הגשת כתבי בית דין לארה"ב בדואר רשום

הנתבעת לא הסתפקה בכך אלא הגישה בשם התובעת כתבי בי דין לבית משפט לעינייני מישפחה בהליך בו האחרונה הייתה מעורבת.

גם נטילת מכתבים והודעות דואר רשום מתיבת הדואר של התובעת, פתיחתם, קריאת תוכנם, משיכת דואר רשום מרשות הדואר תוך היתחזות לכאורה לתובעת או קבלתו בדרך לא דרך מהוה פגיעה בפרטיות בהתאם להוראות סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות (בכל הקשור לקריאת תוכן מכתבים ושימוש בהם) וסעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות (בכל הקשור לחשיפה למסמכים של בית משפט לעינייני מישפחה הנהנים מחיסיון סטאטוטורי).

למרות קשר הנישואין כל צד עדין שומר על תחומי פרטיות (ראו: בג"צ 6650/04 פלונית נ' ביה"ד הרבני איזורי נתניה [פורסם בנבו]; להלן: "עניין פלונית").

אילו הנתבעת הייתה פונה לבית המשפט ומסבירה כי התובעת נימצאת בארצות הברית ואינה מסוגלת לקיים את ההחלטה בשל מצב רפואי ניתן היה לומר כי מדובר בפעולה סבירה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה הגעתי למסקנה כי דין טענות הנתבעת להידחות.

משהחליטה הנתבעת לנהל את היחסים באפיקים משפטיים לגיטימי שהתובעת תגיש תביעות על עניינים ממשים שאירעו והדבר לא יחשב כחוסר תום לב. התוצאה לאור האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. באשר להוצאות המשפט אינני פוסק לטובתה הוצאות משפט ואף מורה על חיובה בהוצאות לאוצר המדינה מאחר והתובעת הפרה את ההחלטה הנוגעת להיקף הסיכומים פעמיים.

לכן התובעת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך של 1,000 ₪.

לאחר שכתבי בית הדין נימסרו לנתבעת באמצעות הדואר, הוגשה מטעמה בקשה לביטול היתר ההמצאה בטענה כי המצאה בדואר אינה נמנית עם דרכי ההמצאה המותרות לפי אמנת האג.

השופטת ד' דורנר (בדן יחיד) דחתה את הבקשה בקבעה: "דעתי היא כי דרך ההמצאה הנה שאלה טכנית גרידא, ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד, שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוואנטיים". ברע"א 1056/10 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (20.7.2010) (שיידון להלן) הייתה הרשמת ד' כהן-לקח בדיעה שיש לראות את ההחלטה בעיניין אשבורן על רקע נסיבותיה, קרי: כשדובר בהמצאה לארצות הברית – מדינה שלא היתנגדה לאפשרות להמציא בתחומה באמצעות הדואר.

נסכם: בעוד שתכלית הידיעה הושגה עם המצאת כתב התביעה לחנה בדואר רגיל (כך לשיטתו של אבי ואף לשיטתה עצמה בבקשת הביטול), והפגם הנטען מתמצה בכך שלא בוצעה המצאה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה (כשלא ברור כיצד העדרו של אישור המסירה פוגע בחנה בדרך כלשהיא) ושהמסמכים לא תורגמו לאנגלית.

...

דוגמה לזכות דיונית לגיטימית של חנה שמומשה היא בקשתה לחייב את קינג ג'ורג' בערובה להוצאות בהיותה חברת חוץ, בקשה שבית המשפט נעתר לה. אכן, "חובתם של בעלי הדין ושל באי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי [התקנות החדשות], וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן" (תקנה 3(ב) לתקנות החדשות).

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית.

אני קובע כי כתב התביעה הומצא לחנה כדין.

נטען כי ברשות הזוכה כתבי בית דין אותם הגישה החייבת בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו ציינה כי כתובתה היא בלוס אנג'לס. הזוכה ביקש למעשה לבצע את ההמצאה לאותה כתובת מפורטת שנרשמה ע"י החייבת בבקשה שהגישה בבית המשפט המחוזי.

ביום 16.7.17 הגישה החייבת במסגרת אותו הליך "כתב ערעור" על פסק הדין, בו ציינה את כתובתה הקבועה למשלוח דואר בעיר לוס אנג'לס בארצות הברית.

...

מכאן, אני סבורה כי הנימוק הראשון בהחלטת כב' הרשמת הנוגע לאופן ביצוע ההמצאה בהליך האזרחי, לא היה בו כדי להביא לדחיית הבקשה ובכל מקרה לא היתה לו תכלית מעשית, שכן לא ניתן לערוך, במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בירור אודות חוקיות המצאת התביעה בהליך אזרחי אשר הסתיים במתן פסק דין ואין דרך אופרטיבית להתמודד עם תוצאות הבירור.

אומנם מוטב היה כי הזוכה יציג את כתב התביעה עצמו, עם זאת במכלול הנסיבות, נוכח הזיקה שהצביע עליה הזוכה בין שני ההליכים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי שצורף לבקשה, אשר מפרט את השתלשלות הדברים בין הצדדים, אני סבורה כי יש בבקשה כדי להצביע על עילת המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדה"א משנת 1984 ולפי תקנה 166 לתקנות החדשות.

לאור האמור, אני מורה על קבלת הערעור ועל מתן היתר המצאה מחוץ לתחום, לכתובת הרשומה בבקשה עצמה.

ביום 19.1.20 התקבלה בקשת התובעת לבצע תחליף המצאה בדרך של המצאה באמצעות מזכיר המדינה בפלורידה, לאחר שנטען בבקשה שעל אף חמישה ביקורים חוזרים של שליחי החברה המבצעת בכתובת המבקשת לא עלה בידם להמציא למבקשת את כתבי בית הדין.

נקבע כי נוכח לשון סעיף 10 לאמנת האג היה על המבקשת להראות שארה"ב היתנגדה להמצאה בדואר כתנאי לכך שלא יתאפשר להמציא לה בדרך זו, והיא לא עשתה כן. (3) יישום אמות המידה שנקבעו בפסה"ד של ביהמ"ש העליון שניתן ע"י כב' הרשמת ד' כהן-לקח ברע"א 1056/10 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (20.7.10) מוביל למסקנה שיש להכיר בהמצאה שבוצעה למבקשת אף בהנחה (לצורך הדיון בלבד) שנפלו בה פגמים המתבטאים בכך שכתב התביעה לא תורגם לאנגלית, ושההמצאה בוצעה בדואר רשום ללא אישור מסירה, דרך שאינה המצאה כדין בפלורידה.

בקביעת בימ"ש קמא לפיה המבקשת לא הצביעה על המקור הנורמאטיבי מכוחו חלה על התובעת חובה לתרגם את המסמכים לאנגלית, בימ"ש קמא היתעלם מכך שהתובעת הגישה תצהיר כוזב למזכיר המדינה של פלורידה לפיו כתב התביעה תורגם לאנגלית, וכן מכך שהמבקשת גיבתה בחוות דעת מומחה לדין האמריקאי את הטענה שההמצאה לא תיאמה את הדין בפלורידה.

...

עילת המצאה ועילת תביעה: המבקשת אינה טוענת לגופו של עניין בנוגע להתקיימות התנאים בתקנה 500 (10) לתקסד"א. טענתה מתמצית בכך שלגישתה, מדובר בסעיף סל שיש להימנע משימוש בו. דין הטענה להידחות.

בימ"ש קמא פירט את הזיקות השונות, ציין כי הסכסוך מגלה זיקות לכאן ולכאן, והגיע למסקנה שמרב הזיקות והציפייה הסבירה של הצדדים מטים את הכף לברר את הסכסוך בישראל ואין לומר כי מרב הזיקות נוטות לפלורידה (כטענת המבקשת).

ניתנו תצהירים של השליחים עצמם (עובדי חסרת המסירות) שביצעו בעצמם את המסירות, ועל כן בימ"ש קמא קבע כי ההצהרה של בריאן "אינה מעלה ואינה מורידה". לסיכום: לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו.

בהתאמה, הפניתה התובעת לפסיקה בה נקבע כי ארצות הברית לא הביעה היתנגדות להמצאת כתבי בית דין לשטחה באמצעות הדואר.

בפסק הדין בעיניין נענה סיכם בית המשפט את הוראות אמנת האג לגבי דרך ביצוע ההמצאה - "ככלל, על המבקש להמציא כתב בית דין לנתבע המתגורר במדינה החתומה על האמנה, להגיש למנהל בתי המשפט (המשמש כרשות המרכזית לצרכי אמנת האג) בקשה באמצעות טופס המצורף כנספח לאמנה, להמצאת כתב בית הדין למען ידוע במדינת היעד." למרות האמור, בסעיף 10 לאמנה (תוספת ראשונה לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו-1975) נקבעה דרך חלופית לבצוע ההמצאה.

כך נרשם בתרשומת האחרונה מיום 30.12.2023 בתדפיס (נספח 2) – "החזרה לשולח. הנמען סרב לקבל את החבילה והיא תוחזר לשולח". מעבר לאמור, במקרה שם בית המשפט אף אישר כי בוצעה מסירה באמצעות שליח משפטי לאחר שהוגש תצהירו ממנו עלה כי מדובר בשליח בעל רישיון מטעם מדינת ניו-יורק להמצאת מסמכים משפטיים, כי השליח ווידא שמדובר בכתבות המגורים של הנמען שם והדביק את כתב התביעה לאחר שנציג הנמען סרב לקבלו.

...

לאחר שבחנתי את טענות התובעת והמסמכים שצירפה, ולאחר עיון בנימוקי בית המשפט בעניין לאון ובפסיקה נוספת, השתכנעתי כי בענייננו לא בוצעה המצאה כדין.

נוכח ההבדלים בין שני המקרים, וכאשר המסמכים לא נמסרו בפועל לידי הנתבעים אף לא בהדבקתם לכתובות שצוינו, סבורני שאין להחיל בענייננו את כלל הידיעה.

לאור כל האמור, לא השתכנעתי שבנסיבות העניין יש להכיר בתקפות ההמצאה בחריגה מכללי האמנה והתקנות, משלא הוכח כי הנתבעים קיבלו בפועל את המסמכים ומשלא הוכח כי התובעת פעלה להמצאת המסמכים בהתאם להחלטה מיום 25.10.2023.