הגשה מאוחרת של הודעות לצדדים שלישיים

בשל בשלב המאוחר בו הוגשה הבקשה, הותנתה הרשות להודעה לצד שלישי בהפקדת פקדון ובהוכחת ביצוע מסירה כדין.

הנתבע אף לא הציג את מאמציו לאיתורו של אליאור, דוגמאת דו"ח חוקר פרטי, ביצוע מסירה כדין של ההודעה לצד שלישי (ולו באמצעות הדבקת כתב התביעה בכתובת הרשומה של אליאור); לא הוגשה בקשה לצוו הבאה ולא הוגשה בקשה לתחליף המצאה.

...

הנה כי כן, לשאלה מה הייתה העסקה, יש שתי תשובות אפשריות, אך שתיהן מובילות למסקנה, כי הנתבע חב בפירעון השטר: בין אם מכוח אחיזתו כשורה של התובע, ובין אם מכוח חזקת התמורה, אלא אם זו תופרך.

ההימנעות מהצגתם לפירעון של השיקים שנמשכו על ידי אליאור ונמסרו לנתבע כבטוחה, תומכת במסקנה כי הנתבע לא הוכיח כשלון תמורה.

התביעה מתקבלת במלואה.

בדומה, ככל ובפי מישפחת מרום ואוליב טענות כלשהן כלפי הבנק ו/או כלפי כונס הנכסים, הרי שהיה מצופה מהן לצרפם להליך זה, לכל הפחות באמצעות הודעת צד ג', ומשלא נעשה הדבר, הריני דוחה כל טענה של מישפחת מרום ואוליב ביחס להתרשלות של כונס הנכסים ו/או הבנק, והנני קובעת כי טענות אלה אינן חלק מחזית המחלוקת העומדת לפתחנו.

בהקשר זה היפנו איפוא הנתבעים לתקנות 2(ג)(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, בהן נקבע, בין היתר, כי "הליך שלא שולמה בו האגרה... לא יקובל לרישום" וכי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". בנסיבות אלה טענו הנתבעים כי יש לראות בתביעה כאילו הוגשה רק ביום 12.11.2019, קרי לאחר תום תקופת ההתיישנות לפי מניינם של הנתבעים.

השוו גם לדבריו של הנשיא א' ברק בפסק-הדין המנחה בסוגיית השהוי, לפיהם "כוח הפניה לבית המשפט חייב לפעול במסגרת דיני ההתיישנות ובדינים אלה יש לעשות שימוש בתום לב. נמצא, כי אם מוגשת תביעה ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות, עשויה התביעה להיכשל בשל שהוי, שכן הגשתה המאוחרת בנסיבות העניין אינה בתום לב" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 461-460).

...

ואמנם, בבקשה למתן סעד זמני נכתב במפורש (סעיף 27) כי למרות הפגישה ביום 14.11.2012, "גואטה המשיך בדרישותיו לפינוי אוליב מהאתר, מכוח הצו, ואף ציין כי במידה ויידרש יפנה את הצימרים מהאתר החל מיום 1/1/13", כי (סעיף 35) "לאור זאת, הפסקת הפעילות של אוליב באתר, באופן כה פתאומי, צפויה לגרור גל של תביעות כנגד אוליב, על לא עוול בכפה, במימדים עצומים, ולגרום לאוליב לנזק בלתי הפיך" וכי (סעיף 37) לאוליב ייגרמו נזקים אדירים "במידה ולא יינתן הצו, ותיאלץ לפנות את האתר בכר ביום 01/01/13". ראו גם סעיף 17 להחלטת בית-משפט השלום בטבריה (כב' השופטת ר' נדאף) מיום 11.2.2013, במסגרתה נעתר בית-המשפט לבקשת אוליב למתן סעד זמני, ובה נכתב כי: "מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת [אוליב], אשר במידה ולא איעתר לבקשה ייגרם לה נזק בלתי הפיך בכך שתופסק פעילותה באתר כלל". בנסיבות אלה, אני קובעת כי במועד הגשת הבקשה למתן סעד זמני (25.12.2012) כבר נודעו לאוליב "סימני הנזק" והתברר לה כי מדובר בנזק ראשוני ממשי, כך שמרוץ ההתיישנות לתביעת הנזיקין הפוטנציאלית שלה החל, לא כל שכן שהמעשה העוולתי הלכאורי עצמו צריך היה להיות ידוע לה זה מכבר, כאמור לעיל (לעניין המעשה העוולתי ראו גם סעיפים 24-23 לבקשה למתן סעד זמני, בהם כתבה אוליב כי בינה לבין בריזה בכפר אין כל התקשרות וכי לבריזה בכפר אין כל זכויות במתחם או בבקתות).

ברם, אני סבורה כי לאור המסקנה אליה הגעתי להלן בדבר טענת השיהוי, הקשורה גם לנושאים של תום-לב דיוני ושיקולי מדיניות, אין לי צורך להכריע בעניין זה. זאת, לא כל שכן, שטענת ההתיישנות היא, כאמור, טענה דיונית שיש לפרשה בצמצום, שעה ששאלה זו עשויה לבוא על פתרונה גם במסגרת הדיון בתובענות לגופן, למשל בסוגיות הנוגעות לחובת הזהירות, הקשר הסיבתי והאשם התורם של הניזוק.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה שבפניי נדחית על הסף מחמת השיהוי בהגשתה.

מאוחר יותר הגישה הנתבעת 1 הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת 2.

...

בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר יריבות בין התובע ובין הנתבע וזאת למעט סך של 250 ש"ח בגין נזק למכשיר סלולרי של התובע, שהוא בגדר "תכולה" (להבדיל מנזק למקרקעין ולמחוברים אליו- אשר התובע אינו זכאי לו), אשר לא נסתר על ידי הנתבעת.

לאור זאת, אף לו הייתה התביעה מתקבלת, דבר שלא קרה במקרה שלפני, הרי שדין ההודעה לצד שלישי היה להידחות כאמור.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי וחיובה של הנתבעת 1 בהוצאות צד ג' ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,087 ש"ח. הסכומים ישולמו על ידי הנתבעת לצד ג' בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הודעת צד שלישי דומה במהותה הוגשה גם על ידי נתבעים נוספים (פשה הנדסה בע"מ ורוני סתיו-פשה) כנגד החברה הקבלנית וחב' נוספת.

בקשה להגיש ראיה כזו מאפשרת בחינה מאוזנת של התועלת בהצגה המאוחרת והחריגה אל מול המחיר הכרוך בהסגת ההליך אחורנית ופגיעה בזכויות הדיוניות של הנתבעים, הצדדים השלישיים והצד הרביעי.

...

בחינת בקשת התובעת על יסוד הקריטריונים שהותוו בפסיקה והגם אם התובעת לא מצאה לנכון להציג טיעון כלשהו בעניין זה, מעלה כי ממילא דין הבקשה לדחייה.

בהינתן השלב בו מצוי ההליך ובהעדרו של טעם ממשי זאת אין לאפשר.

הבקשה נדחית איפוא.

מאוחר יותר, השיג הנתבע ייצוג משפטי, ואושרה בקשתו להגשת כתב הגנה מתוקן ולהגשת הודעת צד שלישי, נגד שי פרץ ונגד אלום שחר, כאמור לעיל.

...

אני לא מורה לנתבע להשיב לתובעים את הוצאות מומחה בית המשפט, שכן בסופו של דבר חוות דעתו של המומחה הייתה יותר קרוב לחוות הדעת של הנתבע מאשר לחוות הדעת של התובעים.

הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 16,380 ש"ח. התובעים נאלצו לנהל הליך ארוך עד לקבלת פסק דין זה כמו כן יש לזכור שהתביעה שכנגד בגינה היה על התובעים להתגונן - נדחתה.

חובת השיפוי של צדדי ג' קמה תוך 30 יום מיום שהנתבע ישלם את הסכומים הנ"ל לתובעים.