הגשת כתב אישום ללא חקירה מקדימה

סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, מסדיר את סוגיית תיקון כתב האישום לאחר תחילת המשפט, וזו לשונו: "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובילבד שניתנה לנאשם היזדמנות סבירה להיתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול". אם כך, המחוקק מאפשר תיקון כתב האישום בכל שלב משלבי הדיון "שלאחר תחילת המשפט", בכפוף לכך שתנתן לנאשם "היזדמנות סבירה להיתגונן". התרת התיקון תהיה כפופה לכך שלא תקופח הגנת הנאשם (יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 948 (מהדורה מעודכנת תשס"ט-2009)).

לא רק שההליך הקודם, כך על פי טיעוני הצדדים, לא היה תקין, אלא שכתב האישום הוגש ללא חקירת חשוד, ולאחר שהוגש, המאשימה התמהמה בבדיקת טענות הנאשם, ובכך גרמה לבזבוז זמן יקר של הנאשם ושל ביהמ"ש. נדמה כי המאשימה כשלה בתפקידה שוב ושוב, כאשר לא בחנה בכל נקודת תפר בין שלב לשלב את תקינות כתב האישום וההליכים שהיו לפניו ואחריו, ואין לתת לה כיום פרס, ולאפשר לה תיקון טעות, שהחלה לפני מספר שנים והונצחה במשך הזמן על ידי נציגיה.

...

לאור כל האמור לעיל, אילו כתב האישום לא היה מבוטל, דינה של הבקשה לתיקון כתב האישום היה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אילו כתב האישום לא היה מבוטל, דינה של הבקשה לתיקון כתב האישום היה להידחות.

סוף דבר ראוי לאפשר לנאשם למסור את גרסתו בנוגע לעבירה המיוחסת לו מבלי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום, במיוחד נוכח הכשלים בהתנהלות המאשימה עד כה בעניינו, כשמנגד, לא קשה לראות איזה נזק משמעותי ייגרם, מביטול כתב האישום, במיוחד, כאשר ביטול כתב האישום אינו מונע הגשתו מחדש במידת הצורך, ככל והמאשימה תמצא לנכון לעשות כן. לאור האמור, אני מורה על ביטול כתב האישום.

בעתפ"ב 653-09-18 ועדה מקומית לתיכנון ערד נ' ברנד ואח' (נבו, 27.5.20 להלן: עניין ברנד) נקבע לעניין זה – "מעיון רחב יותר בפסיקה עולה כי אף על פי שחלק מבתי משפט השלום ראו לנכון לבטל כתבי אישום כאשר התברר כי לא נגבתה גרסה של הנאשם לפני הגשת כתב אישום, בבתי המשפט המחוזיים לכאורה התמונה שונה. מסתבר שבתי המשפט המחוזיים, לרבות בשנים האחרונות ממש, הסתמכו על רע"פ 1030/05 ברקו נ' מדינת ישראל (3.2.05, מפי השופטת א' חיות, כתוארה אז), כדי לדחות תיזה זו. ראו לדוגמא עפ"א (חיפה) 49315-05-19 חג'אזי נ' ועדה לתיכנון ובניה שפלת הגליל (16.8.19), עפ"א (חיפה) 21769-06-19 מדינת ישראל נ' פרץ (17.7.19), עפ"א (ב"ש) 28577-02-18 ביטון נ' וועדה מ. קומית לתיכנון ובניה קרית גת (26.2.18). נראה שזו הדיעה העיקרית בבתי משפט השלום, אף כי קשה להעריך זאת, שכן הפסיקה שם רבה מדי". הפוסקים המורים על ביטול כתב האישום רואים בהגשת כתב אישום ללא חקירה מקדימה באזהרה פגיעה יסודית בזכויות הנאשם, היורדת לשורשו של עניין, שיש בה כשלעצמה כדי להביא לביטול כתב האישום.

...

ביחס לטענה לשיהוי בהגשת כתב האישום המאשימה טוענת כי דין הטענה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיו של הנאשם, שהמשיך את השימוש בבניה האסורה ותוך הפרת צו שיפוטי.

בנסיבות אלו, משלא מצאתי כי קופחה הגנתו של הנאשם, הבקשה לביטול כתב האישום בשל שיהוי בהגשתו – נדחית.

ברע"פ 11920/04 נאיף נ' מ"י (נבו, 26.3.07) נקבע לעניין הפרת צו שיפוטי : " אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים". על רקע האמור, העובדה כי חריגות הבניה נהרסו לאחר הגשת כתב האישום, 7 שנים לאחר כניסתו לתוקף של צו ההריסה, אינה מצדיקה, בוודאי שאינה מחייבת את ביטול כתב האישום.

אשר על כן, טענותיו המקדמיות של הנאשם– נדחות.

הכרות מרוחקת, שהתגלתה בין המתלוננת טובה לדמויות שבאופן ספונטאני נקשרו לפרשה (כגון שי מזרחי שהוא מכר רחוק, או העדות קטיה בראון ודנית פרג' אליהן אתייחס) לא השפיעה על החקירה ולא זיהמה אותה.

על פי דו"ח מסכם חקירת מז"פ שערך דליות, הוא נטל מהרכב חמישה מעתקי טביעות אצבע – ארבעה מצד חצוני בדלת הקדמית ימנית של הנוסע, ואחד נוסף בדלת האחורית ימנית.

ניתן לראות כי בחקירתו של הנאשם מיום 5.7.18, הוטח בו במפורש כי טביעות אצבע שלו נימצאו על דלת רכבה של הנהגת (ת/79 ש' 29), מה שמוכיח כי לא מדובר בעיניין ראייתי מפתיע, וכי ההגנה ידעה מהותית עוד טרם הגשת כתב האישום כי קיים ממצא הט"א. הוזכר על ידי המאשימה כי מדובר בתיק שהוגש בסד זמנים תוך מעצרו של החשוד, ללא שהתקבלה, טרם ההגשה, חוו"ד רשמית (עמ' 322 ש' 4).

...

אני מרשיעה אותו לפיכך בעבירות של חבלה חמורה – לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והיזק לרכוש במזיד – לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

הוכח כי הנאשם איים גם על החוקר סגס, על פי הפירוט שבסעיפים 72 ו-110 שלעיל, ולפיכך הנאשם מורשע בעבירת איומים נוספת.

אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בהתייחס לאמור, אפנה לדבריו של כב' השופט קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, הליכים שלפני משפט, ב, 2008, עמוד 853: "לטענה כי "תנאי הכרחי להגשת כתב אישום הנו קיומה של "חקירה כדין" ובמקום שבו קוימה חקירה על ידי מי שלא היה "מוסמך" לקיימה – לא ניתן להגיש אישום על פי החומר שנאסף במסגרתה, השיב בית המשפט: "אין כל אסמכתא לכך ש'חקירה כדין' היא תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום, ואינני סבור כי כלל שכזה נלמד ממבנה פרק ד לחסד"פ או מלשון סעיף 62 בו...."; ובהמשך-"אינני מקבל את טענת הסניגוריה שללא קיומה של חקירה אין בידי המאשים הסמכות להגיש כתב אישום" (נילקח מת"פ 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"מ נח(2) 326, 330).

...

עוד מאותו פסק הדין – אביא את דבריו של כבוד השופט ד' חשין: "אינני מקבל את טענת הסניגוריה שללא קיומה של חקירה אין בידי המאשימה סמכות להגיש כתב-אישום. בעניין זה אחזור על דברים שנאמרו כבר במותב שלושה של בית-משפט זה:

לא שוכנעתי שזכותו של הנאשם להליך הוגן נפגעה מן העובדה כי הנאשם לא נחקר תחת אזהרה לפני הגשת כתב האישום ולא מצאתי בהתנהלות המדינה כלפי הנאשם משום פגם המצדיק את ביטול כתב האישום או המגיע לעוצמה שמצדיקה את הפעלת המבחנים של הגנה מן הצדק.

לא מצאתי כל פגם מהותי בהתנהלות המדינה בפרשה זו כלפי הנאשם, ולכן גם לא מתקיימים המבחנים לתחולת "הגנה מן הצדק". הבקשה נדחית.

בית המשפט לתעבורה בבאר שבע הפנה לכך כי על פי סעיף 239א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],התשמ"ב – 1982, הגשת כתב אישום בעבירות תעבורה, שאינן תאונות דרכים, אינה דורשת ומותנית בחקירה מקדימה אלא ניתן לשלוח לאדם כתב אישום אם במהלך שנה מיום ביצוע העבירה לכאורה נשלחה לחשוד הודעה על ביצוע העבירה.

הצורך להוביל לחקירה מהירה, יעילה ופשוטה של עבירות תעבורה, מאפשר לשוטרים שלא לזמן כל נהג חשוד לחקירה בתחנת המישטרה, אין צורך או חובה להזהיר את הנהג או לתת לו זכות הוועצות טרם תעוד תגובתו לדוח אשר נרשם לו, ולמעשה בהתאם לחוק, לא מעט עבירות תעבורה משתכללות לכתב אישום מבלי שבוצע כלל מפגש בין השוטר לנהג (ראה בעיניין זה את יכולת המדינה לתעד עבירות עם מצלמה אוטומאטית ואגב כך משלוח כתב אישום וזימון למשפט ללא כל חקירה מקדימה של הנאשם).

...

לא שוכנעתי כי אפשרותו של המבקש להתגונן נפגעה ובטח לא עד כדי עיוות דין .

לעניין טענת המבקש לזכות הנאשם לעיין בחומרי החקירה, זכות זו מעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 כך שאם חומרי החקירה לא יועברו למבקש, ניתן יהיה לפנות בדרך זו. לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום, נדחית.

אני קובעת ישיבת הקראה ליום 11.10.23 שעה 09.30 .