ביום 2.1.23 ניתנה החלטה בבקשות, ובה צוין בין היתר כי המומחה יגיש חוות דעתו ללא צורך בביקור נוסף בנכס, כי אין מקום להורות על ביטול מינויו באותו שלב, וכן ניתנה היתייחסות לנושא שכרו של המומחה.
הנתבעים חלקו על חוות הדעת וטענו כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר מטעמו.
כן נקבע כי הבחינה תהיה לאחר שלב הבאת הראיות, שרק אז יוכל בית המשפט לקבוע האם יש מקום לפסול את חוות דעתו של המומחה או שמא להותיר את חוות הדעת על כנה.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לחוות דעת מומחה בית המשפט, ולאחר ששמעתי את עדותם, מצאתי כי יש מקום לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד.
אשוב ואציין כי ההלכה היא כי פסילת חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט תעשה רק במקרים נדירים, וכשמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לעשות כן, למשל כאשר נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום עוות דין קשה (רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית, פסקות 6-5 (נבו 31.1.2011)).
טעם שלישי: דחיית גרסת הנתבעים
בהליך אחר בו תבעו דיירי הנכס את הנתבעת לפיצויים בגין איחור במסירת הדירות, התקבלה תביעתם (ת"א (שלום הרצ') 15343-01-20 אורנה שטיינר נ' שרבט 38 יזום ובניה בתחום תמא 38 בע"מ (נבו 06.04.2022)).
כידוע, ניתן להפרע מבעלי מניות ולא רק מהחברה, הן מכוח הרמת מסך והן מכוח הטלת אחריות אישית על האורגן עצמו (מכוח עילות חוזיות או נזיקיות) (ראו, למשל, ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (20.10.09).
...
התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, שכן מדובר בחברת יחידים שממילא הנתבע 1 היה צריך לפעול להגשת כתב הגנה בשם הנתבעת 2, ולאור העובדה שהגנת כל הנתבעים נוהלה כמקשה אחת.
אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע בתוך 30 יום סך 43,497 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין דחיית התביעה שכנגד בסך 25,000 ₪, בנוסף לסכומים שנפסקו לעיל וגם זאת תוך 30 יום, ולאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.