הנתבע דחה את התביעה ביחס לתקופה שחלפה עובר לתאריך 1.3.2018 הואיל והתובע 2 הגיש תביעה לגימלה באיחור, ולא בתוך 12 החודשים בהתאם להוראות 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.
עוד טוען הנתבע כי ככל הנראה כיוון שד"ר רונן טל בוצר, ההורה ששהה בחופשת הלידה ואשר בשמו הוגשה התביעה לגימלת הורות, עבד מהבית במהלך תקופת ההורות, כעולה מפרוטוקול הדיון, סברו התובע ובן זוגו שאינם זכאים לדמי לידה.
אשר לטענת התובעים כי בפני הנתבע עמד מידע בדבר "תהליך האזרוח שעברו התאומים כבר ביום 25.2.2018" יצוינו הדברים הבאים:
סעיף 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998) קובע:
" תביעה לגימלה וכן תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה כאמור בסעיף 118 לחוק (להלן – תביעה), יוגשו בטופס שהורה עליו המוסד".
סעיף 5 לתקנות קובע כי:
"(א) על אף האמור בתקנה 1 רשאי המוסד לשלם גמלה מסוג מסוים בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע, אף אם לא הוגשה לו תביעה.
...
בחנו את טענות הצדדים בפנינו ואת כלל החומר הקיים בתיק על רקע ההלכה הפסוקה, ומצאנו כי החלטת הנתבע, המאשרת תשלום באופן רטרואקטיבי ל12 חודשים בלבד, לפי הוראות סעיף 296(ב)(1) לחוק בדין יסודה ואין להתערב בה.
אשר לטענת התובעים בדבר חובת היידוע של הנתבע יצוין כי כב' בית הדין הארצי קבע בשורה של פסקי דין כי חלה על הנתבע חובת יידוע, כך למשל קבע בעניין לוזון:
"קיימת חובה כללית של המוסד ליידע את הציבור על האפשרות שקמה לזכאות לגמלה. מדיניות המוסד כנאמן ציבור, עפ"י תכליתו וטיבו, חייבת להיות של יידוע הכלל על אפשרות זכאותו החוקית של הפרט לגמלה; ובמידת האפשר יידוע הפרט על אפשרות זו".
לצד זאת הודגש כי "אי יידוע תובע קונקרטי על אפשרות זכאות לגמלה - אינה יכולה להקים את הזכאות לגמלה בהעדר תביעה לגמלה" (שם; כן ר' עבל (ארצי) 190-08 חיה רובינשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, (7.12.2010)), בעוד הסעד שניתן למבוטח שהנתבע הפר את חובת היידוע לגביו הוגבל למקרים חריגים כאמור, אשר לא מצאנו שהתקיימו בעניינו.
אשר לטענה כי יש לראות את "היום הקובע" במועד בו הסתיים תהליך "האזרוח" בחודש 5/2018 או לכל הפחות בחודש 2/2018, המועד בו נרשמו הילדים לראשונה כאזרחים במשרד הפנים, נציין כי התובעים לא הצביעו על כל מקור בדין לטענה זו. לטעמנו טענה זו גם בלתי סבירה כשלעצמה.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
