הגשת חוות דעת מומחה בתיק פלילי לפי סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי

בתמצית הדרושה ייאמר, כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו 5 אישומים שעניינם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1970 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם - בן זוג, לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין ושיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

עיקר טיעוני הנאשם בבקשה בכתב, עתרה הסניגורית שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ולצוות על המאשימה להמציא לידי מומחה מטעם המבקש את הטלפונים הניידים של המבקש שנתפסו ביום 2.3.22 והם: 1- Redmi Note 9 ; 2- iphone.

על פי חוות דעת (מיום 7.3.22) באמצעים אשר מצויים ברשותו של מומחה התביעה, לא ניתן לפרוק את המכשיר.

נקודת המוצא לדיון היא כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המחייב את התביעה להכין ולמסור לעיון ההגנה את "רשימת כל החומר", נועד להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף על ידי הרשות החוקרת, על מנת שיוכל לבקר באופן מושכל את המיון והסיווג שנעשו על ידי המישטרה והפרקליטות ועל מנת לאפשר לנאשם "לקבל תמונת מצב כוללת של התיק המתנהל נגדו וכפועל יוצא לכלכל בצורה מושכלת את צעדיו בבואו לתכנן את מסלול ההגנה המיטבי עבורו" (בש"פ 683/15 הירשמן נ' מדינת ישראל (5.2.2015)).

יתרה מכך, יש לתת את הדעת לשלב בו הוגשה הבקשה, ובעניין זה נקבע לא אחת, כי "סעיף 74 לחסד"פ עוסק במסירת חומר חקירה בשלב שלאחר הגשת כתב האישום, קודם תחילת שמיעת הראיות בתיק. בקשה לקבל חומרים נוספים בעיצומו של שלב ההוכחות, ובודאי בשלב שלאחר הכרעת הדין, פוגעת ומשבשת את מהלכו התקין של המשפט ... מטעם זה, בבחינת בקשה למסירת חומר חקירה על בית המשפט לתת משקל גם לשלב בו מוגשת הבקשה, והנטל על הנאשם כבד יותר ככל שהבקשה מוגשת בשלב מאוחר יותר" (בש"פ 5335/16 מדינת ישראל נ' מלק (19.7.2016)).

...

עם זאת, אני קובעת כי ההגנה רשאית לעיין ולהעתיק את תוצרי פריקת מכשיר ה- Redmi במשרדי התביעה או המשטרה כאמור למעלה, וזאת בכפוף לכל טענה על פי הדין, שתעלה המאשימה.

הבקשה להעברת מכשיר ה- Iphoneלידי ההגנה לצרכי בדיקתו על ידי מומחה מטעם ההגנה, נדחית, בשלב זה, הואיל והמכשיר טרם נפרק וטרם גיבשה המאשימה עמדה באשר לפריקתו ולתוצריו.

כן נדחית, בשלב זה, הבקשה להשבת המכשיר הנ"ל לידי הנאשם, מאחר וטרם הוחלט אם ייעשה שימוש בו ובתוצריו, כראיה בתיק העיקרי, משטרם נפרק, ובשים לב לשלב בו מצוי התיק העיקרי.

עניינה של החלטה זו בשאלת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ).

רקע והשתלשלות ההליך נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין)(2 עבירות); ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בדיון ראשון שנערך בפניי ביום 19.3.19 נטען על ידי עו"ד מג'ד בדר, סנגורו דאז של הנאשם, כי קיבל על עצמו את ייצוגו של הנאשם בתיק זה בסמוך לאותו מועד, ומשכך הוא זקוק לשהות קצרה על מנת לבחון את חומרי החקירה בתיק, וכן על מנת לבחון את האפשרות להגיש חוות דעת מומחה מטעם ההגנה.

...

סוף דבר; הנה כי כן, ההגנה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין מחמת ליקוי שכלי-התפתחותי, וממילא אף הובהר כי מדובר, לכל היותר, בספק בדבר קביעות וועדת האבחון.

אשר על כן, אני קובעת כי הנאשם כשיר לעמוד לדין וההליכים בעניינו ימשכו כסדרם.

אני קובעת לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ ליום 18.4.21 בשעה 10:30.

מבוא והשתלשלות העניינים לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), בזיקה לת"פ 23747-08-19 (להלן: "התיק העקרי"), במסגרתה התבקשו החומרים הבאים: · העתק מן ההודעה על הגשת ערר ועל האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום, בטרם תיתקבל ההחלטה להעמידו לדין בהתאם להוראות סעיף 65ב(א)(1) לחסד"פ (להלן: "ההודעה").

עוד טענה בהקשר זה כי אין מקום לפנייה למומחה רפואי שיחווה דעתו על המקרה קודם לקבלת הצלום.

לעניין הבקשה למידע בעיניין תיקים סגורים, יצוין שבעבר רווחה הדיעה לפיה אלה אינם בגדר "חומר חקירה", ואין למסור לבית המשפט מידע לגביהם, ולא כל שכן לנאשם (ראו בש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (14.04.2014)) עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי החיסיון החל על מסירת מידע בתיקים סגורים, במסגרת בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ, הוא חיסיון יחסי ויש לאזנו מול שיקולים אחרים, הרלוואנטיים להגנתו של הנאשם (ראו: בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי (15.8.13) (להלן: "עניין שימשילשווילי")).

...

היה וב"כ הנאשם תעביר את המסמכים שניתנו לה עתה, למומחה מטעמה, ויידרש הצילום, ניתן יהיה לפנות בבקשה ממוקדת בעניין זה. בשלב זה, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה לקבלת הצילום בטרם תקבל אינדיקציה, מטעם הגורם המומחה, לצורך בכך" (עמ' 15 ש' 13 לפרוטוקול).

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומא על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

עם זאת, משדן בית המשפט ביום 2.2.21 גם בסוגיית התקליטור, וקבע את שקבע, כאמור לעיל, אינני רואה להדרש לכך גם בהליך זה. על יסוד האמור, אני דוחה את הבקשה על כל חלקיה.

על-פי כתב האישום המתוקן (בשנית), הנאשם, יליד שנת 1980, מואשם בשבע העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); נהיגה בזמן פסילה או בנגוד לתנאים, לפי סעיף 67 בפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה); איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה; איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג – לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה; החזקה או שימוש בסם לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(ג) בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 בחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 בחוק העונשין.

תיק מוצגים ראוי ומלא, אשר יכלול גם את אלו שהוגשו במסגרת הניירת המצורפת, יוגש עד יום 20.10.2021 ויכלול את כל המוצגים שלהלן: כל חוות דעת המומחים, לרבות דו"ח בוחן תנועה, שהוא בגדר חוות-דעת מומחה (לעניין זה ראו: סעיפים 20 ו-26 בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות).

חמישית ולבסוף, סעיף 154 בחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו 'דין עובדה שהודו בה', קובע כי "עובדה שנאשם הודה בה יראוה כמוכחת כלפיו". מאחר שכמפורט לעיל הנאשם הודה בעובדות רבות מבין העובדות הנטענות בכתב האישום, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמאשימה רשאית להגיש את כל הראיות שעניינן עובדות שבהן הודה הנאשם.

...

מהטעמים שיובאו בהחלטה זו, הבקשה לעיון חוזר נדחית אף ללא צורך בקבלת עמדת המאשימה.

כאמור שם: "מסקנה זו מתיישבת עם הכלל הנוהג במשפטנו ולפיו בית המשפט שדן בהליך מסוים הוא שמכריע בשאלת קבילות הראיות שהצדדים מבקשים להביא בפניו, וזאת אלא אם כן המחוקק קבע במפורש הליך אחר ונפרד בנוגע לסוג ראיות מסוים... מטבע הדברים גם יתר ההכרעות הנוגעות לטענות של קבילות ראיות נעשות על ידי בית המשפט הדן במשפט עצמו ולא בהליך מקדמי כלשהו" (עניין שמש, כבוד הנשיאה ד' ביניש, פסקה 19.

לסיכום, הגשת תיק מוצגים באופן שנקבע בהחלטה מייעל את ההליכים, בכך שלא מבוזבז זמן בשל הפרוצדורה המייגעת של הגשת מוצגים רבים באמצעות עדים, סימונם והעברתם לסריקה; מאפשר לבית המשפט להבין את התיק, חלף מצב שבו בית המשפט יושב בדיון כְּסוּמָא בָּאֲרֻבָּה, מבלי להבין דבר והניסיון מלמד כי הדבר מביא לבזבוז זמנו היקר מאד של בית המשפט; בניגוד מוחלט לטענת ההגנה, אין מדובר "בהחלטה חסרת תקדים", מאחר שהדבר נעשה מדי יום ביומו בתיקים רבים הנדונים לפני מותבים רבים; כך גם בניגוד לטענת ההגנה, החלטה על הגשת תיק מוצגים כאמור, אינה נוגדת "עקרונות בסיסיים הקבועים בסדרי הדין". להפך; כמו כן, כמפורט לעיל וכפי שנקבע, אין בהגשת מוצגים לעיונו של בית המשפט כדי לקבוע בהכרח, כי המוצגים שהוגשו הם בגדר ראיות קבילות ואף אין בכך כדי לקבוע לדבר בעניין משקלן.

לנוכח כל האמור, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 9157/20 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: יהונתן גרוסברג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"פ 45576-12-19 מיום 8.12.2020 שניתן על ידי כב' השופטים בני שגיא, אברהם הימן ויוסי טופף; בקשה לשיחרור ממאסר עד להכרעה בבקשת רשות ערעור בשם המבקש: עו"ד ברק כהן; עו"ד פנחס פישלר ][]החלטה

בין המבקש לאדם אחר (להלן: המתלונן) היתגלע ויכוח על רקע סדר הופעת הלהקות של השניים באותו ערב.

בגין הארוע הראשון, יוחסה למבקש עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ובגין הארוע השני, יוחסו למבקש עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק ועבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

לאחר ששקל את נסיבות חייו האישיות של המבקש ורישומו הפלילי הנקי – עליו שמר מאז הגשת כתב האישום – החליט בית המשפט לגזור את עונשו של המבקש על הרף התחתון של המיתחם שקבע והשית עליו מאסר בפועל למשך 12 חודשים, לצד רכיבי ענישה נוספים.

לבסוף, אימץ בית המשפט גם את הקביעה לעניין היות החומר הנוזלי ששפך המבקש על המתלונן כאקונומיקה, שכן זו התבססה, מעבר לחוות דעת מומחה, גם על מכלול ראיות נסיבתיות, שכללו את עדויות המתלונן ואישתו אשר העידו כי הריחו ריח חזק של כלור, כווית המתלונן בפניו והכתמים בבגדיו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

בניגוד לאמור בבקשה, וכפי שהיטיב לציין בית המשפט קמא, מסקנת בית משפט השלום לפיה הנוזל בו עשה המבקש שימוש הינו אקונומיקה, התבססה על "עדות המתלונן ועדות אשתו, מהן עלה כי המתלונן נכווה בפניו, הדיף כלור, ונוצרו כתמים בהירים במכנסיו ובחולצתו. מדובר בראיות נסיבתיות מובהקות, המחזקות את חוות הדעת, ואלה איפשרו לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת, כי עסקינן בהתזת נוזל כגון זה שתואר בכתב אישום...". מדובר בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי כל פגם במסקנה זו המצדיק התערבות של בית משפט זה, ב"גלגול שלישי" – התערבות השמורה למקרים חריגים (רע"פ 5080/20 בן דוד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (27.7.2020)).

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.