הגשת כתב אישום פלילי ללא עיכוב פסק דין אזרחי

ביום 28.1.2019 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המדינה, על פיה בהמשך לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה על פיה יש מקום לעכב את ההליך האזרחי נוכח קיומה של חקירה פלילית, התגבשה החלטה על פיה קיימת תשתית ראייתית להגשת כתבי אישום וזאת בכפוף לעריכת שימועים וכי במצב דברים זה ונוכח נסיבות התיק, אין עוד צורך בעיכוב ההליך האזרחי.

כך לדוגמא במסגרת ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' BG Assitance Ltd (פורסם בנבו; 13.2.2006) (להלן : "פסק הדין בעיניין BG "), פסק כב' בית המשפט העליון כי הגם וככלל, קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, עיכוב של ההליך האזרחי המתנהל באותו עניין, יכול ונסיבות פרטניות יצדיקו זאת.

...

אני קובעת את התיק לישיבת קדם משפט ליום 15.7.2021 שעה 12:00.

הסוגיה היחידה, והבלעדית בה עוסקת החלטתי זו הינה שאלת קיומה של הצדקה בהותרת ההחלטה בדבר עיכוב ההליך האזרחי על כנה.

המזכירות תתבקש לעדכן את היומן ולהמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

דיון והכרעה סמכות בית המשפט להורות על עיכוב הליכים נובעת משני מקורות: מהוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, ומכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט כאשר שני אלה משלימים זה את זה. סעיף 75 לחוק בתי המשפט שכותרתו "סמכות כללית לתת סעד" קובע: "כל בית משפט הדן בעיניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין, וכל סעד אחר, כפי שיראה לו לנכון בנסיבות שבפניו". סעיף 75 לחוק בתי המשפט מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב לגבי סוגי המקרים ואופי המקרים בהם יינתן סעד כמו גם באשר לטיב הסעד ואופיו שיינתן בכל מקרה ומקרה.

אשר לפירסום השני, טענת המבקש היא כי בדבריו בתוכנית הרדיו, הציג המבקש את המשיב כאילו היה בובה הנשלטת בידי המישטרה, אשר הורתה לו להחליף את עורך דינו בשל כך שהפך להיות עד מדינה, בעוד שהמשיב בחר בעורך דינו הנוכחי משיקוליו שלו, מבלי שמי מהמשטרה היה מעורב בהחלטה זו. בעניינינו, החשש של שבוש ראיות במובן של גילוי מסמכים או מידע לנאשמים במשפט הפלילי אינו קיים שכן עם הגשת כתבי האישום גולו כל חומרי החקירות לנאשמים.

עוד נקבע (בסעיף 20 לפסק הדין): "...קיומו של קשר הדוק בין החקירה הפלילית או ההליך הפלילי לבין ההליך האזרחי מושא בקשת העיכוב הוא בגדר תנאי הכרחי לעיכוב ההליכים. הנטל להוכחת קיומו של תנאי זה מוטל על מבקש העיכוב". באותו עניין, לאחר שביהמ"ש בחן מיסמך סודי שהובא לעיונו כי קיים קשר ישיר והדוק בין השניים, וכאמור, גם במקרה זה החקירה עדיין לא הסתיימה.

...

אני סבורה כי בענייננו לא מתקיים החשש האמור.

העובדה שלמרות שהיועמ"ש ער להליך הנוכחי לא הוגשה מטעמו בקשה לעיכוב הליכים בתובענה שלפניי, יחד עם העובדה שבתיקים אחרים (שאינם קשורים לנושאי התובענה שלפני או לתיק הפלילי) וכן בתובענה שהגישה העדה, הגיש היועמ"ש בקשה לעיכוב הליכים, מחזקת את המסקנה כי לא יהיה בניהול ההליך שלפניי על מנת לפגוע בהליך הפלילי.

לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה לעיכוב ההליכים.

עיקר עניינה של התביעה בטענה כי הוגשו כנגד התובע, שלא כדין וממניעים זרים, כתבי אישום פליליים שלא היה מקום להגישם.

האם הופרה חובת הזהירות או בוצעה עוולת נגישה כלפי התובע ביחס לארוע ההוצל"פ טענות התובע נוגעות, כאמור, למחדלים נטענים בחקירה המשטרתית (לרבות אי גביית עדויות מעדי ראייה; לא עוכבו עדים על מנת למנוע תאום עדויות; והתעלמות מתוכן הקלטות), ובהגשת כתב האישום כנגדו.

עוד נטען כי התובע לא הוכיח שלרישומים המשטרתיים הפנימיים הייתה השפעה כלשהי על יכולתו להישתלב בשוק העבודה הכללי והאזרחי, ומכתבי הדחייה שאליהם הפנה אינם כוללים אינדיקאציה לכך שמועמדותו נפסלה מחמת הרישומים שהיו בעיניינו, מה גם שמדובר ברישומים משטרתיים פנימיים שאינם מותרים בעיון לפי חוק המירשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א-1981, ובכלל זאת תיקים סגורים או שעוכבו בהם ההליכים.

דיון והכרעה אקדים ואציין כי בית המשפט עמד על דרישת הקשר הסיבתי בעיניין יוסף, וזו לשון הדברים: "82. לבסוף, נידרש קשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני לבין הנזק שניגרם (סעיף 64 לפקודת הנזיקין). במסגרת זו, נבחן קיומו של קשר סיבתי עובדתי: האם היתה ההתרשלות בבחינת גורם-בלעדיו-אין להתרחשות הנזק, או שהנזק היה מתרחש גם אילמלא הופרה החובה, ואף אם היו ננקטים אמצעי זהירות מתאימים (ענין ועקנין, בעמ' 134; ע"א 8199/01 עיזבון מירו נ' מירו, פ"ד נז(2) 785, 790 (2003); יצחק אנגלרד, אהרן ברק ומישאל חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית 119, 193 (ג' טדסקי עורך, 1976) (להלן: תורת הנזיקין הכללית)). כן נבחן קיומו של קשר סיבתי משפטי: האחריות תוטל מקום שאשמו של המזיק הוא הסיבה, או אחת הסיבות, לקרות הנזק, אך לא יראו באשמו גורם לנזק אם אשמו של אחר היה הגורם המכריע להתרחשותו. הסיבה המכרעת לנזק נאמדת בעזרת מבחני הצפיות, הסיכון או השכל הישר (סעיף 64 לפקודת הנזיקין; ענין גורדון, בעמ' 144; ענין ועקנין, בעמ' 134).". ובהמשך פסק הדין נקבע, כי: "... מקרה זה הוא מסוג המקרים שבהם הנזק שניגרם לנאשמים בגין ההליך הפלילי לא נבע מהיתנהגות רשלנית של רשות אכיפת החוק, אלא מהיווצרות מסכת ראיות שהצביעה על מעורבות הנאשמים, ואשר לאחד מהם היה חלק ארי בכך, ונוספו לכך חיזוקים מחיזוקים שונים." (פסקה 131 לפסק הדין).

...

סוף דבר עולה מהמקובץ כי בכל הנוגע לאירוע בהוצאה לפועל, מצאתי כי ביחס לעבירת תקיפת עובד ציבור שנכללה בכתב האישום, החקירה לא מוצתה כנדרש והתובע נדרש למאמצים רבים עד לביטול כתב האישום.

בסוף הדבר שבסיכומיה ציינה המדינה כי: "תובענה זו שהחלה את דרכה עוד בשנת 1998 מגיעה לסיומה ועל כך שיש לברך תחילה". לנוכח כל האמור, כהכרעה בתובענה, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין עגמת נפש, בהתחשב אף במשך הזמן שחלף, על סך של 125,000 ₪.

התביעות האישיות כנגד הנתבעים 2 – 17 נדחות בזאת.

המשיב עתר ביום 6.9.2020 לבית המשפט לעניינים מינהליים כלפי החלטת המערערים להתלות את רישיונו לעסוק כסוכן לביטוח פנסיוני לשמונה שנים, החלטה שהתקבלה נוכח הגשת כתב אישום פלילי נגד המשיב ופתיחת הליכי פשיטת רגל בעיניינו.

לבסוף, טוען המשיב, כי המערערים לא פנו לבית המשפט קמא להבהיר את החלטתו ולא ביקשו עיכוב ביצוע, כפי שהיו עושים לו מדובר היה בפסק דין סופי.

כלל ידוע הוא כי כותרת ההחלטה – "פסק דין" או "החלטה" – אינה מעלה ואינה מורידה בשאלת הזכות לערער, וסיווגה של ההחלטה ייקבע בהתאם למבחנים המקובלים בעיניין זה (חמי בן נון וטל חבקין העירעור האזרחי 100 (מהדורה שלישית, 2012)).

...

המסקנה היא כי מדובר ב"פסק דין" על אף הכותרת "החלטה", והערעור עליו הוא בזכות.

הבקשה נדחית, אפוא.

ביום 27.10.2019 הוגש כנגד המבקש כתב אישום ובו ארבעה אישומים (להלן: אישומים 4-1) המייחסים לו ביצוע עבירות מין במורות ומזכירה שיעבדו תחתיו בבית הספר (להלן: המתלוננות), ואישום נוסף המייחס לו ביצוע של עבירות אלימות בתלמידי בית הספר.

עוד נטען כי לאור העובדה שבהליך הפלילי נקבע סכום הפצוי על דרך האומדן ולא בדרך של כימות הנזקים, הרי שקביעת סכום הפצוי אינה משכללת את כלל הנזקים שנגרמו לכל אחת ואחת מהמתלוננות.

באשר לטענה לעניין מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, טוענת המשיבה כי הלכה היא שאין לעכב פיצוי לנפגע עבירה בנימוק של קושי כלכלי.

כידוע, בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים שנקבעו בגזר דין יש לשאוב השראה מהשיקולים לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי (ראו ע"פ 3190/13 זאדה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (4.6.2023); ע"פ 634/19 גבאי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.1.219)).

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ולאחר שהצדדים הסכימו כי אדון בבקשה על בסיס הכתובים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

מעבר לכל האמור, יש להוסיף כי המעשים בהם הורשע המבקש הם מעשים חמורים ביותר, וגם עניין זה מחזק את המסקנה לפיה יש לפצות את המתלוננות לאלתר וללא דיחוי.

לפיכך הבקשה נדחית.