הגשת אישומים מוגזמת בעכו

ההגנה טענה, כי תחילה לא סברה המחלקה לחקירות שוטרים, להגיש כתב אישום נגד הנאשם וההחלטה נתקבלה רק לאחר ערר על סגירת התיק.

ראו ת.פ. (עכו) 1509/07 מדינת ישראל נ' וסים (שוטר נטל תעודה מזהה מאזרחית שעצר במסגרת פעילותו; נטל את מספר הטלפון שלה; היתקשר אליה ובקש ממנה להפגש עמו ביחידות – נדון לעונש של מאסר מותנה); עפ"ג (מחוזי באר-שבע) 6700/09 אלזם נ' מדינת ישראל (שוטר נטל תעודות זהות של שני אזרחים, קרע אותם ועיכב אותם, שלא לצורך – בית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור, אישר עונש של מאסר מותנה); עפ"ג 31263-11-17 ציונג נ' מדינת ישראל (שוטר הורשע בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה בשל הפעלת כוח בלתי מידתי במהלך הפגנה.

במסגרת הויכוח הוחלפו דברים ומעבר לדברי רהב או דברים של עזות מצח כמו גם ההצגה המסולפת או המוגזמת של הדברים – לא נקט הנאשם, פעולה כלשהיא, בעולם המעשה, ובסופו של דבר קיבל עליו את מרות הפקחים.

...

על אף שבמסגרת ההסדר, הגבילה המאשימה, כאמור, עתירתה העונשית למאסר בפועל בן 6 חדשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות, הרי לאחר שהוגש התסקיר מטעם שירות המבחן, הסתפקה המאשימה, בסופו של דבר, בעתירה לעונש מאסר צופה פני עתיד, ולחיוב הנאשם בעבודות במסגרת צו של"צ. עוד עתרה המאשימה לחייב הנאשם בעונש של פיצוי לפקח נפגע העבירה.

במסגרת הוויכוח הוחלפו דברים ומעבר לדברי רהב או דברים של עזות מצח כמו גם ההצגה המסולפת או המוגזמת של הדברים – לא נקט הנאשם, פעולה כלשהי, בעולם המעשה, ובסופו של דבר קיבל עליו את מרות הפקחים.

אל מול אותה מעידה שהתמצתה, בסופו של דבר, בחילופי דברים בלבד, יש להניח, על כף המאזניים השניה, כ-26 שנה של שירות מסור, לטובת החברה ולטובת המדינה, הן בצה"ל והן במשטרת ישראל.

סוף דבר, מבלי להרשיע הנאשם בדין, יחויב כדלקמן: הנאשם ירצה עבודות של"צ בהיקף של 400 שעות, בהתאם לתכנית השל"צ שתגובש ע"י שירות המבחן ותוגש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

בית משפט השלום בעכו תו"ב 36691-04-15 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה שפלת הגליל נ' אבו אלהיג'א ואח' 29 דצמבר 2016 לפני כבוד השופטת זהבה (קאודרס) בנר המאשימה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה שפלת הגליל הנאשמים .1 קאסם אבו אלהיג'א .2 נהאד אבו אלהיג'א <#2#> נוכחים: ב"כ המאשימה: עו"ד רן עמיאל ועו"ד רותי בן אג'י הנאשם 1: נוכח ב"כ הנאשם: עו"ד האשם שחאדה פרוטוקול

הנאשם הוא בעל הקרקע לפי נסח הרישום, מוגש ומסומן נסח הרישום נ/1 ת/2, שעליהם בוצעה עבירת הבנייה על פי כתב האישום.

גם הקנס שבקש חברי לדעתי הוא מוגזם וגם אין צורך לחייבו לחתום על התחייבות.

...

זהבה קאודרס-בנר , שופטת <#7#> הכרעת דין לנאשם 1 הנאשם 1 הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה: "...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...". כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית: "... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...". ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה: "... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "..

בנסיבות המיוחדות בתיק זה ובמכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ותוך איזון ראוי של האינטרסים הצריכים לעניין זה, הנני דנה את הנאשמים כדלקמן: נאשם מס' 1: * תשלום קנס בסך 6,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.

להלן אפרט את תמצית כתב האישום: הנאשם הוא עובד של חברה בשם "חוד אסף תעשיות בע"מ" המצויה באיזור התעשייה בעכו ועוסקת בין היתר ברכישת גרוטאות מתכת (להלן – "חוד אסף" או "החברה").

העד עשה מאמץ לדייק בעדותו, לא התרשמתי מניסיון הגזמה וניכר היה שהעד מקפיד להיצמד לעובדות ומתאר נכונה את ממצאיו.

כן ביקשתי מהמאשימה לפרט בטבלה באופן ברור, נתונים חשובים (שניתן להפיקם מעיבוד אלפי המסמכים שהוגשו) כגון, הפרש המשקלים בין תעודת השקילה הממוחשבת לזו "המוצלבת"; מצבו של המזכר הידני (ללא שינוי או שמא עם שינוי (שנטען שהוא זיוף); הפרש משקלי המירמה אל מול שיטת הממוצעים שננקטה בכתב האישום; ועוד.

...

ודוק: אפשר שהיה ראוי שלא להאשים את הנאשם בעבירה זו בנוסף לעבירות מושא הקשר אשר הוגשמו בסופו של דבר (ע"פ 228/77 שמואל זקצר נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 701); ע"פ 1820/98 אייל אנג'ל ואח' נ' מדינת ישראל (27.9.98)).

הנאשם לא טען טענות בנושא ואולם, בכל מקרה, ברי שכאשר העבירות מושא הקשר בוצעו בסופו של דבר, נבלעה בתוכן עבירת הקשר והיא לא תהא ענישה, כשלעצמה, במסגרת הכרעת הדין.

סיכומו של דבר שאני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, היינו קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף415 סיפא לחוק העונשין.

תשלום משכורת לנתבע בתקופת ריצוי עבודות שירות כנגד הנתבע הוגש כתב אישום והנתבע הורשע בעבירה של שוחד (ת"פ (חי') 36209-11-11 פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' נחום [פורסם בנבו] (14.10.12)- נספח י"ז לכתב התביעה).

התובעת הוסיפה, כי תלושי השכר של מנאל פקטביים ונערכו באופן תמוה, בהסתמך על שינויים מוגזמים בתעריף השעתי המגיע עד כדי 243 ₪ לשעה; פדיון ימי חופשה ל"עובדת" בנגוד לחוק השכר, החל מהחודש הראשון לעבודתה ותשלום עבור נסיעות, כאשר הנתבע מסר כי היא עבדה לכאורה מהבית.

על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: סעיף רכיב התביעה שהוכח סכום ליום 24.9.15 79 חריגה בשכר הנתבע 200,000 ₪ 88 משיכת בעלים 97,758 ₪ 133 תשלום שכר למר מלכה 218,423 ₪ 139 תשלום שכר למר כהן 117,498 ₪ 155 חוב מר בישר לתובעת 113,901 ₪ 168 חריגה בתרומה למסגד 13,183 ₪ 183 חריגה בתרומה להפועל עכו 596,440 ₪ סה"כ 1,357,203 הנתבע ישלם לתובעת סך 1,357,203 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 24.9.15, יום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט, כולל אגרות ושכ"ט עו"ד בסך 128,700 ₪.

...

במהלך קדם משפט בבקשה לאישור התביעה הנגזרת, קבע כב' השופט קיסרי, בהחלטתו מיום 1.10.14 (נספח ו' לכתב התביעה), כי יש לדחות את הבקשה מאחר שהתייתרה, שכן מאז שהוגשה הבקשה ועד לדיון בה חלו שינויים אצל התובעת, כשהחשוב בהם הוא שהנתבע הועבר מתפקידו, כך שאין כל מניעה שהתובעת תגיש נגדו תביעה למיצוי האחריות לנזקיה הנטענים כלפיו.

בסיכומיה חזרה התובעת על כך, כי רכב הסובארו בסופו של דבר נמכר, התמורה לא הוחזרה לתובעת, ומנגד התובעת שילמה את כל סך ההלוואה של 100,000 ₪ בתוספת ריביות ועמלות בנק, כאשר מי שחייב בהחזרתם הוא הנתבע עצמו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התוצאה כי דין התביעה להתקבל חלקית.

על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: סעיף רכיב התביעה שהוכח סכום ליום 24.9.15 79 חריגה בשכר הנתבע 200,000 ₪ 88 משיכת בעלים 97,758 ₪ 133 תשלום שכר למר מלכה 218,423 ₪ 139 תשלום שכר למר כהן 117,498 ₪ 155 חוב מר בישר לתובעת 113,901 ₪ 168 חריגה בתרומה למסגד 13,183 ₪ 183 חריגה בתרומה להפועל עכו 596,440 ₪ סה"כ 1,357,203 הנתבע ישלם לתובעת סך 1,357,203 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.9.15, יום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט, כולל אגרות ושכ"ט עו"ד בסך 128,700 ₪.

בית משפט השלום בעכו תיק חצוני: 878848/2021 לפני כבוד ה מאשימה נגד נאשמים העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 06 דצמבר 2023, כ"ג כסלו תשפ"ד

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים, עבירה על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

כתב האישום מתאר כי על מנת לקדם את הטיפול בו, איים הנאשם על המוקדנית, כאשר השיב לשאלתה מדוע הטיפול דחוף באומרו- "למה..? אני כבר בהלם, אני לא יודע מה אני יעשה אולי אני יעשה משהו בעצמי כבר? אולי אני אלך אליה לשרוף את הבית שלה עכשיו עם הילדים? כבר מוגזם יותר מידי, תעשי את זה דחוף אני רוצה לעשות משהו... אני לא ידע מה, מה אני יגיד לך אני כבר לא שולט בעצמי." כמו כן כתב האישום מוסיף כי לאחר מכן איים הנאשם על המוקדנית באומרו "היא אומרת מה אני יעשה לה היא אמרה מה אני יעשה לך, יש לי ילדים, יש לי ילדים ממנה היא תראה מה אני יעשה, אתם תחפשו אותי עד שאני אשבור את הראש לה ואת העצמות של אה? מול הילדים?...". כבר בישיבת ביהמ"ש הראשונה, הסניגור השיב בשמו של הנאשם לכתב האישום והודיע כי הנאשם כופר בעבירת האיומים.

...

לא בכל שאלה ניתן להבין בוודאות למה ממכלול מדבריו היא מכוונת, אולם ישנן אכן שאלות בהן היא שואלת אם זה לא יהיה דחוף הוא יפגע בעצמו או בגרושתו והוא מהשיב "מה אני יעשה? מה אני יעשה בסופו של דבר היא (לא ברור)" בתושבותיו לשאלות אילו לא מצאתי תשובה ברורה אם יעשה כן או לא. תשובתו "תאמיני לי אמרתי" מתייחסת לשאלה מאוד כללית האומרת כי מתייחסים ברצינות לכל מה שאמר, לא ניתן לקבוע בוודאות כי זו תשובה המאשרת כי הוא איים לפגוע בה, הוא אמר דברים רבים, גם תיאר את מצוקותיו.

בסוף דבריו אלו, בתמלול מופיעות שלוש נקודות.

לפיכך, הנני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.