יוער, כי לו היו שני המכתבים משנת 2017 עומדים בהוראות ההנחיה, הרי שלעניין עבירת עיסוק בעסק ללא רישיון לגבי הנאשם, לא הייתה נידרשת המאשימה לזמן הנאשם פעם נוספת טרם הגשת כתב האישום לנוכח המשך ביצוע העבירה עד למועד הגשת כתב האישום ובודאי בשים לב להליך של צו סגירה מינהלי וצו סגירה שפוטי בסמוך להגשת כתב האישום המעידים על זילזול הנאשם בדרישה להחזיק ברישיון עסק כתנאי להפעלתו של עסק.
במועד הגשת כתב האישום העסק כבר היה סגור, לפיכך נטען כי אין עוד אינטרס צבורי בניהול הליך זה. בנסיבות אלה קם החשש שמא מדובר ברדיפה אישית כנגד הנאשמים, דבר המוביל לתחושה של "אי צדק והתנהלות שערורייתית של הרשות לרבות ביזבוז כספי ציבור בניהול ההליך", כך כלשון ב"כ הנאשמים.
עיון בהשתלשלות העניינים המפורטת לעיל, מעלה תהיות רבות בנוגע להתנהלותם של הנאשמים, שיש בה ביטוי לזלזול בדרישה לנהל עסק ברישיון, וביתר שאת לנהל עסק העומד בדרישות התברואה שנועדו לשמור על בריאות הציבור והתעלמותם מהליקויים שנמצאו בעסק, עסק לשיווק ביצים (ראו לדוגמא דוח ביקורת תברואנית הערייה מיום 07.11.17 – נספח ג' לתגובת המאשימה; דוח הוטרינר העירוני מיום 12.07.19 – נספח ה' לתגובת המאשימה ודוח תברואנית מחלקת רשוי עסקים מביקור שערכה בבית העסק ביום 07.08.19 – נספח ו' לתגובת המאשימה).
...
יתר על כן, בעוד שסופו של הליך שהחל בהגשת כתב אישום יהיה זיכוי או הרשעה, הרי שהליך שעניינו בקשה לצו הפסקה שיפוטי מעולם לא יסתיים ב"הרשעה", ועל כן לא מדובר ב"סיכון כפול", כמשמעו בסעיף 5 לחסד"פ.
משלא היה בהליך של צו הפסקה שיפוטי להעמיד את הנאשמים בסיכון להרשעה, הרי שהגשת כתב האישום בתיק זה אינה יוצרת סיכון כפול להרשעה לנאשמים, ודין הטענה להידחות.
נוכח כל האמור, לא מצאתי לקבל את טענות הנאשמים, אך אין בכך לשנות מהתוצאה בתיק, ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, כמפורט לעיל.
סוף דבר
מהנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק בשל כך שלא ניתנה לנאשמים האפשרות למסירת גרסה טרם הגשת כתב האישום כנגדם.