הגשת חוות דעת מטעם נפגע תאונת דרכים לצורך הוכחת נזק

ד"ר אמיר הרמן הגיש חוות דעת רפואית מטעם הנתבע.

יצוין כי ב"כ הנתבע ביקש לחוקרו אך רק בתום דיון ההוכחות ולכן בית המשפט לא אפשר את החקירה.

בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטראלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 9.7.08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". לפיכך היות וחזקה על מומחה ביהמ"ש שהנו אובייקטיבי ונטול אינטרסים, אני מאמץ את חוות דעתו.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את הקפו או שיעורו." התובע טוען כי יש לחשב הפסדיו לעבר מיום התאונה עפ"י נכויות הזמניות שנקבעו ע"י המומחה ואח"כ לפי 20% תפקודית בבסיס שכר של 8000 ₪.

...

אשר על כן אני קובע כי הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות עומדות על 5% בלבד.

לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל, קרי האפשרות כי התובע ייאלץ לעבוד בתחום אחר, וייתכן ויסבול קשיים תפקודיים לצד העובדה כי שכרו לא ירד, ואף הושבח, מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות העניין על בסיס מחצית חישוב אקטוארי לפי משכורתו של התובע בסך 7729 ₪ ונכות תפקודית בסך 5%.

אין מחלוקת כי יש לנכות סכום זה מן הסכומים המגיעים לו. סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 101,000 ₪ (100,828 ₪ לפני עיגול הסכום).

משכך, תקינה מקצועית זו צריכה להיות מוכחת בראיות מוצקות ובדרך כלל באמצעות חוות דעת מקצועיות, אם הן סותרות או סוטות מהנחיותיו של הגורם המקצועי הממונה על הפעילות שבמסגרתה נגרם הנזק, בעינייני סיווג סיכונים "טבעיים" "רגילים" או "סבירים" וסיכונים שאינם כאלו, מקום שבו לא הוכח אחרת על־ידי התובע (לדוגמה: כאשר הוכח במאזן הסתברויות ומפי גורם מקצועי מהימן כי הנחיות הבטיחות נוסחו או נאכפו ברשלנות, או כי "התרשלותה" של הנתבעת נבעה למעשה משיקולים זרים).

נזק מכיוון שנקבע כי הנתבעת לא התרשלה כלפי התובע ולשם הדיון בשאלת ההוצאות, מצא בית המשפט להעיר מספר הערות בנוגע לטענות התובע: התובע לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו ומשכך הוא אכן מנוע מלטעון טענות שברפואה.

התובע ביקש להסתמך על קביעת המל"ל, אך זאת ניתן לעשות רק בהסכמה או מכוח הדין (למשל: סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה־1975).

...

הבטחת זכות הגישה לערכאות: לעניין זה מצא בית המשפט כי אין בסכום ההוצאות הנפסק כדי להרתיע תובעים בפוטנציה מלהיזקק לערכאות שיפוטיות.

בית המשפט מצא, כי יש מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לנתבעת יעמוד על שליש האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי בית המשפט לא מצא לנכון להוסיף רכיב של מע"מ לחישוב מאחר והגוף הנתבע הוא המדינה.

באיזון בין השיקולים נקבע כי התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בסך  12,101 ₪.

דיון והכרעה ברע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד קוואסמה (05.08.2012) נקבע ש: "הדרך הרגילה שנקבעה בחוק הפיצויים להוכחת עניין שברפואה – ובכלל זה הוכחת עניינים רפואיים הכרוכים ביסוד הקשר הסיבתי – היא דרך של הגשת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בהתאם להוראות סעיף 6א לחוק הפיצויים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, אשר הותקנו על-פיו. תכליתו של הסדר ייחודי זה היא מניעת ההוצאות והתארכות ההליכים הנובעות מכך שגם מקום בו מוגשות חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, תכופות נזקק בית המשפט למינוי מומחה רפואי (שלישי במספר) מטעמו, על-מנת שיסייע בידו להכריע בחילוקי הדיעות שבין המומחים מטעם הצדדים. מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט מראש, מבלי שניתנת לצדדים האפשרות להגיש חוות דעת מטעמם, מקצרת ומייעלת את ניהולן של תביעות המוגשות לפי חוק הפיצויים. לצד זאת, ההכרעה בבקשה למינוי מומחה רפואי מצריכה הפעלת שיקול דעת מצד בית המשפט. במסגרת זאת, נידרשת "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות הקשורה בקשר סיבתי לתאונה (רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מ"ז(4) 89 (2003)).

על-מנת שלא לחסום בטרם עת את דרכו של הנפגע להוכחת נזקיו, נוקטים ככלל בתי המשפט גישה מקילה ביחס לרף הראייתי הנידרש לצורך מינוי מומחה רפואי.

...

כן החלטתי שהתובע ישלח למומחה את החומר הרפואי שצורף לבקשה והמומחה יענה על 2 השאלות הבאות: האם לאור החומר הרפואי העדכני (בדיקת EMG מיום 16.11.22 ובדיקת MRI מיום 24.11.22) המומחה סבור כי יש לשנות מסקנותיו מחוות דעתו הראשית והמשלימה בתחום האורתופדי? האם יש לטעמו בחומר הרפואי שצורף בכדי לבסס את הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה? המומחה ענה על השאלות וכעת בפניי בקשת התובע למנות מומחה בתחום הנוירולוגי אליה צורפו תשובת המומחה לשאלות בית המשפט.

משעיינתי בטענות הצדדים, בתשובות המומחה בתחום האורתופדי ובחומר הרפואי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שקיימת ראשית ראיה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, לאור המסמכים שלהלן שצורפו לבקשה מיום 15.01.23: סיכום ביקור מרפאה אורתופדית מיום 28.12.22.

משכך, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של פרופ' תמיר בן חור, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, להערכת מצבו הבריאותי של התובע והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירוע הנטען (להלן: "המומחה").

בגין תאונה זו הגיש התובע שתי תביעות: האחת – לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

ביום 24.10.2022 הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה במסגרתו טענה, בין היתר, כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, הגם שבהתאם לתקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה עליו לצרף לתביעה חוות דעת מומחה ערוכה כדין.

באשר לטענה כי התובע לא התבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט בתיק הפלת"ד בתחום האורתופדי טוען התובע, שגם הנתבעת לא הסתמכה על חוות דעת זו. דיון והכרעה שני הצדדים לא הביאו סימוכין לטענותיהם באשר לאפשרות, או שמא להיעדר האפשרות, להסתמך על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שהוגשה בתיק הפלת"ד, כשבשני התיקים מדובר באותם צדדים.

קל וחומר בעניינינו, שמדובר בתאונה אחת, בתובע שנגרמו לו ניזקי גוף בגין אותה תאונה והמומחה שהגיש את חוות הדעת הנוירולוגית, התבקש לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות התובע, הטיפולים שעבר התובע וכן לבחון האם לתובע נכות זמנית, ואם כן, מה שיעורה והאם נותרה לתובע נכות צמיתה, ואם כן, מה שיעורה.

...

לפיכך טענה הנתבעת, שבהיעדר חוות דעת רפואית, מנוע התובע מלטעון או להוכיח טענות שברפואה, ולכן, לטענתה, דין תביעתו להימחק על הסף בשל היעדר עילה.

כב' השופטת אלון כתבה (שם, פִסקאות 12-11): "11. אוסיף, כי אינני מקבלת את טענת הנתבעות, כי חוות הדעת הנוירולוגית, שבראשיתה הוגשה כחוות דעת מומחה בית המשפט (בתביעה בבית משפט השלום), תשפיע על מומחה בית משפט שימונה בתיק זה, ככל שימונה. חזקה על מומחי בית המשפט, כי הם נותנים חוות דעתם על פי הבנתם ושיקול דעתם המקצועי והענייני והרי ההכרעה לעולם מסורה לבית המשפט.

בסיכומו של דבר קבעה כב' השופטת א' אלון, כי על התובע (שם) להמציא את הסכמת המומחה הנוירולוגי (בתיק הראשון) להתייצב ולהיחקר על חוות דעתו.

סיכום אשר על כן, אני מורה לתובע להמציא לא יאוחר מתאריך 20.7.2023 את הסכמת ד"ר בן טובים, להתייצב ולהיחקר על חוות דעתו במסגרת ההליך דנן.

העקרון המנחה בחוק הביטוח הפלסטינאי, בדומה לדין החל בישראל, הוא העקרון של השבת המצב לקדמותו ופסיקת פיצויים בהתאם לנזק שניגרם בפועל, כאשר הסכומים הנפסקים על פי חוק הביטוח הפלסטינאי תואמים את העלויות הרלוואנטיות לראשי הנזק בשטחי הרש"פ. ראו לעניין זה: ע"א 3527/15 הקרן הפלסטינאית לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אחמד אבו שמסיה (01.11.2016) (להלן: "עניין אבו שמסיה")‏.

בהתאמה יש לחשב את הפיצויים בהתאם למיגבלה זו. מאחר ובחוות הדעת של עו"ד גבר אין כל היתייחסות לשאלה מהן הראיות הנדרשות לצורך הוכחת בסיס השכר, אני מקבלת את האמור בחוות דעתו של עו"ד לואי בעיניין זה, לפיו קביעת בסיס השכר תיעשה על ידי ראיות המוכיחות את אופי העבודה של הנפגע ואת הכנסתו החודשית בשלושת החודשים שקדמו לתאונה.

בנסיבות העניין אמנם מטעם התובע לא הוגשה חוות דעת באשר לעלויות השכר של עובד סיעודי למשך 24 שעות, ומטעמו הוגשו רק נתוני הלמ"ס הפלסטינאי בקשר לתעריף יומי בלבד של עובד סיעודי, הרי עדיין אין ביכולתי לקבל את האמור בחוות דעתו של מר האס, לפיה עלות העזרה הנדרשת לתובע למשך 24 שעות במקום מגוריו היא בסך של 3,000 ₪ לחודש, משום שלטעמי זה לא היתחשב בעובדה כי לצורך מתן עזרת צד ג' לתובע למשך כל שעות היממה יהיה צורך בהעסקת שני מטפלים, ולכן אני סבורה שאת עזרת צד ג' לעתיד יש לחשב על בסיס עלות של 7,850 ₪ לחודש, בדיוק כפי שחישבתי הפצוי עבור עזרת צד ג' בעבר.

כמו כן נטען כי התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנידרש בין התרופות שנרכשו או שהתובע טוען כי הוא זקוק להן והשמוש בהן נעשה עקב התאונה, ומשכך אין לפסוק פיצויים בגין ראש נזק זה. מלבד מכתב השיחרור של התובע מרעות, לפיו התובע יזדקק להמשך טפול ריפוי בעסוק והמשך טפולי פיזיותראפיה ולתרופות המפורטות בעמ' 110-111 למוצגי הנתבעים, אין בפניי חוות דעת או מיסמך רפואי אחר הקובע את צרכיו של התובע בתחום זה. כמו כן במכתב השיחרור אין פירוט אודות משך הטיפול הדרוש ותדירותו השבועית, וכן מה משך הטיפול התרופתי הדרוש, והאם יידרש למשך כל חייו של התובע או רק לפרק זמן מוגבל.

...

בהעדר חוות דעת שיקומית ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זקוק לציוד אישי כמפורט ברשימת הציוד, אני קובעת כי התובע זקוק לציוד הרפואי כמפורט ברשימת הציוד.

משכך אני מורה על פיצוי גלובלי, על פי אומדן בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובע פיצויים כמפורט לעיל.