו לשמירה על סודיות דוח הוועדה תחול, בשינויים המחויבים, גם לגבי המסמכים שיגולו ויימסרו לעיונם.

סוף דבר בקשת הגילוי מתקבלת ברובה ונדחית בחלקה, הכל כמפורט לעיל.

החברה תמסור למבקש תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין לגבי המסמכים שהוריתי על גילויים ועל מתן העיון בהם בתוך 21 ימים ממועד החלטתי זו, קרי עד ליום 19.9.2023.

התביעה העיקרית התובעת (JKV) טוענת כי מונלייט קרסה בשל נהולו הכושל של מר דביר, ותוך הפרת חובותיו על פי דין כבעל מניות, כדירקטור, וכמנכ"ל החברה.

זאת, בין היתר, בדרך של הגשת תביעות ובקשות להטלת עיקול נגדה (בש"א 3010/05 שהגיש מר דביר ובש"א 3096/05 שהגיש ד"ר רבינוביץ).

וזאת, ללא אישור הדירקטוריון ועל אף שהוזהר שלא לעשות כן. מעבר לכך, נטען כי באותה עת אלקרד פעלה בשני כובעים – כובע מונלייט וכובע מיינקונספט, כדי שלאחר פירוק מונלייט יועברו לקוחותיה ישירות למיינקונספט שבנתיים התמזגה עם אלקרד.

...

נראה לי כי העקרונות והניתוח שנעשה בהחלטה זו אמורים ליישב את המחלוקות ביחס לרשימת המסמכים שנמסרה על ידי המבקשים.

לא השתכנעתי שצריך לפסול אותם בגין הטענות מסוג זה. כאן מקובלת עלי עמדת המשיבים כי הטענות לגבי עריכה של מסמכים שונים, צריכה לקבל משקל נמוך שעה שהעותקים המקוריים מצויים בשליטתם של המשיבים, והם יכלו לבצע השוואה בעניין זה, ולהציג ממצאיהם.

התוצאה דין הבקשות להתקבל.