לטענת התובע, הנתבע הגיש בקשות ורבות ולחלק רב מהן נידרש התובע להגיב, וכן, הנתבע נידרש להופיע בפני בית המשפט לדיון ולא עשה כן, ולא הראה סיבה שלא לעשות כן. עד ליום זה, פועל הנתבע באותה השיטה וגורם לסחבת תוך נקיטה בתכסיסים שתכליתם עיכוב ההליך המשפטי.
בהתאם לנוהל דחיית דיונים אשר ניתן על ידי נשיא בית המשפט העליון, נקבע כדלקמן:
"לבקשה לשינוי מועד דיון יצורפו אישורים נדרשים ובכלל זה צו מילואים, אישור רפואי וכדומה. רשאי בית המשפט אם יראה בכך צורך, לבקש ממגיש בקשה לשינוי מועד דיון המבוססת על מחלה לצרף אישור רפואי ערוך כדין על פי סימן ג' של פקוד ת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א 1971."
מכאן, רשאי בית המשפט לבקש מאדם לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות.
...
בעניין ע"א 765/18 חיון נ' חיון ואח',
נאמר על ידי כבוד השופט שטיין כי בדבר שקר יש להפעיל את ההלכה הבאה:
"סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.
"
יצוין כי בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסיכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הינה הגנת בדים.
לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון, וכן, כאשר הגיש בקשות חוזרות לדחיית הדיון בסמוך למועד הדיון.
