כתב האישום:
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
כפירת הנאשם נימסרה בדיון מיום 18.09.19, ולדבריו עומדת לו טענת אליבי שלא נבדקה, וכן נטען כי כלל לא בוצע מסדר תמונות.
...
אקדים תוצאה לניתוח העדויות ואציין כי בנסיבות המקרה דנא אני סבורה כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, והוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, והכל כמפורט להלן;
עדות המתלונן
אני מוצאת לקבל את גרסת המתלונן כלשונה, ולהעניק לה משקל גבוה, ולו כיוון שלא עלה בידי ההגנה ללמד על בקיעים משמעותיים בגרסתו או במהימנותו.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי ניתן בהחלט לראות שגרסת המתלונן, בעיקרה- גרסת אמת היא.
כאמור לעיל, לזיהוי הנאשם באולם בית המשפט יש להעניק משקל מזערי, עם זאת אני סבורה כי בנסיבות שתוארו לעיל, ובפרט לאור היכרות חזותית של המתלונן את הנאשם, יש לראות בזיהוי של המתלונן את הנאשם (עמ' 31 לפרוט', ש' 1-8) משום חיזוק לזיהויו של הנאשם.
אני סבורה כי בטענה זו אין ממש, וחרף ניסיונותיו של הנאשם להיבנות ממנה, אלה נועדו לכישלון.
סוף דבר; אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, היינו בביצוע עבירות של תקיפה סתם ואיומים.
