הגשת בקשה לפירוק חברה על ידי עובדים לשעבר

בתגובת המשיבים 1 ו-4 נטען כי מעולם לא היתקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקשים לבין המשיבה 1; כי מרבית המבקשים כלל אינם מעוניינים בהליך הפרוק ולא נתנו הסכמתם לנקיטת ההליך בשמם; כי מר יוסף אלקובי הוא הרוח החיה מאחורי הליך זה כאשר זכויות העובדים מעניינות אותו כקליפת השום; כי המשיבה 2, שהעסיקה את המבקשים 2-12, מצויה בהליך חידלות פרעון; כי המבקש מספר 1 נימנה על עובדי חברת רב מגן (לשעבר) והוא אחד מהעובדים שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים נגדה; כי אין לתת סעד מן היושר לאור היתנהלותו המחפירה של אלקובי; כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר; וכי לא ניתן להגיש בקשת פירוק נגד מספר תאגידים על סמך טענות שוא בדבר עירוב נכסים.

מסקנה זו עולה, בין היתר, גם מן הניסיון להגשה שלא כדין בבוקר הדיון של תצהיר מטעם אלקובי וגם מנוסח הבקשה הדחופה לצרוף קומפני כצד להליך שהוגשה הבוקר, אשר תוכנה דומה מאוד לנוסח בקשת העובדים, ומטרתה הגלויה הנה החלפת כונס הנכסים, עו"ד מדוויר בעו"ד אברהם בגים, אשר מייצג את חברת קומפני ואת אלקובי בהליכים אחרים (נספחים 6 ו-7 לתגובת המשיבים 1 ו-4), או מחיקת תיק הכנוס שהוגש על ידי בנק מזרחי והותרת תיק חידלות הפרעון בלבד, תוך מינוי עו"ד בגים כמנהל מיוחד.

...

להלן אפרט את הנימוקים התומכים במסקנה דלעיל.

מסקנה זו עולה, בין היתר, גם מן הניסיון להגשה שלא כדין בבוקר הדיון של תצהיר מטעם אלקובי וגם מנוסח הבקשה הדחופה לצירוף קומפני כצד להליך שהוגשה הבוקר, אשר תוכנה דומה מאוד לנוסח בקשת העובדים, ומטרתה הגלויה הינה החלפת כונס הנכסים, עו"ד מדוויר בעו"ד אברהם בגים, אשר מייצג את חברת קומפני ואת אלקובי בהליכים אחרים (נספחים 6 ו-7 לתגובת המשיבים 1 ו-4), או מחיקת תיק הכינוס שהוגש על ידי בנק מזרחי והותרת תיק חדלות הפירעון בלבד, תוך מינוי עו"ד בגים כמנהל מיוחד.

סוף דבר, הבקשה נדחית כאמור לעיל.

העובדות הדרושות לעניין ביום 12.1.12 הוגשה בקשה לפירוק החברה על-ידי עובדי החברה מר עובדיה יעקב לוי ומר יעקב יושיע.

נביא להלן את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, אך להבנת האמור בעדות נביא תחילה את דברי התובע בהודעה לחוקר הנתבע מיום 13.3.12 (נ/4): "חב' רוויה שהוקמה לפני כ-3 וחצי שנים, אני בעלים היחידי של החברה. החברה יש לה פיצרייה בסנטר 1 שנקראת פיצה סנטר, שקיימת 20 שנה. בבעלותי החברה 4 שנים והבעלים הקודם היה שמעון אמסלם. בנוסף יש בית מאפה בסמוך לפיצה ומ-1.3.12 רוויה מפעילה שני דוכנים של מזון סיני – קורוסין אקספרס וטמקי שעד אז מזה 8 שנים נוהלו על ידי השותף לשעבר אייל תורג'מן שהיה שותף שלי בחברת גינוסר אתני. חברת אריסון בבעלות אבי בלבד מפעילה את קורוסין וקור(ו)ס על האש, נ.א. אילנות הסנטר בבעלותי, קיימת כ-3 שנים ומפעילה את בית הקפה שבמרכז סנטר 1. החברה שהייתי שותף לה עם תורג'מן נקראה גינוסר אתני, וכעת חברת רוויה מפעילה את (ה)דוכנים שהפיעלה גינוסר אתני". כבר מהודעת התובע עולה כי במשך מספר שנים קודם למועד מסירת ההודעה, התובע היה בעל המניות של חברת רוויה שהפעילה בית מאפה בסנטר 1.

...

בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברה כפי שיכריע המפרק בתביעות החוב שהוגשו לפניו.

סוף דבר בהמשך לכל המצוין לעיל, אני קובע כדלקמן: המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו במלוא חובות החברה, שהיקפם יתברר לאחר הכרעת המפרק בתביעות החוב שהוגשו לו. המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המפרק בגין הבקשה דנן, ובשל ניהול ההליכים באופן שנוהלו ושפורטו לעיל, בסך של 40,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 ימים ולאחר מועד זה יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.

ביום 6.12.16 הגיש עובד לשעבר של פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ (להלן:"פטרא הוטל") בקשת פירוק בעקבות קבלת מכתב פיטורים.

להלן יצוטטו הדברים שנאמרו באותו דיון על ידי עו"ד דוד סגל: "עו"ד סגל: הגשנו תביעה לבית משפט שלום בירושלים, 25420-09-11, בין הסעדים המתבקשים אנחנו מבקשים דמי שימוש. לגבי קשר בין החברות – אנחנו מתבקשים למנות כמנהלים מיוחדים עו"ד אברהם סגל מתבקש להיתמנות למנהל מיוחד ואסביר. בעבר ייצגנו עובד שעבד בחברת פטרה הוטל ובמסגרת ההליכים שפעלנו כנגד החברה וכדי לנסות להוציא ממנה כספים התברר לנו והתברר בהחלטות חלוטות של בית המשפט כי חברת פטרה הוטל וחברת אלפטרא בע"מ זו אותה גברת בשינוי אדרת. יש לי החלטות שקובעות באופן חד משמעי שזה אותה חברה, ניהלנו נגדה הליכים בבתי משפט השונים והצלחנו להוציא מהם למעלה מחצי מיליון ₪, חרף הטענות, עצם הקמת החברות זה דרך להיתחמק מהחובות. סכום החוב בהערכה הוא מאות אלפי שקלים. יש לי אישור הפקדה בקופת בהוצל"פ. לנוכח ההתנהלות שלנו מולם הצלחנו להוציא סכומים בעבודה קשה. לכן אנחנו מתבקשים להיתמנות עו"ד אברהם סגל כמנהלים מיוחדים והוא גם מברך את בית המשפט להתמנותו לבית משפט עליון" [הטעויות במקור].

יתרה מכך, עולה חשד כי הגשת בקשת הפרוק על ידי חזאם, שהוא בנו של המשיב 2, נעשתה בתיאום בין הצדדים ועל מנת להונות את נושי החברה והעובדה שחזאם גם הגיש בקשה לסגירת ההליכים בעקבות הסכם הפשרה הלכאורי שנחתם בינו ובין החברות שבפרוק מעלה חשד כי מדובר בתרמית.

...

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברות, כפי שייקבעו באופן סופי במסגרת ההליך.

סוף דבר: בהמשך לכל המצוין לעיל, נקבע כדלקמן: המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בתשלום מלוא חובות החברות לאחר שייקבע היקפם באופן סופי ובנוסף יחוייבו בשווי הפעילות שהוברחה מהחברות למשיבה 3.

הבקשה נגד המשיבה 3 נדחית ללא צו להוצאות.

לפניי בקשה לסילוק על הסף של ערעור מטעם עובד לשעבר של חברה בפרוק על החלטת המנהל המיוחד מחמת איחור במועד הגשתו.

בדיון שהתקיים ביום 4.4.2023 חזרה ב"כ המערער על הטענה כי כותרת החלטת המנהל המיוחד הביאה אותה לכלל טעות בסימון המועד להגשת העירעור וכי יש הצדקה להיתעלם מן האיחור, מאחר ומדובר בתביעות חוב של עובד יליד 1943 שכל עתידו הכלכלי תלוי בהליך זה, לאחר שזכויותיו הקוגנטיות נגזלו על ידי החברה.

...

ההסבר שניתן ביחס להבנת "השורה התחתונה" היה כי "יכולה הייתה להיות טעות בשורה התחתונה". ברור כי אין אפשרות לקבל הסבר זה. מי שמחליט על המועד לערעור מבלי לטרוח לקרוא את ההחלטה הקצרה לגופה ובהתעלם מן "השורה התחתונה" הברורה והמפורשת, לא יכול להגיע אלא למסקנה אחת והיא כי מדובר בהכרעה בבקשה להאריך את מועד הגשת תביעת החוב ולא הכרעה בתביעת החוב עצמה.

סוף דבר לאור כל האמור, בקשת המנהל המיוחד לסילוק על הסף של הערעור מתקבלת והערעור נמחק בזאת.

בנסיבות אלה, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

הצדדים ועמדותיהם הליך זה ניפתח על ידי עובדת לשעבר של העמותה, גב' Berehti, אשר לטובתה ניתן ביום 20.10.2021 פסק דין בבית הדין האיזורי לעבודה (תיק 61337-04-21) המחייב את העמותה בתשלום 88,068 ₪, אשר לא שולם לה. הוגשה בקשת הצטרפות מטעם נושה בשם מועאד שלש, לטובתו ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בטבריה (ת"א 28135-02-14).

נטען, כי לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות, כאשר מוגשת בקשה לפשרה או הסדר וכל עוד לא ניתן צו פירוק, רשאי בית המשפט ליתן צו הקפאת הליכים לתקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, אם שוכנע בית המשפט כי יהיה בכך כדי לסייע לגיבושה או אישורה של תכנית שמטרתה להבריא את התאגיד.

נקבע בהחלטת בית משפט זה כי ככול שיובהר על ידי המפרק הזמני כי העמותה מיתנהלת כדין ושטענות בא כוחה נכונות, לא תהא מניעה "לשקול את השבתה לפעילות סדירה". אינני סבור, כי במקרה הנוכחי יש מקום לצוו פירוק זמני של העמותה, בטרם לובנו חשדות הרשם ביחס להתנהלות שלא כדין מטעם העמותה, לנוכח טענות העמותה בהקשר זה המבוססות לכאורה על חוות דעת של רואה חשבון מטעמה.

...

על כך הגיב בא כוח העמותה בדברים הבאים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 5-8): "אני שומע כאן שהואיל ואין תעודת השלמה ככה שממילא חלקים מסוימים של הדיון היום יצטרכו להידחות, אני סבור שנוכל לתקן פגמים שנפלו, הן בנושא של הצעת הסדר נושים יותר מפורטת והן בנושא קבלת אישור השר ככל שנדרש, אם נדרש, למרות הוראת סעיף 376 לחוק חדל"ת". עמדת רשם העמותות בדיון הייתה כי על מנת להחיל את הוראת סעיף 350 לחוק החברות על עמותה, נדרש צו מאת שר המשפטים בהתאם לסעיף 354 לחוק חדלות פירעון.

אשר לפרשנות היצירתית שהציע ב"כ הכנ"ר בדיון, לפיה ניתן להחיל על עמותות את הוראת סעיף 233 לפקודת החברות, ללא צורך בפנייה לשר המשפטים, נראה לי כי קיימים קשיים ניכרים בקבלתה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, נקבע כדלקמן: (1) העמותה רשאית לפנות תוך 7 ימים מהיום לשר המשפטים בבקשה על פי סעיף 354 לחוק חדלות פירעון.