הגשת הקלטה ללא תמלול בבית המשפט לתעבורה

בית משפט השלום בנתניה תא"מ 12951-12-19 פאר נ' ששקו ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט תובע רפי פאר נתבעים 1. סרגי ששקו 2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ פסק דין

נוכח תמונות הנזק לרכב התובע ותמליל ההקלטה שהוגש לעיוני, סביר יותר בעיני שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שהתובע סטה קלות ימינה מנתיבו, לנתיב נסיעתה של נהגת הנתבעים, תוך שהוא בולם, בניסיונו להיתרחק מרכב צד ג', ש"חתך" אותו, ובהמשך לזאת פגע רכבו בצידו הימני אחורי ברכב הנהגת.

אופן נסיעת התובע עובר לתאונה נוגד את חובתו בהתאם לתקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961, הקובעת כי: "(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון" ואיננו עולה בקנה אחד אף עם האמור בתקנה 41 לתקנות התעבורה.

...

סיכומם של דברים, על בסיס הראיות והעדויות שהוצגו בפניי, אין בידי לקבוע שגרסת התובע מסתברת יותר מגרסת נהגת רכב הנתבעים.

נוכח כל האמור מעלה, אני דוחה את התביעה.

כך, לצד עקרון פומביות הדיון, קובע סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט סייגים לפירסום החלים גם על הליכים הנידונים בדלתיים פתוחות, בקבעו כי "לא יצלם אדם באולם בית המשפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט". על יסוד בג"צ 305/89 שמחה ניר נ' בית משפט השלום (תעבורה) למחוז חיפה (22.05.1991), הורחב סייג זה בהוראות נוהל 11-5 של מנהל בתי המשפט מיום 01.05.2011 (שעודכנו ביום 01.03.2017), והאיסור החל על צלום הוחל גם לגבי הקלטה.

קבצי השמע של הדיונים המוקלטים נשמרים בתיקיית פרוטוקולים, ובעלי דין עם הרשאה מתאימה, וכן בעלי היתר עיון (כעיתונאים), יכולים להאזין להקלטה דרך מערכת "נט המשפט" [ראו ת"פ (י-ם) 52026-06-15 מדינת ישראל נגד גיא כהן, פס' 9-8 (13.06.2018) (להלן – עניין כהן), שם הוגשה היתייחסות מטעם הנהלת בתי המשפט לסוגיה זו; עניין אונגר, פס' 11-9].

מטרת הפיילוט, היא שיפור אופן תעוד הדיונים בבית המשפט והעמדת כלים נוספים לרשות השופטת שישפרו את רמת השרות למשתמשים במערכות [מיכרז פומבי מס' 24/17, הנהלת בתי המשפט, מתן שירותי תימלול הקלטות].

בעיניין כהן, סוכמה סוגיה זו בהתייחס לשיקולים אותם מניתי לעיל, ובהתייחס לפיילוט המונהג בימים אלה בחיפה, כי נדמה שהציפייה הסבירה של כל באי אולמות בתי המשפט בערכאות הדיוניות, כולל ובמיוחד עדים הנדרשים למסור בהם עדות, היא שעדותם אינה מוקלטת ואינה מצולמת לצרכי שידור ברבים על ידי אמצעי התיקשורת.

...

לטענת המאשימה, אין מקום להיעתר לבקשה.

כך נקבע לעניין זה שם [עניין כהן, פס' 28]: "בסופו של דבר, בהליכים פליליים המוקלטים כפי שהסברתי לעיל שלא במסגרת הפיילוט לצורך הפקת פרוטוקול כתוב, לא מובנית מראש הסכמה של העדים ובעלי הדין כי אותה הקלטה תשמש גם לצורך סיקור אלקטרוני של ההליך ולשידור עדותם המוקלטת ברבים. לפיכך, נדרשת לדעתי קבלת הסכמתם של הצדדים ובעיקר של העד או של העדה לשימוש בהקלטת דבריהם לצורך שידורם באמצעי התקשורת, הגם שהתוכן הכתוב ניתן לפרסום גם בלעדיה". הפועל היוצא של דברים אלה, הוא כי על מנת להתיר את מסירת ההקלטה יש לקבל מראש את הסכמת העד או העדים שבהם מדובר.

גישה זו מקובלת עלי.

סוף דבר אני מתיר למבקש לקבל את הקלטות הדיונים בגדרי ההליך שבכותרת מיום 24.12.2018 ומיום 18.02.2021, כאשר השימוש אותו רשאי המבקש לעשות בהקלטות אלה הן ביחס לדברי הנאשם ובא כוחו, ואלו בלבד.

ביום 12/03/20, שלושה ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת התביעה, הגישו הצדדים הודעה משותפת לתיק, לפיה הצדדים "... הגיעו להסדר דיוני, ולפיו הם יגישו סיכומים על פי המסמכים במצויים בתיק בית המשפט, לרבות ובעיקר על פי תצהירי הצדדים וחוות דעת שמטעמם ולאחריו יינתן פסק דין על ידי בית המשפט...". בהחלטת בית המשפט מיום 14/3/20 ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים והדיון הקבוע, בוטל.

ראו: פסק דינו של כב' השופט א. אברהם בע"א (נצרת) 1029-06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי (21.11.06).

שנית, משמיעת ההקלטה ומעיון בתימלול ההקלטה אין כל תעוד חצוני או אינדיקאציה דומה אחרת מהם ניתן ללמוד על מועד ביצוע השיחה.

סבורני שאם הייתה כזו קלטת אזי התביעה הייתה טוענת על קיומה, והיה מוגש התימלול עם הוכחת תאריך השיחה, כבר במסגרת נספחי כתב התביעה, שנתיים בלבד לאחר ארוע התאונה ולא במועד אשר הוגש כאן.

...

בסופו של דבר, במבחן השכל הישר, אין כל יחס בין מעשי הנתבעת או מחדלה לכאורה כגורם לפציעה, למעשיו של התובע שגרמו לפציעה ולתוצאותיה החמורות במישרין.

יחד עם זאת וגם אם אגיע למסקנה כי אותו יתד יכולה להוות מפגע בנסיבות מסויימות, סבורני כי בנסיבות המתוארות ע"י התובע, הסיבה המכרעת לפציעתו של התובע הנה רשלנותו שלו ולא של הנתבעת.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

כאן המקום לציין כי הנתבעת עימתה את התובע עם הקלטה של חוקר מטעמה אשר גבה ממנו גרסה אולם בסופו של יום לא הגישה את ההקלטה או את התימלול כראייה מצידה ואף ויתרה על זמונו של החוקר לחקירה בביהמ"ש. התובע העיד מטעמו את מר חג'ג' חג'ג', בעל בית הקפה, אשר מסר בחקירתו כי הגם שלא היה עד לתאונה- הוא שהחליף ברכבו של התובע את הגלגל האחורי שמאלי, לאחר שהתובע פנה אליו ובקש את עזרתו.

] ראשית דבר דורשת ההגדרה קיומו של סיכון תעבורתי: לאו דוקא כי המונח שימוש ברכב מנועי מוגדר בהגדרה הבסיסית כבא "למטרות תחבורה" אלא מכיוון שהמחוקק הבהיר כי התיקון או הטיפול צריך שייעשו "בדרך"- לא במוסך, לא בחניית הבית וכיוצא באלה מקומות.

] הנזק: מומחה אורתופד מטעם בית המשפט, ד"ר אלון קובו, קבע כי בגין התאונה מושא כתב התביעה נותרו בתובע 2.5% נכות לצמיתות בשל "מצב הדומה לקישיון נח של אצבע 5 ביד ימין". עוד קבע המומחה כי התובע, כעובד בנק, "ומצב בו יש קושי באבדוקציה של הזרת, עשוי לגרום לקושי בהקלדה מהירה וממושכת". התובע בעדותו סיפר ברוב הגינותו כי המוגבלות שלו אכן נוגעת להקלדה, אם כי גם מחוץ לעבודה הוא ניתקל בקשיים.

...

סבורני כי המקרה הנדון לפניי עונה על כל המבחנים העיקריים והמהותיים הניצבים לפתחו של התובע.

אני סבור כי חרף נכותו הזעירה של התובע, יש לפצותו בראש נזק זה בסכום הקרוב לסכום המקסימלי, זאת נוכח השבר ותקופת הריפוי שנאלץ לעבור.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע בסך כולל של 51,845 ₪ בצירוף אגרת בימ"ש בסך 712 ₪, הכל תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הידן שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

הנתבע לא פעל להגשת אותה הקלטה כחלק מחומר הראיות בתיק ומן הסתם יש לכך השלכה ראייתית לחובתו, עליה אעמוד בהמשך, אם כי כבר בשלב זה יש לציין כי ניכר שבהתנהלותם כאמור והמתבטאת באי גילוי ההקלטה ואי הגשתה כחלק מחומר הראיות, ניסו הנתבע ובאת כוחו למנוע מבית המשפט להגיע לחקר האמת והדבר עולה כדי הפרה של החובה המוטלת עליהם לסייע לבית המשפט בבצוע תפקידו כנזכר לעיל [ראו והשוו: בע"מ 7799/22 פלונית נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (31.01.2023), פסקה 33].

כמו כן, בדיון מיום 17/04/2023 ניסתה ב"כ הנתבע להיתחמק ממתן תשובה ברורה לשאלת בית המשפט, שבאה בעקבות הצהרת ב"כ התובע כי הוא העביר את ההקלטה שברשותו לב"כ הנתבע (עמ' מס' 3, שור' 23-21), אם היא קיבלה את ההקלטה שהוגשה מטעם התובע כפי הצהרת ב"כ התובע (עמ' מס' 3, שור' 31-30), אך בסוף הודתה מפורשות כי אכן "ההקלטה עם התימלול" נשלחו לה על ידי ב"כ התובע (עמ' מס' 4, שור' 14-12).

התבססות על עדות שכזו מצריכה הנמקה מיוחדת המבוססת על טעם אמיתי של ממש בהערכת העדות כנדרש בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [ע"א (מחוזי נצרת) 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי (21/11/2006), פסקה 9], שמשמעותו המעשית היא "כי בעל דין הנושא בנטל השיכנוע בנוגע לתביעתו..., אינו יכול, ככלל, להרים נטל זה על ידי מוצא פיו מעל דוכן העדים: עליו להוסיף לעדותו ראיה מסייעת או, לחלופין, לשכנע את בית המשפט כי בעדותו גופה יש סימני אמת מובהקים, שאותם חייב בית המשפט לפרט בפסק דינו" [ע"א 6712/19 יחזקאל דגן נ' רונן דגן (23.06.2021), פסקה 12].

...

מאחר שבמקרה שלנו הטענה כלל לא הועלתה על ידי הנתבע במסגרת כתב הגנתו, אלא ולראשונה במסגרת סיכומיו, אזי דינה להידחות כבר מטעם זה מבלי שיש צורך לדון בה לגופה.

סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב בזאת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של-6,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של-1,500 ₪ (בשים לב לסכום שנפסק בסופו של יום לעומת הסכום שנתבע), וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של-2,500 ₪.