הגשת קובלנה פלילית בגין לשון הרע נגד עיתונאי

את הנאשם מתארים הקובלים כ - "עתונאי המועסק בתאגיד השידור כאן 11 והוא האחראי בפועל על הפרסומים השונים הנוגעים לקובלים...", ונטען כי הנאשם אחראי לשידור שעניינו "הצד האפל של דניס ומישל", אשר פורסם בחודש יוני 2021, ובמסגרתו הוצגו השניים כ -"... נוכלים, עבריינים, בעלי צד 'אפל' לכאורה, על לא עוול בכפם... תוך ביצוען של שלל עבירות פליליות נגדם ע"י הנאשם...". החלק הכללי לקובלנה מספר עוד סיפורים ותיאורים כאלה ואחרים, לאורכם של לא פחות מחמשה עמודים הגדושים בפרטים ובטענות כאלה ואחרות.

לאורך עוד כשלושה-עשר עמודים צפופים מתארת הקובלנה, על פני שלושה אישומים שונים, כיצד לשיטת דניס ומישל אחראי הנאשם לבצוע עבירות פליליות נגדם, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

  כשלעצמי, אני מתקשה לראות מהו היתרון בהגשת קובלנה פלילית בגין לשון הרע או פגיעה בפרטיות חלף הגשת תביעה אזרחית, מלבד הרצון "לטרטר" את הצד שכנגד, להכתימו ולתייגו כ"נאשם" בהליך פלילי.

...

על כן, בכדי שלא להשחית את זמנה של מערכת המשפט לריק (פרשת אבו סוכון, לעיל), ועל מנת שלא לטרטר או להטריל (!) את הצד שכנגד - מי שביום בהיר אחד מוכתם ומתוייג כנאשם בפלילים – בהררי מסמכים וניירות, כהתרעת כבוד השופט עמית בפרשת כהן, ובמיוחד כאשר עסקינן בעילות הקשורות בחופש הביטוי, שהפללה על רקע זה ממילא נעשית בצמצום רב במדינה דמוקרטית, אני מורה כך: על ביטול הקובלנה הפלילית דנא; הקובלים מוזמנים למזכירות בכדי לקבל לידם בחזרה את הקלאסר הכבד שהניחו על שולחני.

ביום 14.11.21, בדיון שהתקיים לפניי באותה קובלנה, במעמד הקובל בלבד (ספק בעיני אם מישל ידע בכלל על הגשתה, ואם ידע – לא הגיע לבית המשפט לדיון בעניינה), קבעתי, לאחר שיח קצר עם הקובל דשם, כך: "אני מודה לקובל, מר דור סרפוס, על שהיטה אוזן לעצת בית המשפט ולהמלצתו, וחרף מה שהוא רואה כפגיעה בו בשיח במרשתת, הוא הסכים וביקש לחזור בו מן הקובלנה ובכך לשים סוף פסוק לפחות מבחינת ההליך הפלילי נגד הנאשם. אני מורה אפוא על ביטול הקובלנה". הנה כי כן, מילא שזכה מותב זה להוות טריבונאל מיוחד לעניני מישל טרוני, אבל החשוב לענייננו הוא, שאותה גישה מצמצמת וחשדנית כלפי מוסד הקובלנה הפלילית הופגנה גם כלפי מי שהאשים בפלילים את הקובל דהיום, והנה עתה - התהפך לו הגלגל.

בק"פ 52981-02-16 הגיש המערער קובלנה פלילית נגד המשיב, במסגרתה האשימו בשש עבירות של פירסום לשון הרע בכוונה לפגוע, בגין עניינים שונים; ובין היתר האשים את המשיב שהשתמש במצגים כוזבים ובהם הכחשתו שהוא עוסק בפעילות פוליטית (אישום שלישי), וכן האשימו בנוגע לאותם פרסומים שנידונו במסגרת ת"ק 7163-02-16 (אישומים רביעי, חמישי ושישי).

בהקשר זה נאמר במקרה אחר בעיניינו של המערער (רע"א 2816/17 דהרי נ' לוי (10.5.17)), אליו הפנה המשיב: "הינה כי כן, המבקש, המכהן כראש עיר, מעסיק את הערכאות השונות לא אחת, בהגשת תביעות בגין לשון הרע אם נגד עיתונאים – לרוב – ואם נגד אחרים... לא ייפלא אפוא כי בית המשפט לתביעות קטנות סבר שהמבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט...

...

בנוגע לקובלנה פלילית שהוגשה ללא בסיס, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעק"פ (חיפה) 16927-04-15 הלפרין נ' כרמי (14.5.15), שם נקבע: "ככל שהדבר נוגע לפסיקת הוצאות - סעיף 80(א) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת נאשם שזוכה, וזאת אם שוכנע שהאישום שהוגש כנגדו היה ללא כל בסיס ועילה. זה המצב שבפנינו... ואולם במקרה שבפנינו, סבורים אנו כי יש לפסוק הוצאות בהתאם לאמות המידה המקובלות בהליכים אזרחיים, וזאת מאחר ואין מדובר בהליך פלילי רגיל שיזמה המדינה אלא בקובלנה שהגיש קובל ללא כל בסיס כנגד אדם אחר. במקרה זה, סבורים אנו כי מדובר בהליך שהוגש ללא כל בסיס או שיקול ענייני, וכל שיש בו הוא הטרדה למשיב, אשר נאלץ להגיע לבית משפט קמא, ובהמשך גם להתדיין בערעור". אינני מתעלמת מהעובדה, שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה מבלי שהתקיים דיון ומבלי שהתבקשה תגובת המשיב, ועל כן החליט בית המשפט קמא להמנע מהטלת הוצאות; ואולם למרות זאת, המערער לא השלים עם ההחלטה, והגיש ערעור זה, שבעטיו נדרש המשיב להתייצב לשני דיונים ולהגיש תגובה מפורטת לטענות המערער; התנהלות זו במסגרת הערעור, בשים לב להתנהלות הקודמת שפורטה לעיל, מצדיקה כשלעצמה הטלת הוצאות בשיעור משמעותי על המערער.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ומדובר במקרה בוטה של שימוש לרעה בהליכי המשפט, לו תשמע דעתי, יחויב המערער אישית בתשלום הוצאות לטובת המשיב, בסך 10,000 ₪.

במחלוקת שנפלה בין חברי בשאלת ההוצאות, דעתי כדעת חברתי, כב' הש' שלו - כמוה, אף אני סבור, כי בנסיבות יוצאות הדופן שפירטה, נכון לחייב את המערער בהוצאות המשיב בגין הדיון בערעור, לרבות בשכר בטלתו בשל ניהול ההליך, על הישיבות שהתקיימו במסגרתו, בסכום הנקוב בחוות דעתה של חברתי.

ד) מקום בו לא הוגשה קובלנה פלילית נגד סביר בגין הפירסום, אין חולק כי סביר לא הורשע בעבירה לפי חוק איסור לשון הרע, הרי שביהמ"ש לא היה רשאי ליתן פיצוי בסכום כלשהוא לפי סעיף 7א (א) לחוק איסור לשון הרע, לא כל שכן פיצוי בסך 50,000 ₪ ובעשותו כן, חרג מסמכותו.

בא כוחו של בר נוי טען בדיון, כי דומה הדבר לפירסום בעתון שהיה במועד שקדם לשבע שנים ממועד הגשת התביעה, כאשר ברור שקיימת היתיישנות במקרה שכזה בגין הפירסום.

אין בו משום לשון הרע.

...

בפסק הדין בעל"ע 1555/02 נדחה ערעורו של עו"ד ליאונלו.

יחד עם זאת, החלטתי להותיר את הסכום אשר נפסק על כנו.

על כן, החלטתי כי יש מקום להותיר את סכום הפיצוי אשר נקבע בבית משפט קמא על כנו, ולא להעלות את סכום הפיצוי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין ערעורו של בר נוי להידחות.

ד) מקום בו לא הוגשה קובלנה פלילית נגד סביר בגין הפירסום, אין חולק כי סביר לא הורשע בעבירה לפי חוק איסור לשון הרע, הרי שביהמ"ש לא היה רשאי ליתן פיצוי בסכום כלשהוא לפי סעיף 7א (א) לחוק איסור לשון הרע, לא כל שכן פיצוי בסך 50,000 ₪ ובעשותו כן, חרג מסמכותו.

בא כוחו של בר נוי טען בדיון, כי דומה הדבר לפירסום בעתון שהיה במועד שקדם לשבע שנים ממועד הגשת התביעה, כאשר ברור שקיימת היתיישנות במקרה שכזה בגין הפירסום.

אין בו משום לשון הרע.

...

בפסק הדין בעל"ע 1555/02 נדחה ערעורו של עו"ד ליאונלו.

יחד עם זאת, החלטתי להותיר את הסכום אשר נפסק על כנו.

על כן, החלטתי כי יש מקום להותיר את סכום הפיצוי אשר נקבע בבית משפט קמא על כנו, ולא להעלות את סכום הפיצוי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין ערעורו של בר נוי להידחות.

בתאריך 27/03/2003 הנתבעים 1 ו-2 הגישו קובלנה פלילית כנגד התובע בגין לשון הרע.

(3) פיצויים סטאטוטוריים מהו שיעור הפצוי שיש לפסוק ,בפירסום המכתב מיום 24/12/2001 אשר מהוה לשון הרע? האם התובעים הצליחו להוכיח התקיימות היסוד "כוונה לפגוע" המצוין בסעיף 7א(ג) לחוק? המכתב כולל תאורים קשים על תובעים שכנגד שעל פי הכתוב, מאיימים ומפחידים את תושבי הבתים והנתבע שכנגד, משבשים הליכי משפט ואף משלמים לעיתונאים כדי שיכתבו על הנתבע דברים קשים בעיתונם.

...

התביעה שכנגד: בגין עילות תביעה נטענות, שהינן בניגוד לחוק ולהלכה, ושלא צומצמו למרות הוראת ביהמ"ש, ישלם התובע לאוצר המדינה עקב הארכת הדיון סכום של 1,500 ₪ לגבי כל עילה.

לכן התובע ישלם סה"כ כללי של 13,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

התשלום לקופת המדינה יבוצע בתוך 30 יום מיום פרסום פסק דין זה. כמו כן, בנסיבות אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.