הגשת תביעה לאחר פירוק: בקשת רשות

המבקשת הכחישה את טענות המשיב והגישה בקשה למחיקת כותרת וכן בקשה למתן רשות להיתגונן כנגד מלוא סכום התביעה.

בהקשר זה יצוין, כי לגבי הקבלה שצורפה כנספח 2(2) לכתב התביעה (קבלה מספר 10040 מיום 15.10.18), מר סאלח טען, כי ראה אותה לראשונה ביום 27.6.19 במסגרת הליך שנקט המשיב לפרוקה של המבקשת, אשר נמחק בהמלצת בית המשפט של הפרוק.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת עדותו של נציג המבקשת שנשמעה בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המבקשת להראות קיומה של הגנה אפשרית, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין בקשה למתן רשות להיתגונן, וכי דין הבקשה למתן רשות להיתגונן להיתקבל כנגד מלוא סכום התביעה.

...

תכתובת כאמור לא הוצגה במסגרת ההליכים עד כה ומשכך לא ניתן לגזור את המסקנה, כי הדבר נעשה לבקשת המבקשת.

להשלמת התמונה יצוין, כי לעניין הטענה לפיה המבקשת חייבת בחוב אף בהנחה שדודו ז"ל פעל "ללא הרשאה או בחריגה ממנה", וזאת בהתאם ומכוח הוראות סעיף 56(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, בשלב זה של הדיון אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 56(א) לחוק החברות קובע, כי "פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה". [ההדגשה לא במקור- ו.ח.].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת עדותו של נציג המבקשת שנשמעה בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המבקשת להראות קיומה של הגנה אפשרית, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין בקשה למתן רשות להתגונן, וכי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל כנגד מלוא סכום התביעה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3470/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשות: 1. מדינת ישראל 2. המועצה לייצור צמחים ולשיווקם 3. המועצה לענף הלול נ ג ד המשיבים: מפרקי אגרגסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ (בפרוק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.3.2022 בת"א 55482-05-15 שניתנה על-ידי כב' השופט מגן אלטוביה בשם המבקשות: עו"ד אפי יגל; עו"ד שאול פלס; עו"ד טומי מנור ][]החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור העוסקת בשני עניינים: האחד, בקשה לאיחוד הדיון בת"א 55482-05-15 המתנהל במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב מזה כשבע שנים עם הדיון בת"א (ת"א) 51721-03-20 ד"ר שלמה נס נ' קוסט פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה) (להלן: הבקשה לאיחוד הדיון ו- ההליך הנוסף, בהתאמה); השני, בקשה לתיקון כתב הגנה שהגישו המבקשות לאור טענות שהועלו על ידי המפרקים נגד רואה החשבון המבקר במסגרת ההליך הנוסף ולאור החלטת בית משפט זה בע"א 8416/19 עו"ד שלמה נס נ' מדינת ישראל (22.12.2021) (להלן: הבקשה לתיקון כתב ההגנה).

ככל שהדברים אמורים בבקשה לאיחוד הדיון, הרי שהיא הפכה תיאורטית, לעת הזו, וזאת לאחר שהתביעה בהליך הנוסף סולקה על הסף בפסק דינו של בית המשפט קמא מיום 4.5.2022.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בתגובה.

ככל שהדברים אמורים בבקשה לתיקון כתב ההגנה, הרי שדינה להידחות לגופה.

סוף דבר – לא מצאתי בבקשת רשות הערעור כל בסיס להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא – כך, אף מבלי להידרש להלכות הידועות בדבר היקף התערבותה המצומצם של ערכאת הערעור בעניינים מסוג זה. לדברים אלה משנה תוקף בהינתן התמשכות ההליכים בתיק זה, אשר קצב התנהלותו בוודאי אינו משביע רצון.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופטת חנה קיציס) בת"א 34851-09-18 מיום 22.6.2022, במסגרתה אושרה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ביחס לפצוי אשר מגיע לבעלי זכויות במקרקעין שבעיר הוד השרון, ובכללם המבקשים, ונדחו טענותיהם ביחס לחוות דעת זו. הרקע הרלוואנטי לעניין תואר בהחלטתו של השופט יצחק עמית מיום 11.1.2022 במסגרת ע"א 7012/21 ואחזור על עיקריו אך בקצרה.

בשנת 2012, לאחר שבעלי הזכויות במקרקעין לא הצליחו לשתף פעולה בקידום התוכנית, אחת מבעלי הזכויות בהם הגישה לבית המשפט תביעה לפירוק שתוף.

לאחר שהתיק עבר מספר גלגולים, שאינם רלוואנטיים לבקשה שלפניי, ביום 29.6.2021 הורה בית משפט קמא על פירוק השתוף באמצעות מכירת כלל הזכויות למרבה במחיר, ומינה את עו"ד אביחי ורדי לכונס נכסים על המקרקעין לצורך מכירתם (המשיב 24.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

בהמשך ישיר לאמור, לא ניתן להיעתר לטענת המבקשים להיקף זכויות בשיעור של כ-11.5%.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

הליך קודם בין הצדדים: א) המבקש הגיש במסגרת ת"ק 857-08-21 תביעה בסך 33,800 ₪ נגד המשיבה שעניינה התקנת גדר אלומיניום בביתו הפרטי על ידי המשיבה (להלן: "ההליך הקודם").

נקבע כי לא היה מקום לתבוע 33,900 ₪, כאשר גם לפי שיטת התובע מדובר באיחור של חודש ימים לכל היותר ובית משפט סבר כי הנתבעת תיקנה במועד כימעט את כל התיקונים למעט תיקונים זעירים שתוקנו לאחר פירוק נוסף של הגדר.

לאחר עיון בטענות הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

...

נקבע כי הגשת תביעה בסכום כזה נגוע בחוסר תום לב. מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא.

אין בענייננו סוגיה משפטית בעלת השלכת רוחב ולא שוכנעתי כי נגרם עיוות דין.

לסיכום: לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

התביעה המשיכה להתברר באמצעות יורשו של המבקש על פי צוואה, לאחר שהוגש יפויי כוח לתיק.

התביעה נגד חברת יוסי בן שימול נמחקה לבקשת המבקש בפסק דין מיום 21.6.2021, לאחר פירוק החברה.

המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי מיום 8.9.2022, ולא הפקיד את הערובה כנדרש בהחלטת הרשמת.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות.

בכל הנוגע להכרה בטעות של בעל דין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, נפסק, כי טעות, ובמיוחד טעות בדין של בעל דין או בא כוחו, אינה בגדר "טעם מיוחד". במהלך השנים, חל ריכוך בפסיקה זו ונקבע: "כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה .." (בש"א 1818-03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי (25.03.2003)).

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.